"המפעל נסגר
הבנק סגר
הכח נגמר
והלב נשבר
אין לי חוץ ממך כלום"
- רמי קליינשטיין, "חוץ ממך כלום", מילים: איתן גלס
נגמר לפני שהתחיל. היה אפשר להרגיש את המתח במשרדים החדישים של מכבי ת״א ברחוב יגאל אלון. שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן נכנסו לחדר הישיבות וייצגו את מכבי בפגישת הזום המכרעת, כשבחדרים הסמוכים התכנסו יתר עובדי המשרד, ממתינים בדריכות להתפתחויות. אלא שלג׳ורדי ברתומיאו היו תוכניות אחרות: בניתוחים שלפני הישיבה דובר על שוויון בין הקבוצות שתומכות בחידוש העונה לבין אלו המתנגדות, דווח כי באסקוניה עשויה להיות לשון המאזניים, אבל בשלב מוקדם בשיחה ג׳ורדי הטיל את הפצצה והכריז: אנחנו לא נוכל להמשיך. זה אפילו לא הגיע להצבעה.
במבט מפוקח יותר, ייתכן שהליגה הגיעה לסיומה כבר ב-29 במארס, אז נערכה אחת הפגישות בין היורוליג ל-ELPA, ארגון שחקני היורוליג. באותה פגישה סוכם עקרונית כי השחקנים יקבלו 80% משכרם אם הליגה תבוטל, ו-85% אם היא תחודש. ההצעה המקורית של היורוליג אמרה כך: אם הליגה מבוטלת, השחקנים מקבלים את כל שכרם עד נקודת ההפסקה, כלומר כ-65%, ואם היא תחודש, הנתח יקפוץ ל-85%. בהצעה זו תמכו מכבי ת״א והקבוצות היווניות, ומה שעומד מאחוריה היה היגיון בריא: בואו ניתן לשחקנים סיבה כלכלית אמיתית לחזור, בואו ניצור מצב שבו יהיה להם מה להפסיד אם הם לא יחזרו. בכל זאת, 20% זה הבדל לא קטן.
ואולי זה הסיפור האמיתי: ארגון השחקנים קם לפני פחות משנתיים, ובפרק הזמן הזה הצליח לצבור כוח ממשי, והצליח לכופף את היורוליג למתווה ה-80-85%. אז נכון, כל החששות של השחקנים מפני הקורונה, הפציעות ורמת המפעל הן ממשיות, אבל האם אנחנו יכולים לומר בלב שלם שאם ביטול הליגה היה גורם להם להפסד של 35% מהשכר - עדיין היינו רואים את כל השחקנים מתבטאים בחריפות נגד החזרה? סביר להניח שלא. לחזור ולסכן את כל מה שהם ציינו בשביל 5%? זה נגמר לפני שזה התחיל.
בונ׳אה ג׳ורדי הגזמת
מסיבת העיתונאים הווירטואלית התאפיינה באווירת נכאים. זה היה ניכר גם בכמות העיתונאים שהשתתפו וגם במסרים הכללים שיצאו, שהם, איך לא, עצובים ומאכזבים. במסיבת עיתונאים קודמת שהיורוליג קיים לפני כחודש, היתה כמות גדולה בהרבה של עיתונאים, והיתה בעיקר תקווה, הרבה תקווה. אבל הערב היא התחלפה בייאוש. דיכאון. ג׳ורדי נשאל על השפעת השחקנים, על ההחלטה שלא להכתיר אלופה ועל ההכנות לעונה הבאה, וניסה להעביר מסר של אחדות, של גורל משותף.
אבל ככל שהתקדמו השאלות, העיתונאים הרשו לעצמם קצת לעלות להתקפה. כך קרה שלא פחות מ-5 עיתונאים שאלו את ברתומיאו על החשש מפני זליגת קבוצות מהיורוקאפ אל ליגת האלופות. בהתחלה הוא ענה בדיפלומטיות, והדגיש כי הוא מכבד כל קבוצה שבוחרת לעבור למפעל המתחרה, אך בשאלה החמישית, של עיתונאי ליטאי ששאל ספציפית על החלטתה של ריטאס וילנה לעבור לפיב״א, גורדי קצת נסדק ואמר את המשפט הבא: "ריטאס יוכלו לחזור אם הם יוכיחו אמביציה לטווח הארוך. אי אפשר כל הזמן לדלג ולעבור בין המפעלים. אנחנו לא מתכוונים להציע חוזים אורכי טווח לקבוצות יורוקאפ, נראה שליגת האלופות עושה את זה, גם תמורת כסף, זה דבר שאנחנו לעולם לא עשינו ולעולם לא נעשה".
זו תשובה מעט מוזרה של ברתומיאו, מכיוון שהיורוליג כולו מבוסס על חוזים ארוכי טווח שמבטיחים למשתתפות דיבידנדים כלכליים מפליגים. הרי דארושפקה הטורקית, ממש אותה דארושפקה שעברה בשבוע שעבר לליגת האלופות, הצליחה כזכור להשתחל ליורוליג למרות שלא היתה לה שום מסורת אירופאית, אבל כן היה לה את ״דואוש״ - קונצרן טורקי עתיר ממון שהזרים מיליוני יורו כספונסר של היורוליג. כשדואוש העבירה את תמיכתה לפנרבחצ׳ה, דארושפקה הורדה אחר כבוד ליורוקאפ.
גם אם ביורוליג לא יודו בכך, ליגת האלופות מדאיגה אותם. המפעל הבכיר עדיין חזק ועשיר הרבה יותר מהאלטרנטיבה הפיב״אית, אבל היורוקאפ עלולה להיות המפסידה העיקרית מההחלטה לסיים את העונה, מכיוון שקבוצות גדולות כמו פרטיזן בלגרד, וירטוס בולוניה וקאזאן השקיעו סכומים אסטרונומיים כדי להתמודד על 2 כרטיסי העלייה ליורוליג, וההחלטה עלולה להוציא להם את הרוח מהמפרשים ואת הכסף מחשבון הבנק. בפיב״א עוקבים בעניין.
בואי הביתה
הלחם והחמאה, כך מכבי קראה לליגת העל במשך שנים. אז עכשיו כשהקוויאר שביורוליג אזל מהמדפים, מכבי חוזרת הביתה. לליגה. ללחם ולחמאה. זה זמן טוב לחזור לציטוט האלמותי של מנחם בגין בזמן שחתם על הסכם השלום עם מצרים: "No more war, No more Bloodshed". הגיע הזמן שהמנהלת הליגה ומכבי יפסיקו להתקוטט, כי בואו נודה על האמת: כמו זוג נשוי אמיתי, מכבי לא יכולה בלי הליגה, והליגה לא יכולה בלי מכבי. בואי הביתה מכבי, יש לך צלחת לשמור עליה.
