עם תקציב או בלי תקציב, מכבי ת"א מאז ומעולם הייתה חלק בלתי נפרד מצמרת היורוליג, אבל אם הייתם מתבקשים לסמן את השנים היפות ביותר של המועדון הצהוב - כנראה שהתשובה הייתה מתמקדת בתחילת שנות האלפיים. אלא שאחרי שתי הזכיות הרצופות, לצהובים הייתה הזדמנות להפוך את העשור ההוא להיסטורי אפילו יותר ולהצטרף ל"מועדון השלוש", בו נמצאות רק ריגה וספליט.
זה היה ממש היום, לפני 14 שנים, ובאתר היורוליג ניצלו את כדי הזמן להיזכר. מכבי ת"א ניצחה את אולימפיאקוס בשיניים בשלב הפלייאוף ופגשה בחצי הגמר את טאו ויטוריה, שהביסה את פנאתינייקוס באתונה. זה היה שחזור מדוייק של גמר 2005, וגם במקרה הזה מכבי פתחה בסערה ולא נתנה ליריבה סיכוי. הצהובים כמעט וחצו את קו 20 נקודות ההפרש כבר במחצית, השלימו את המשימה ברבע השלישי וטיילו לגמר.
כוכב חצי הגמר היה, איך לא, מייסיאו באסון. הוא קלע 20 נקודות (6/8 מהשדה), קטף 7 ריבאונדים, חסם 6 פעמים ונכנס לרשימה מכובדת של שלושת הצהובים היחידים שקבעו מעל 30 נקודות מדד בפיינל פור (לצד אנתוני פארקר וצ'אק איידסון). במקביל, צסק"א הזיעה מול ברצלונה, אבל יצאה עם ידה על העליונה בדרך לגמר מול מכבי.
זו הייתה שבירת בצורת ארוכה במיוחד עבור הרוסים, שעלו למשחק הגמר לראשונה מזה 33 שנים. היא החזיקה מקו אחורי מרשים שכלל את פאפאלוקאס וג'יי אר הולדן, לצד סמודיס ולנגדון, אבל גם למכבי היה מה למכור - כשלצד באסטון, כיכבו פארקר, וויצ'יץ', סולומון, בורשטיין ואחרים. זה היה המפגש הראשון בין הקבוצות בפיינל פור מאז חצי הגמר של 2004, כך שהציפייה הייתה בעניים.
בצד הצהוב, וויל סולומון נתן הצגה. הוא קלע 20 נקודות, שהיוו קצת פחות משליש מכל הנקודות של מכבי, אך לא יכל על הצגה של פאפאלוקאס בצד השני. היווני קלע 18 נקודות ומסר שבעה אסיסטים שהקנו לו את תואר ה-MVP, וכך החזיר את התואר הנכסף לאדמת רוסיה לראשונה מזה 1971.
מאז ועד היום רק קבוצה אחת הצליחה לשחזר את ההישג של מכבי ת"א ולזכות פעמיים ברציפות - אולימפיאקוס. ואותה צסק"א, שירדה מחוייכת ממעמד הגמר, הפכה לסיוט של הצהובים - סיוט שהגיע לסיומו רק בעונה החולפת והוכיח לנו כמה מכבי ת"א של אז הייתה גדולה, וכמה יהיה לה קשה להיכנס ל"מועדון השלוש" בעתיד.
