קבוצה של בית: מכבי טובה בתל אביב

בשישי הקרוב, אני מניח שכולם יודעים, נכנס לתוקפו שעון הקיץ. ותל אביב, כפי שכתב מיכה שטרית וכפי ששר וחרך ברי סחרוף, היא עיר של קיץ. ומכבי תל אביב, גם כשסקוטי ווילבקין מנסה להפריע, היא קבוצה של בית.

אפשר ללכת הלוך חזור, להסביר וללהג לרוב. בסוף, הסיפור כאן הוא סיפור של בית. של יד אליהו הישן. כי אם המשחק ד'אמש היה נערך באיטליה, גם במצבה הנוכחי של מילאנו, זה היה נראה אחרת לגמרי. אפילו אם הקבוצה של מסינה נמצאת במשבר/ון או עמוק במצב נמנום, בטח אחרי שההכרזה על סילוק הרוסיות הבטיחה את מקומה בפלייאוף, עוד לפני כדור הביניים הראשון שהורם אתמול בתל אביב. אז הנציגה מאיטליה רצתה, אבל פחות. ואלופת ישראל? היא רצתה, אבל ממש. והגרונות שביציעים אפילו יותר. וכל זה, בנוסף לכמה אלמנטים של כדורסל וחופש, הפכו משחק קשה מאוד לחד צדדי להפליא.

מכבי תל אביב תהיה בפלייאוף הקרוב. למרות עונה אירופאית (ובכלל) מאכזבת למדי. לפעמים מסתדרים להם הכוכבים, והפעם הם הסתדרו איפשהו בחיבור בין הזוועות במזרח אירופה לבין הבחירות בקרב הקבוצות שהצביעו כדי לקבוע מהי שיטת התחרות שתחול לאחר שצומצם המפעל מ-18 ל-15 קבוצות. וביחד עם הכוכבים, הסתדרו לצהובים אתמול לא מעט דברים מקצועיים, גם בסל שאליו מתקיפים וגם בצד שבו נוהגים לשמור, בדרך לתצוגה נחמדה וניצחון חשוב.