ריצ'רד הנדריקס היה אחד השחקנים האהובים ביותר ביד אליהו בתחילת העשור הקודם. הוא אמנם לא היה השחקן המוכשר ביותר, המלוטש ביותר או זה שמציג את המשחק היפה ביותר, אבל משהו בפורוורד הצנוע שהגיע מגרנאדה לתל אביב ב-2010 שבה את לב האוהדים.
מכבי תל אביב הייתה הקבוצה הראשונה שהעניקה להנדריקס צ'אנס על הבמה הגדולה של אירופה, והוא השיב לה ובגדול. האמריקאי הפך לחלק אינטגרלי בקבוצה בדרך לגמר היורוליג ב-2011, כשעונה לאחר מכן שיחק ביחד עם הצהובים בסדרה הבלתי נשכחת נגד פנאתינייקוס, בסיומה הודח עם דייויד בלאט בצורה כואבת במיוחד לאחר 86:85 במשחק חמישי מהדרמטיים בתולדות המפעל.
11 שנים לאחר מכן, כשהנדריקס עצמו כבר עובד כפרשן משחקי קולג' ב-ESPN, ורגע לפני שמכבי ת"א מוציאה לדרך את אחד הקרבות החשובים ביותר שלה מאז, בן ה-37 העניק ראיון מיוחד לערוץ הספורט. הזיכרונות הנוסטלגיים מהקבוצה ההיא, הכאב מהמשחק החמישי, האמונה שהצהובים יגיעו לארבע האחרונות העונה, הגעגועים לתל אביב והסיכוי שישוב לקבוצה בעתיד.
"משחקי 5 הם אחרים, ואתה מרגיש את זה", סיפר לי הנדריקס, "כל מהלך חשוב, זה או שאתה עולה או שאתה עף. הסטטיסטיקה האישית פשוט לא חשובה במקרים כאלה, אתה רק צריך לעזור לקבוצה לנצח. זה הזמן של השחקנים הגדולים להתעלות, כי זה הזמן שצריך אותם יותר מתמיד. כולם מרגישים את הלחץ במשחק כזה, זה לא דומה לשום דבר אחר".
מה אתה זוכר מהסדרה נגד פאו?
"עונה לפני זה הם ניצחו אותנו בגמר, אבל ב-2012 הייתה לנו קבוצה שאולי הייתה אפילו יותר מוכשרת. שלטנו בישראל, שלטנו באדריאטית והיינו חזקים ביורוליג. הלחץ במשחק החמישי היה מאוד גדול בכל פוזשן, כל כך רצינו להגיע לפיינל 4 ולזכות. לא הצלחנו לעשות את זה, אבל היינו קבוצה מיוחדת, פשוט נתקלנו בקבוצה האחת שעשתה לנו צרות".
אפשר להגדיר את הסיום של משחק 5 כאחד הרגעים הכואבים בקריירה שלך?
"האמת שהפוזשן האחרון מטריד אותי עד היום. בודדו את דימיטריס דיאמנטידיס עליי והוא הטעה אותי, עשיתי עליו פאול והוא הלך לעונשין כשנותרו עוד כמה שניות. הוא קלע את הזריקה שהכריעה ובראש שלי תמיד שנאתי את זה, הייתי אמור להסתדר שם. שבוע לפני כן שמרתי על ראמל בראדלי בהארכה נגד הפועל ירושלים במלחה, הוא ניסה לעבור אותי אבל חטפתי לו ושלחתי את טל בורשטיין לדאנק. זה היה מצב זהה, חשבתי שאוכל לחטוף פעם נוספת אבל במקום זאת קיבלתי פאול. אחר כך טל בורשטיין לקח ריבאונד, ולדעתי הייתה אמורה להישרק עבירה. עשו עליו עבירה, אבל השופטים פשוט לא שרקו. היינו יכולים לנצח את המשחק הזה. זו הייתה סדרה אדירה בין שני מועדונים גדולים ובין שני המאמנים הכי גדולים בתולדות הכדורסל האירופי - ז'לקו אוברדוביץ' ודייויד בלאט".
איך היה הקשר שלך עם דייויד בלאט?
"בשבילי בלאט הוא אחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים. הוא מאסטר כשזה מגיע להבנת החומר האנושי שיש לו בקבוצה. הוא לא אחד כזה שעושה שטויות, אבל תמיד היה כיף איתו".
הקבוצה ב-2012 הייתה מורכבת מלא מעט דמויות מיוחדות - מקית' לנגפורד, דרך דייויד בלו ועד לסופוקליס שחורציאניטיס. איך זה הרגיש להיות חלק מדבר כזה?
