לאחר שפיטרה מכבי תל אביב את יאניס ספרופולוס, הגיעה להחלטה שמאמן זה לחלשים. כלומר, שמאמן מנוסה זה פאסה. 'סחה, שמאמן שהמקצוע שלו הוא לאמן קבוצת בוגרים זה אוברייטד. ומינתה לתפקיד הזמני-קבוע את אבי אבן.
רגע, זמן הבהרה: יודעי דבר וח"ן מהברנז'ה מלחשים מזה שנים רבות שאבי אבן הוא סחורה. שיש שם מוח כדורסל. שיש פוטנציאל אמיתי להפוך למאמן רציני. שיש גם פאסון וכריזמה. אה, ויש כמובן גם תעודה. והדבר היחידי שחסר לאבי אבן, אם כך, הוא המקצוע. כי גם אם ניקח איש כדורסל מוכשר, בעל ידע תאורטי נרחב, אשר למד ושקד וצבר ידע רב, זה לא הופך אותו למאמן כדורסל. כי מאמן זה מקצוע. וכדי להצליח במקצוע, צריך אשכרה לעבוד במקצוע.
ואבי אבן, שסובב את הענף בכלל ואת מכבי בפרט מזה שנים רבות, לא עוסק במקצוע אימון כדורסל קבוצתי כבר המ-ון זמן. הוא לא מעביר אימונים קבוצתיים. הוא לא חי את הדינמיקה של הקבוצה כמאמן. הוא לא נוטל חלק בהתארגנויות הטקטיות והאחרות השוטפות כמאמן, לפני ואחרי משחקים. או במילים אחרות, הוא לא מאמן (כדורסל קבוצתי). זוהי איננה מלאכתו הנוכחית. זהו איננו מקצועו כיום. וזוהי איננה אשמתו או אחריותו, מן הסתם.
וכל זה, בלי שדיברנו על העובדה שמבין כל קבוצות ליגת העל, דווקא האיש שעל הקווים במכבי תל אביב הוא בעל הניסיון המועט ביותר. שלא לדבר על ההשוואה בין הרזומה על הקווים של אבן לבין אלו של כל יתר מאמני הליגה השנייה בטיבה בעולם.
ולמה אני מטרחן לכם את כל זה? כי תחילת המשחק אמש, באיסטנבול, לימדה אותנו קצת על הפער בין ידע תאורטי/מקצועי לבין אימון כדורסל קבוצתי כמקצוע. כי אבי אבן הגיע עם וואחד רעיונות לתחילת המשחק מול אלופת המפעל. כולל חמישיה נסיונית, שבה דריק וויליאמס משחק בעמדה מספר 3. כן כן. בחיי. כולל הגנה שטרם ראינו מהצהובים, שבה מראים הגנה אזורית (שלושה לפנים ושניים מאחור) אבל כזאת שמראה אלמנטים של מאצ'אפ, או שמא מתחלפת להגנה אחרת. וכשאתה מגיע לשחק מול אנדולו אפס, אולי הקבוצה עם הכשרון הטהור המרשים ביותר במפעל, ועוד למשחק חוץ קובע (עבורה), ומפגיז על ההתחלה עם כל הגימיקים הללו במקביל, הדבר מעיד על אחת האפשרויות הבאות: או שאתה יהיר, או שאתה לא מבין את העסק, או שאתה לא באמת מאמן במקצועך. או שכל האפשרויות נכונות.
כי אין קבוצה ביורוליג שמתאימה פחות לגימיקים הללו מאשר אנדולו. אתה לא מביא אליה הביתה את החלטורות הללו, שהן יותר רעיונות בלתי אפויים ובלתי מאומנים מאשר שיטה או תכנית אמיתית. ואפילו אם היו מספיקים הצהובים לעבד ולהתאמן כהלכה על האלמנטים הללו, זה לא באמת היה מזיז לעתמאן. כי אנדולו לא תסתבך בתרגילים שנתקעים בגלל התחכמות טקטית. היא פשוט תלך אל הפואנטות והכשרון שלך ותתן לך בראש. ואוהו, כמה שהיא נתנה בראש.
ושלא יובן אחרת: את ספרופולוס ביקרנו כאן על השמרנות וחוסר התעוזה. ומאותה סיבה, אנחנו לגמרי בעד שינויים טקטיים ונטילת סיכונים. אבל שינויים, להבדיל מגימיקים. אם הייתה מכבי תל אביב באמת מאמינה בוויליאמס כ-3, סביר להניח שהיא לא הייתה מתקפלת מהרעיון כל כך מהר. ומעשית, לא חוזרת אליו יותר. אבל היא התקפלה, כי גם הקבוצה, כלומר השחקנים, הבינו שזה לא אמיתי, אלא סתם קטע. אם הייתה מכבי באמת חושבת שאפשר להטמיע הגנה מורכבת, יחסית, כמו זאת שהריצה מול אנדולו, הייתה מבשלת אותה בישול עמוק לפני (מה שלא קרה). לחילופין, הייתה ניגשת אל ההגנה הזאת במשורה, בטעימות קטנות, מול הרכבים מסוימים וברגעים ספציפיים של המשחק. ולא מנסה למכור את הדבר הזה כל כך מהר וכל כך הרבה.
