לא מובן מאליו
גם את זה צריך לדעת לקחת. נכון, אלבה ברלין איננה קבוצת יורוליג ולא צריכה להיות ביורוליג. אבל היא ניצחה העונה חמישה משחקים. כולל את ברצלונה. ומכבי תל אביב ידעה שאם היא תיכנס לרשימת האלו שעשו בושות, היא עלולה למצוא את עצמה בפאתי הפלייאין בואכה הדחה מוקדמת. ושיחקה מספיק טוב גם כדי למנוע הפסד וגם כדי לפרק לקבוצה המארחת את הצורה.
אז כן, זה משהו שהיא הייתה חייבת. אז לא, זה לא מובן מאליו. במובן מסוים, צריכה אלופת המדינה להודות על פגרת הנבחרות שבאה עליה לטובה. אוקיי, לא לגמרי לטובה כי רומן סורקין, אבל כן במובן זה שדרכה היא חזרה לנשום. ולרקוד. כולל ובמיוחד בשבוע אחד שבו טיאטאה מעליה את הפועל תל אביב וירושלים והבהירה והזכירה שהליגה הזאת, לפחות בעת הזאת, היא עדיין שלה. ואת הבטחון הזה היא לקחה איתה לבירת גרמניה.
אתמול, כשהיא משחקת מול יריבה שמחלקת שוקו ולחמניה לשחקנים שנרשמים לקייטנת חנוכה, החלה הקבוצה של קטש את החלק האחרון של הליגה השניה בטיבה בעולם בצורה חלקה, קלה ומרשימה למדי.
זה מה שקורה
בעולם שבו אין התנגדות אמיתית, אף אחד לא משחק כדורסל יותר מרשים ממה שיש לכדורסל של קטש להציע. הרבה קבוצות משחקות תרגילים, אבל אצל המאמן הזה קוראים מהלכים ומצבים. ולכל שאלה תשובה. ולכל סיטואציה פתרון. זה מה שקורה כשנותנים למכבי לשחק. ועכשיו זמן הדגמות והסברים.
זהו בולדווין וזה ניבו, שמריצים עכשיו פיק אנד רול קטן. במקביל, נע לו ג`ייק כהן לכיוון הכדור. על פניו, מעט מוזר כי מה פתאום נכנס לו הז`ק לכיוון החדירה של בולדווין? מצד שני, ככה בדיוק מניפים מהלך של אלי הופ מהדהד לכיוונו של ניבו בפעמים אחרות. הקיצר, ז`ק לא רק נע לכיוון הכדור, אלא גם נועל את תימאן שלצידו. ובעוד שחקני אלבה צופים בעניין, זע לו הקולסון על קו הבסיס בדרך למסירה קלה ודאנק נאה. נחמד.
נחמד? אז בואו נראה את אותו המהלך, עם קריאה מעט שונה. שוב פיק אנד רול בולדווין וניבו. שוב נע לו הכהן לכיוון הכדור. והפעם אין מסירה לניבו והפעם אין מסירה לקולסון. שימו בבקשה לב, כשהשעון הגדול מראה 333, לתנועת הידיים של ניבו שמסמן לז`ק שזמן ללכת. והנה פיק אנד רול חוזר של בולדווין וניבו, והנה כהן מפנה את דרכו לכיוון הרחוק מהכדור. מסירה לכהן, חיתוך של ניבו ובום על הפרצוף שלכם. הצגה? הצגה.
אל המצב הזה, בסופו של מהלך, אפשר להגיע גם מתרגיל שונה לגמרי. כי התרגיל שמכבי תל אביב מריצה הוא למעשה רק האינטרו, רק ההקדמה לקריאת המצבים שעושה את ההבדל. אז כאן מריצה הקבוצה האורחת 77, כלומר פיק אנד רול מדורג שבו חוסמים לבראון גם ז`ק וגם ג`וש אוקצ`וקו ניבו. הקיצר, הכדור מגיע לכהן בזווית דומה עד זהה לזאת שהראנו ממש לפני. ושוב ניבו חותך לטבעת, אלא שהפעם מגיעה עזרה עליו. עזרה עליו? אפשר למסור לתחנה מרוחקת יותר, יענו לקולסון. ג`אמפר ונקודות.
