sportFive1204375 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
בראון VS הארדן. נלחם על החלום (GETTY) (צילום: ספורט 5)
בראון VS הארדן. נלחם על החלום (GETTY)|צילום: ספורט 5

אחת השאלת הפילוסופיות ביותר שמלוות את הכדורסל מאז ומעולם היא "מה העמדה החשובה ביותר מבין החמש?". טיעונים הושלכו לאורך השנים לכאן ולכאן, אך בתקופה האחרונה נדמה שנחקק קונצנזוס הקובע שעמדת הרכז היא הקריטית מבין כולן. כעת, מכבי תל אביב מצאה את הרכז שלה, ועם הגעתו של לורנזו בראון תקווה שלראשונה מזה לא מעט זמן היא תקבל תרומה ברמת בואכה טופ יורוליג מהעמדה שהפכה לעקב אכילס שלה במשך כל כך הרבה זמן.

למעשה, עצם ההגעה של בראון לאירופה לא מובנת מאליה, זו לא הייתה התכנית שלו בכל אופן. במשך חמש שנים הוא נלחם לשחק ב-NBA ומצא את עצמו נע ונד בין קבוצות הליגה הטובה בעולם למקבילותיהן בליגת הפיתוח. "אנשים כבר שאלו אותי למה אני מתעקש, אמרו לי שעדיף לי ללכת לשחק מעבר לים", סיפר, "אבל המיינדסט שלי תקוע כאן. יש לי משהו להוכיח. אני עובד קשה בכל יום ויום ומגיע לחדר הכושר כל פעם שאני יכול. אני רק רוצה שהעולם יראה במה מדובר".

במהלך התקופה הזו בראון זכה לחוויה נדירה במיוחד, ובעונת 2014/15 התיידד עם קווין גארנט האגדי, כשהשניים חלקו את חדר ההלבשה במינסוטה טימברוולבס. "הוא היה המנטור הגדול ביותר עבורי", סיפר בראון בראיון שערך בעבר, "העברתי איתו הרבה זמן ויכולתי לראות את הצורה בה הוא חי, נחשפתי לדרך בה המוח שלו חושב. מהחוויה הזאת השגתי רעב למשחק, הוא עבר כל כך הרבה וגם אני עברתי מלא בחיי עד הרגע ההוא. המנהיגות שלו נתנה לי מוטיבציה. זה שחקן שגדלתי עליו, לפני שנפגשנו צפיתי בו מוביל את בוסטון לאליפות. אני פשוט מנסה לקחת את האנרגיה הזו שלו ולרוץ איתה קדימה".

לאורך השנים האלה בראון גם צבר שם של חבר טוב לקבוצה, זאת לפחות על בסיס הדברים שהיו למי ששיחקו לצידו בקבוצת ליגת הפיתוח של טורונטו רפטורס לספר. "הוא נותן תשובות טובות בכל פעם שאני מדבר איתו, הוא תמיד מגיע כדי לעזור", סיפר חברו לקבוצה, קאזה קין, "הוא יודע להיות רציני כשצריך ולספר בדיחות כשזה מתאים. הוא מנהיג אמיתי, הוא מוביל. בלעדיו לא היינו באותו מצב". במקביל, נגוס וובסטר-צ׳אן, חבר אחר לקבוצה באותם ימים פרגן גם כן: "אין ספק שהוא בן אדם מיושב. הקבוצה אוהבת להיות סביבו, אנחנו תמיד אוהבים שהוא איתנו. הוא הכוכב שלנו".

בעל הבית בקאזאן (GETTY) (צילום: ספורט 5)
בעל הבית בקאזאן (GETTY)|צילום: ספורט 5

בליגת הפיתוח אמנם הוא קרע רשתות וגם נבחר ל-MVP ב-2008, כשרשם ממוצעים אדירים של 18.8 נקודות, 8.8 אסיסטים ו-5.5 ריבאונדים למשחק, אלא שגם זה לא עזר לו להשתלב ב-NBA. בסופו של דבר, לאחר שהספיק ללבוש את המדים של פילדלפיה, מינסוטה, פיניקס וטורונטו ולעלות ל-107 משחקים בליגה הטובה בעולם (2.7 נקודות ו-1.8 אסיסטים) הוא לא הצליח להתייצב, זנח את החלום ועלה על מטוס לסרביה, על מנת לשחק עבור הכוכב האדום בלגרד.