ועוד אלמנט אחד ביחס לעניין הזה, ברשותכם: כשמאמן מכניס לשימוש אלמנטים התקפיים או הגנתיים שונים מהרגיל, או שמא יש לומר אלמנטים מורכבים וחריגים בנוף של הקבוצה, המשימה הראשונה במעלה שלו היא למכור את זה לשחקנים. כי השחקנים, שצריכים לבצע את התרגילים או ההגנות הללו, הם אלו שמוציאים את הסיפור לפועל. והם צריכים, יותר מכולם, להאמין בשיטה החדשה ו/או במאמן החדש. והאמונה הזאת תיצור את המחויבות שתוכל לגרום לזה להצליח. והאמונה הזאת תשאיר את השחקנים בעניין גם אם זה פחות עובד, כי המאמן שעליו הם סומכים הבטיח להם ושכנע אותם שזה כדאי.
יאניס ספרופולוס, יאמר לזכותו, הצליח לרתום כמעט תמיד את השחקנים שלו לתכנית המשחק הפשוטה שלו. מה שגרם להם להילחם נון סטופ, לרוב, גם כששיחקו כדורסל בינוני עד גרוע. אתמול, כידוע, שיחקה אלופת ישראל כדורסל גרוע עד מזעזע. אבל נראה היה, לפחות דרך מסך הטלוויזיה, שהפעם נעדר אלמנט האמונה, מבחינת השחקנים שעל המגרש, בהנחיות שניתנו מהקווים. ובהתאם, גם אלמנט הלוחמה. והשחקנים, שראו שהשטיקים החדשים פשוט לא עובדים, כמו החליטו באיזשהו שלב לוותר. ובמקום לשחק רע ולהילחם, הפעם שיחקו רע מאוד ו-ויתרו.
פעם, כלומר די מזמן, סיפרו אנשי מכבי תל אביב שבמועדון כזה חשוב שגם עוזר המאמן יהיה מאמן. ולכן, אתם יודעים, הסתובבו לצידו של המאמן הראשי, משך שנים רבות, אנשי מקצוע מעולים, שהם מאמנים מנוסים בעצמם. למשל דייויד בלאט, גיא גודס, שרון דרוקר, יעקב ג'ינו או פיני גרשון. היום, למרבה התדהמה, אין להם כזה – בפועל – לא כעוזר מאמן ולא כמאמן הראשי. והאמת? שזה די מביך.
ועכשיו, ברשותכם, כמה גיפים קטנים להמחשה ולסיום.
סיפרנו לכם על ההגנה המתחלפת של הצהובים, ועכשיו דוגמא קטנה. שימו לב לקו האזורית הראשון/הגבוה, שבו שלושה שחקנים (תומאס, וויליאמס ו-ווילבקין). מרגע שאלייז'ה בראיינט עובר צד, הרי שבהתאם לאלמנט שביקש אבן, עובר איתו גם ווילבקין. ואז כל מה שצריך הוא סימון של סינגלטון עם הידיים פלאס חסימה רפה שלו על ז'ק כהן, כדי לייצר טריצה קלה קלה.
וכאן, ולא משנה מהי ההגנה, עובר לו שוב ווילבקין מצד לצד כמלווה הצמוד של שיין לארקין, חברו ללאום הטורקי. והופ, מרגע שסינגלטון עובר לידו של מיצ'יץ', מסתמן חילוף בהגנה הצהובה שמביא אל ה-MVP את הז'יז'יץ'. שזה נחמד, כי ברגעים כל כך קשים שחווה כיום העולם, נוכח המלחמה באוקראינה, נחמד שלפחות ההגנה של מכבי מספקת ליריבתה בכלל ולמיציץ' בפרט איזשהי אתחתנא קומית, בדרך לנגיחה בטבעת.
נקנח בשני גיפים של התקפה, כלומר סוג של התקפה. הנה כאן, שימו לב בבקשה, התרגיל של מכבי תל אביב לסיום הרבע הראשון. תרגיל שבו, ואני לא צוחק איתכם, ג'ון דיברתולומיאו בתפקיד הרכז ומקבל ההחלטות, בעוד שאנג'לו קלויארו, זה שהחלים כבדרך נס מפציעתו בקרסול, הוא החוסם. ומהמהלך הזה, בין השניים הללו, מישהו חשב שאפשר לקבל נקודות באחד מהמשחקים החשובים ביותר של הקבוצה הזאת השנה. מוזר ומעניין.
אבל למה לעצור בסוף הרבע הראשון, כשאפשר לדבר על ההתקפה הראשונה של הרבע השני? אני מבקש מכם, אם תוכלו, לשים לב לקצב התקוע של ההתקפה הזאת ולתפרים הגסים והמהוססים של התרגיל או של ביצוע התרגיל. ולא משנה מהו התרגיל (במקרה הזה, שמו בישראל – שיקגו), אם זוהי רמת האימון, איוש השחקנים ויכולת הביצוע שלו. זה פשוט לא טוב, וזה הכי עדין שיש לי.
שבת שלום. Follow @shay_hausmann