מכבי תל אביב מסרה אתמול 29 אסיסטים, מהם 18 במחצית הראשונה. מכבי תל אביב החטיאה אמש 7 זריקות ל-2 נקודות בלבד. כלומר עשתה 33/40 (83%!), כשאף שחקן בסגל לא מחטיא יותר מזריקה אחת מהלך משחק שלם. הכל קלל ופשוט. גם בגלל אלבה. גם ובעיקר אודות לאיך שמכבי התקיפה אותה.
בעולם שבו אין התנגדות, אין כמעט שחקנים מרשימים מחד ומתאימים מאידך כמו תמיר בלאט וכמו אותו ג`ייק כהן שכיכב בכל הקטעים שהראנו עד כה. שניהם, ולא במקרה, מתאימים כמו כפפה ליד לסיסטם של המאמן שלהם. בהתקפה. חכמים, קולעים, קולטים ומבינים מהר. משחקים את הפיק אנד רול בצורה אוטומטית, קרובה למושלמת.
בניגוד לבלאט, אשר מעמדו ודקותיו בקבוצה הזאת אוטומטיים, אצל כהן זה מעט מורכב יותר. במשחק האחרון שלפני הפגרה הוא לא שותף כלל, כשגם באלו שלפניו מיעט להופיע. ואז הגיעה אותה פגרת נבחרות. ואז הגיעו כמה דקות טובות בדרבי וכמה דקות מצוינות במשחק הליגה האחרון ברמת גן. ואם לכהן קל יחסית בליגה, אז גם אלבה ברלין היא ליגה, במקרה הטוב.
בקטעים הראשונים שהראנו ממש לפני רגע, הריצה מכבי תל אביב פיק אנד רול גבוה, יענו מהאמצע. עכשיו נראה את אותו מקרר בגישה כל כך שונה, כשהכל מתחיל מהצד. ובהכל מעורב כהן. ובהכל מדייק לו ז`ק.
כאן יש סייד פיק אנד רול בולדווין וניבו. שימו לב בבקשה לג`ייק כהן ששועט לו באיטיות מהצד הרחוק מהכדור (יענו הצד החלש) לכיוונו של המכדרר. כדי לייצר חסימה, בערך, על האיש ששומר על קולסון. בעוד כהן נע לכיוון הכדור, מתרחק לו קולסון השני למקום שבו אין שחקנים גרמנים וכך מוצא עצמו חופשי. טריצה.
אוקיי, ועכשיו לגרסה דומה ושונה. הפעם הפיק אנד רול הוא של בולדווין וכהן. ועכשיו, בבקשה, שימו לב לכמה אופציות אפשריות. אפשר, נניח, למסור ללורנזו בראון כדי שזה ירוץ על ניבו. אפשר להעביר ישירות לניבו כדי שבראון יאסוף ממנו את הכדור (או מלמעלה, או מחיתוך). אפשר ואפשר. ואם השחקן של כהן יוצא גבוה אל בולדווין, אז אפשר פשוט למסור לו כשהוא נע לכיוון הטבעת ואפשר לסמוך עליו שימצא את הניבו הפנוי.
כיף גדול לראות את כהן משחק. כיף גדול, אני משוכנע, לאמן אותו או לשחק לצידו. בעיקר כי האיש כמעט ואיננו טועה. אתמול היו לו 4 אסיסטים מול 0 איבודים. עונתית, עד כה, הוא איבד 7 כדורים במצטבר. כל עוד משחקים כדורסל ידידותי למשתמש, והרי אין ידידותית כמו אלבה ברלין, אז אין כמו ג`ייק.
מסור ת`כדור, אין משחק
למרות שספגה 71 נקודות, קשה לי לבוא ולהגיד שחזינו אמש בתצוגת מופת הגנתית של מכבי תל אביב. היא התקיפה נהדר. ושמרה בסדר. אחלה בסדר שבעולם. בסדר גמור.