הקריירה האירופית של בראון ידעה עליות ומורדות. לרגעים הוא היה הגארד הלוהט באירופה, ולעתים הוא היה נראה כמו הצל של עצמו. בעונתו הראשונה ביורוליג האמריקאי פרץ בסערה ועם 13 נקודות ו-4.6 אסיסטים למשחק אצל הסרבים הפך לאחד הגארדים הדומיננטים במפעל. בעקבות זאת הגיעה ההצעה מפנרבחצ'ה, אלא ששם זה היה נראה פחות טוב.

"אני מאמין ששחקן כמו בראון צריך ביטחון מלא מצד המאמנים וחבריו לקבוצה", הסביר הכתב הטורקי לבנט לבנטצ'י ל'באסקטניוז', "קבוצה שמחזיקה בו חייבת להכיר בעובדה שהוא יהיה השחקן המרכזי שלוקח את ההחלטות. בפנרבחצ'ה הוא שיחק ליד שחקנים כמו קוסטס סלוקאס ונאנדו דה קולו, היו עליו הרבה לחץ וציפיות מצד האוהדים. זה היה מצב קשה בשבילו. המאמן, איגור קוקושקוב, העדיף שדה קולו ירכז את המשחק, וזה הפך את בראון למנהל משחק משני, הוא לא היה היוצר וזה פגע בו". ממוצעיו באותה עונה אגב היו סבירים (9.4 נקודות ו-3.4 אסיסטים), אך נמוכים משמעותית מאלו שהציג בכוכב האדום ובסיומה של תקופה לא יציבה, עבר לקאזאן.

ברוסיה, חזר בראון להיות אחד הגארדים הבולטים ביורוליג. האמריקאי הפך לבעל הבית של קבוצתו החדשה, ובעונת היורוליג שלו רשם 13.8 נקודות, זאת לצד 6.1 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים ו-1.5 חטיפות בממוצע למשחק. בראון היה אחד העוגנים המשמעותיים בסגל של ולימיר פרסוביץ', והיה קרוב להוביל את החבורה לפלייאוף מפתיע יחסית, אך הפלישה הרוסית לאוקראינה הרסה את התכניות והובילה להשעיית הקבוצות הרוסיות ולקריסת החלום.

לא הרכז המושלם (GETTY) (צילום: ספורט 5)
לא הרכז המושלם (GETTY)|צילום: ספורט 5

"אני רוצה להיות הטוב ביותר", העיד על עצמו בראון בראיון שערך ברוסיה, "אני רוצה להיות המנהיג על המגרש, להוות דוגמה לבחורים צעירים יותר על המגרש וגם בחדר ההלבשה. אני יכול לשחק כרכז וגם כשוטינג גארד. המשחק שלי ורסטילי מאוד".

אז כיצד בראון באמת ישמש את מכבי ת"א בעצם? זה לא סוד, כמעט בכל קבוצת כדורסל שנבנית בצלמו של עודד קטש, המאמן ירצה שהרכז שלו ינהל את המשחק תוך שימוש מוגבר במהלכי פיק אנד רול. למעשה, להשתלבות של בראון באספקט הזה של המשחק תהיה משמעות אדירה לטיב השידוך בינו לבין מאמנו החדש, ונראה שלפחות על בסיס הנתונים המתקדמים (שנלקחו באמצעות InStat) יש סיבה טובה להאמין שזה אכן יעבוד.

בעונה החולפת בראון רשם נתון גבוה במיוחד של מהלכי פיק אנד רול בהם היה מעורב, מהלכים שהיו 35.7% מסך הפעולות ההתקפיות שלו ביורוליג. לשם השוואה, קינן אוואנס החזיק ב-28.6% אשתקד, סקוטי ווילבקין ב-32.2% וניק קלאתס, בו הצהובים התעניינו גם כן, ב-35.0%. באשר לאחרון, הוא אמנם רשם נתון דומה לזה של בראון, אבל באופן מפתיע יחסית, ממהלכי הפיק אנד רול האלה הופקו 0.87 נקודות בלבד פר פוזשן, זאת לעומת 0.98 של בראון במדד זה.