"היו כל כך הרבה אנשים טובים אצלנו. תמיד היה לנו הרבה מאוד כיף וצחוקים בקבוצה. לא רק שהבסנו, נהננו לעשות את זה. שיחקנו באותה עונה יותר מ-80 משחקים, נסענו בלי סוף והשיחות באוטובוס לא נגמרו. דיברנו על כדורסל ועל הכל, ואני תמיד הייתי באמצע. תשאל את מי שאתה רוצה, את דייויד בלאט, את דריק שארפ או כל אחד. כולם יודעים שריצ'רד הנדריקס הוא זה שנמצא במרכז השיחות באוטובוס. לא הפסקתי לדבר, זה מה שעשינו והיה לנו כיף. לי ולקית' היה קשר מיוחד, העברנו את הזמן ביחד וזה היה מדהים".
"בסופו של דבר הבחורים האלה הפכו לחברים לקבוצה הכי קרובים שהיו לי אי פעם", נזכר הנדריקס בגעגוע, "אני עדיין בקשר עם הרבה מהם ורק לאחרונה פגשתי את שון ג'יימס. יש לנו כל כך הרבה זכרונות משותפים טובים ביחד... ארוחות שבת, סדר פסח במשפחת בורשטיין ודואטים עם קית' לנגפורד בחמישיות. זאת באמת הייתה קבוצה מיוחדת".
מה המילה 'מכבי' אומרת בשבילך?
"היא אומרת בשבילי הרבה. זו הקבוצה הראשונה ששיחקתי בה והייתה מועדון מנצח, זו הייתה קבוצה מנצחת עם מאמן מנצח. שיחקתי בקבוצות טובות, אבל לא בקבוצות מצוינות כמו מכבי. זו הייתה הפעם הראשונה שהצטרפתי לארגון עם ציפיות לקחת את היורוליג ועם מאמן עם מנטליות של אלוף. זה מה שעשינו, עבדנו חזק, שיחקנו בצורה לא אנוכית ועקבנו אחרי התכנית במטרה להגיע להצלחות. זה היה עולם ומלואו בשבילי, זה משהו שתמיד רציתי להיות חלק ממנו. לצערי, כשחזרתי ב-2016, זו לא הייתה אותה התחושה כמו בשנים הראשונות, אבל אני לעד מעודד את הקבוצה הזאת ואת ישראל בכלל".
בוא נחזור רגע לימים הנוכחיים, אתה חושב שמכבי תעלה לפיינל 4?
"מכבי יכולה לנצח את משחק 5 בחוץ. מונאקו קבוצה טובה, אבל אין לה את ההיסטוריה ואת התרבות הספורטיבית לעבור את המשחקים האלה. השם על החולצה משנה, מכבי משחקת בשביל משהו והיא מנסה לחזור לפיינל פור. יש למכבי הזדמנות טובה לעשות את זה נגד קבוצה בלי היסטוריה. קשה לנצח במונאקו, אבל מכבי כבר הראתה שהיא יכולה לעשות את זה. הם צריכים לשחק בסגנון שלהם ובצורה חזקה, והם יוכלו לעשות את זה".
אם מתישהו בעתיד תהיה הזדמנות במהלכה תוכל לחזור למכבי כחלק מהצוות המקצועי, הייתי רוצה?
"כרגע אני נהנה לפרשן משחקי קולג', אבל אי אפשר לדעת. אני יודע שמכבי מעסיקה אמריקאים בצוות, ואני תמיד אשמח לחזור לישראל. יש למכבי מקום מיוחד אצלי בנשמה, הלב שלי צהוב. זה המועדון הראשון שהיה מיוחד בשבילי, וזה לעולם ישאר ככה. העיר, הקבוצה, והאוהדים. אין אוהדים טובים יותר באירופה מאשר אלה של מכבי, מגיעה להם כל ההצלחה".
לסיום, תרצה למסור משהו לאוהדים?
"אני תמיד תומך בקבוצה, ואמשיך להיות חלק מכם. אתם השחקן השישי על המגרש, יכול להיות שחלקכם אפילו לא מבינים עד הסוף עד כמה אתם עוזרים ומשחקים תפקיד. אני שיחקתי יותר מ-150 משחקים בצהוב, ואתה מרגיש את הנוכחות הזאת בכל רגע מאחוריך, אתה לא רוצה לאכזב אותם. תמשיכו לתמוך בקבוצה בזמנים הטובים והרעים, יאללה מכבי!"
