הדילמה של מאמן חדש במהלך העונה היא איך להשריש ולהטמיע את הפילוסופיה שלו, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הסגל ועם הדרך ושיטת המשחק של המאמן הקודם. בעצם, לז'אן טבק ולמכבי תל אביב יש עכשיו טרום עונה במהלך העונה.
ברור שניצחון על צסק"א מוסקבה היה יכול לתת יתרון על קבוצות אחרות בבית, אך הייתה במהלך המשחק תחושה אמיתית של משחק אימון, עם קהל גדול ואווירת NBA. כדי לעלות לטופ-16, הצהובים יצטרכו לנצח את היריבות היותר רלוונטיות ולכן המשחקים הבאים חשובים יותר מאשר זה מול צסק"א. סביר להניח, שניצחונות במקומות הנכונים ובהפרשים הנכונים, יסדרו למכבי מקום בשלב הבא.
בגלל ז'אן טבק והדרך החדשה שלו, זה לא המשחק לנבור במספרים, למרות שבהמון פרמטרים שדובר עליהם בעבר בהקשר של הצהובים, מול הרוסים הייתה תפוקה גדולה יותר. יותר אסיסטים (23) לעומת הממוצע שעומד על 16, יותר נקודות (82 לעומת 73), מדד שקפץ מ-70 ל-86 ובעיקר כמות העבירות שבוצעו וכמות העבירות שנמשכו משחקני היריבה. סימן לאגרסיביות בשני צדי הפרקט או שריקות יתר של השופטים? בנוסף, אם בשבוע שעבר מכבי איפשרה לדרושאפקה לקלוע ב-75 אחוז מטווח השתיים, את הרוסים הצהובים עצרו (לכאורה) על 44.7 אחוז. אבל לצערה של מכבי, אף אחד מהפרמטרים הללו לא השפיע על תוצאת הסיום.
הפרמטר המהותי במשחק היה השלשות, אבל לא רק בגלל המספרים (מכבי עם 5 מ-16 בלבד, צסק"א עם 11 מ-22). ברבע הראשון שבו מכבי הוליכה 13:18 הייתה תחושה שזו קבוצה חדשה, כזו שעוצרת את היריבה שלה על 13 נקודות בלבד, וזה נבע מ-3 סיבות: מכבי הצליחה לכפות 6 איבודי כדור על הרוסים ברבע, צסק"א קלעה רק שלשה אחת ומילוש תאודושיץ' לא פתח בחמישייה. ברגע שהשלשות החלו להיכנס, לגבוהים של צסק"א היה קל יותר להחליק פנימה במשחק הפיק-אנד-רול ולקלוע סלים קלים ולראייה הרוסים סיימו עם 25 נקודות בממוצע בכל אחד מהרבעים הבאים.
בשני הראיונות שלו לתקשורת ביום החתימה ובמסיבת העיתונאים, טבק דיבר המון על ריווח המגרש, ספייסינג. זו מילה שחזרה אצלו בכל אחד מפסקי הזמן כמעט. ריווח טוב נוצר כשיש לך פאוור-פורוורד שיכול לקלוע משלוש (סטרץ'-4). אם אין לך כזה, אתה צריך לשחק בסוג התקפה מאוד מיוחד כדי להסתיר את החיסרון. היה לו בית ספר טוב בריאל מדריד בעונה שעברה, כי ניקולה מירוטיץ' לא היה כבר (אפרופו דייויד בלו) והבלאנקוס שיחקו עם פליפה רייס וגוסטבו איון (ולעיתים סלוטר ובורוסיס) ובחלקים מסויימים השתמשו בנוצ'יוני כ-4 עם קליעה, מה שסביר להניח ינסה טבק לעשות עם גיא פניני, דווין סמית' ואולי גם דראגן בנדר.
אחת המשימות הדחופות של המאמן הקרואטי בשבוע הקרוב, היא לארגן באופן מיידי את משחק ההתקפה העומד של הקבוצה שלוקה בחסר. דרך אגב, מכבי ת"א סוף-סוף הגיעה ל-82 נקודות כי השיגה לא מעט מהן ממשחק הריצה, וזה מבורך. אבל הישגים ותארים לוקחים על חצי מגרש, במשחק מסודר, ולכן טבק יצטרך לעבוד על כך.
מכבי האמינה בשנים האחרונות שכמות דו-ספרתית של שלשות היא פרמטר חשוב לניצחון וזו גם הסיבה שהגיעו גארדים, להבדיל מפארגו, שקולעים כמעט 50 אחוז מהשלוש. תחת גודס מכבי קלעה 8, 8, 8 ו-9 שלשות בהתאמה בכל אחד מהמשחקים, בשבוע שעבר ירדה ל-7 ומול צסק"א הגיע השיא השלילי עם 5 בלבד. זה לא שלמכבי אין קלעי שלשות – לרוצ'סטי, פארמר, לנדסברג, סמית' ופניני יש יד – אבל נגד הגנות אגרסיביות ופיזיות כמו ביורוליג, בהיעדר חודרים (מלבד אוחיון) ושחקן מטרה בצבע, ועם תרגילי התקפה שלא מתאימים לחומר השחקנים יהיה קשה להגיע לקליעות טובות.
ברור שטבק מנסה להעביר מסר של אגרסיביות ולחץ על הכדור אבל לא בטוח שחומר השחקנים הנוכחי (שוב, מלבד אוחיון) בנוי לזה. לא בכדי גיא גודס המשיך את מורשת העשור האחרון של מאמני הקבוצה בהגנת המאצ'-אפ זון שיכולה להחביא שחקנים חסרי אוריינטציה הגנתית. צריך להבין, כדורסל זה משחק של הרגלים ואי אפשר לשנות אותם ב-48 שעות.
לא פעם ציפיתי שמכבי ת"א, כמו בעבר, תהיה הסמן הימני של הגנה שתשפיע על כל הכדורסל הישראלי, כי היא באה מהיורוליג ומבינה מה זה אינטנסיביות, אגרסיביות ועצימות. כעת טבק צריך למצוא את האיזון העדין בשביל קפיצת המדרגה שגם תביא ניצחונות.