ויתכן גם שזה לא באמת מפתיע. הרכז האמריקאי-יווני הוא אמנם אחד המוסרים הטובים שהיורוליג ידע מאז ומעולם, לא פחות, אבל סט הפעולות ההתקפיות שלו מוגבל במיוחד. בראון, בשונה ממנו, יודע לספק מספר פתרונות התקפיים מלבד המסירה בסיומו של המהלך. את האיכות ההתקפית הזו אפשר לראות כשמביטים על נתוניו של בראון במהלכי בידוד - הרכז הצהוב החדש החזיק ב-45.3% מהשדה במהלכים אלה, זאת לעומת 42.9% של אוואנס, 40.4% של קלאתס ו-38.4% של ווילבקין. נדמה שבמובן הזה לפחות, מכבי תהנה מיכולת התקפית מגוונת יותר מרוב הרכזים שעברו דרכה בעונות האחרונות (ללא ווילבקין כמובן).

בכל אופן, בראון הוא לא הרכז המושלם. ממי שמנהל את ההתקפות ניתן לצפות לרמת אחראיות ובגרות מסוימת, ועל אף שהוא רשם 6.2 אסיסטים בממוצע ביורוליג, הוא גם איבד לא פחות מ-2.9 כדורים למשחק. בכך, הוא רשם יחס אסיסטים-איבודים לא מאוד מחמיא של 2.1, נמוך בהרבה מקלאתס (3.35), ומאוואנס (2.75) ורק מעט מעל ווילבקין (2.05). בנוסף הוא קלע בעונה שעברה ב-32.3% בלבד מעבר לקשת, פחות מחצי אחוז מעל קלאתס (31.8%) ומתחת לאוואנס (33.3%) ו-ווילבקין (37.9%).

מכבי חייבת אותו (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
מכבי חייבת אותו (אלן שיבר)|צילום: ספורט 5

בשורה התחתונה, נראה שבראון הוא אמנם לא השחקן האידיאלי עבור מכבי תל אביב, אבל הוא אחת האופציות הטובות ביותר שניתן היה להשיג בהתחשב בסיטואציה שנוצרה במועדון מיגאל אלון בשנים האחרונות. צריך להודות באמת - הצהובים כבר מזמן לא מהקבוצות שמתחרות על הסופרסטארים הגדולים ביותר ולא מדובר אך ורק בעקבות האספקט הכלכלי.

זה נכון שמכבי ת"א לא נהנית מאחד התקציבים הגדולים באירופה, אבל גם אם הייתה מציעה את ה-2 מיליון ומעלה (מה שאפשרי מתמטית לאחר עזיבת ווילבקין) עבור מייק ג'יימס או כל סופרסטאר אחר, למועמד שתרצה כמעט תמיד תהיה אופציה טובה יותר. לשחקנים מהדרג הראשון של היורוליג יהיה עדיף לבחור בהצעה דומה, או גבוהה יותר כלכלית מאחת מענקיות היבשת, או לפחות לא מצד קבוצה שידעה לא מעט כשלונות ואכזבות בשנים האחרונות, כמו זו הישראלית.

נדמה שיותר מכולם, בתור זה שאמור לתפוס את המושכות על הקבוצה מיד אליהו לאחר לכתו של סקוטי ווילבקין, בראון ישא על כתפיו לא מעט ציפיות. האמריקאי מגיע למכבי במטרה להוביל אותה לפלייאוף, אבל אם יכשל השידוך הזה עלול להסתיים בטונים לא מאוד נעימים עם לא מעט אצבעות שמופנות לכיוונו. מנגד, אם שינוי הקונספציה בצהוב לאחר עזיבת ווילבקין יצלח, הזרקורים יאירו באור חיובי מאוד על זה שתפס את מקומו. כך או כך, לאחר הפרידה מהכוכב הקודם בקו האחורי, נדמה שמכבי זקוקה לבראון יותר מאשר שהוא זקוק לה.