הרעיון, בגדול, היה לעשות הכל כדי לשבור את רוחה של אלבה ואת משחק ההתקפה של הגרמנים. ומאחר שהשלשות שעליהן היא כל כך בונה לא ממש נפלו פנימה בהתחלה, אפשר ורצוי היה ללכת כמה שיותר חזק על הכדור. כדי לאתגר את המכדררים והמוסרים. כדי לשלוק אותו מהם ולרוץ מהר מהר לצד השני כדי לסגור עניין.
הנה דלאו, שמנסה לקבל את הכדור בתנועה לכיוון הצבע (למתקדמים, אפשר לקרוא לזה STAMPEDE, יענו לשעוט). ברגע שהוא חולף במעט על פניו של דיברתולומיאו, הוא מקבל מולו גם את בלאט שיוצא וגם את קליבלנד שמתחייב עליו לגמרי. למי שראה פעם את הקומדי סטור, אז בתפקידו כבועט מקליבלנד, הוא אומר לבחור - מסור, מסור ת`כדור. אין משחק.
והנה מצב דומה עם הרמנסון החביב. כולל נסיון החדירה מול בראון. שרואה מולו פתאום את קולסון שזונח את האיש שלו ומתביית על הכדור, בדרך לעוד אחת מ-11 חטיפות הכדור של מכבי תל אביב אמש. היה נעים, אלבה ברלין. טוב שבאת.
שלוש נקודות לסיום על נושא אחד בלבד
1. גימלים – בואו נעשה קצת סדר עם ענייני הגימלים של תמיר בלאט. כזכור, האיש לא התייצב לחלון הנבחרות האחרון. והביא פתק מהרופא, כך שהכל מתועד, מאושר ומסודר. אני אינני רופא. לא בדקתי את מצב הגב ולא ניסיתי לפענח את אותו MRI מפורסם שנערך לו לאחר המשחק מול ירושלים.
רק אומר, לתחושתי הבלתי מבוססת בלבד, שיתכן שאותם כאבי גב שחווה הבן של כן היו מאפשרים לו, אולי אולי, לצאת לאותם משחקי נבחרת אם זהות המאמן הייתה שונה או, לחילופין, אם המאמן הלאומי לא היה מכריז קבל עם ועולם שהרכז הראשון שלו הוא ים מדר. סתם, תחושה בלתי מבוססת בעליל.
וכן, היו אנשים ממחנה בלאט (ויש מחנה כזה) שנזעקו וזעקו עת החל שיח בנושא, כולל שיחות לא נעימות שנעשו למי מאלו שהרימו גבה (איתי, אגב, לא דיברו). אז אנחנו לא מרימים גבה, אלא רק מלהגים.
2. תגידו אתם – היו מספר שחקנים שנעדרו ממשימת הקיץ האחרונה של הנבחרת. חלקם, כולל בלאט (אם זכרוני איננו מטעני), עם אישורים והסברים רפואיים. וגם הפעם היו מספר היעדרויות. ואחד הנעדרים, לא משנה שמות, שיחק משחק מלא למדי בדיוק יומיים לאחר המשחק בסלובניה. האם אפשרי שהפציעה או הכאבים חלפו בדיוק בזמן? חד משמעית. האם אפשרי שניתן היה, לו רק היה קורטוב של רצון טוב, להתאמץ קצת יותר? לא יודע. תגידו אתם.
3. חובה? גור שלף, חבר שלי, טוען שהשירות בנבחרת ישראל הוא הצבא או המילואים של שחקני הכדורסל. ואני, כעיקרון, הולך עם מה שסלף אומר. מצד שני, העמדה שלי היא שלא בכוח. באופן כללי, מבלי להתייחס לסוגיה המסוימת הזאת, למאמן כזה או אחר או שחקן כזה או אחר, נבחרת היא זכות. מי שלא בא לו, לא חייב. מי שלא טוב לו, יום טוב לו. הכל בסדר. בסוף, המשימה של המאמן הלאומי, הזה או האחר, לאסוף אליו רק את מי שרוצה. אלאל.
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.
