חזרה לחיים: הניצחון הנהדר וחסר המשמעות של מכבי

ריח של התחלה, שניה לפני סיום
לא מעט מסקנות, תובנות ותהיות מותיר אחריו המשחק שבו ניצחה אמש מכבי תל אביב את מוליכת היורוליג מברצלונה. והכל חשוב ומעניין, זה נכון. אלא שלפני שמתמקדים בטפל, כדאי להתחיל בעיקר. כי איזה כיף היה אתמול ביד אליהו הישן.

ונכון, רק 3,000 גברים, נשים וטף איישו מי מהכיסאות. ועדיין, פתאום עם דמדומיו של חודש מרץ 2021, קיבלנו משחק שהרגיש כמו פתיחת עונה. פתאום, שניה לפני שנגמרת העונה, פתאום התגנב לו לאף ריח של התחלה.

ולא בגלל הכדורסל, שהיה נהדר לכשעצמו, אלא בגלל שלראשונה העונה זה הרגיש, נראה ונשמע כמו חווית כדורסל. מהסוג שיודעים לייצר מגרשים, קבוצות וליגות שכאלו. ואם לרגע הנחנו הצידה את טרדות ההווה או את החשבוניה שמודדת דברים טובים פחות או טובים יותר שעברו העונה על אלופת ישראל בליגה השניה בטיבה בעולם, השורה התחתונה הייתה אנחת רווחה גדולה.

כי מסתבר שהעולם הישן, זה שלפני העטלפים הסיניים, לא אבד לגמרי. שאפשר לדמיין איך כל הדרעק הזה הופך באיזשהו שלב לעניין שאפשר יהיה לדבר עליו בלשון עבר. גם לגבי החיים עצמם, שזה כמובן חשוב פחות. בעיקר בכל הנוגע לכדורסל, כלומר לחיים האמיתיים, שזה מה שחשוב באמת.

ואם חוזרים לעניין לשמו התכנסנו, קרי לנציגתנו המשוריינת, אזי מעבר לחוויה המתקנת שהעבירה את עצמה ואת אוהדיה, לאחר שכבר הודחה רשמית מהמפעל, ומספר משחקים מועט לפני שזה נגמר בפועל, מעניין יהיה לראות כיצד תבחר לקטלג את הנתונים שהוצגו בפניה אמש, ואיזו פרופורציה, אם בכלל, תנתן לנתונים הללו כעת, לאחר ההדחה. כי מכבי תל אביב, פוטנציאלית, יכולה לסיים את עונת המשחקים הנוכחית עם שישה נצחונות יורוליג רצופים. ועם תצוגות של שחקנים לגביהם נחרץ הדין לקראת העונה הבאה.

והאמת? הנצחון הגדול מול ברצלונה מותיר את מכבי תל אביב בעיקר עם כאב ראש גדול במיוחד. כי אם נדמה היה שנסגרו הספרים ונתקבלו להן ההחלטות הנדרשות, עכשיו מגיעים נתונים חדשים. שיכולים בעיקר לבלבל. אז הנה אנחנו כאן כדי לעזור, בערך. וללהג על החלטות שצריכות להתקבל – והפעם בקו הקדמי. הקו של ז'יז'יץ', בנדר, האנטר, קאלויארו וכספי.

ואולי לא היו הדברים מעולם?
השאלה הראשונה שצריכים לשאול עצמם הבעלים הצהובים, טרם קבלת ההחלטות המתקרבות ובאות, היא מה בכלל קרה כאן העונה. כי מכבי תל אביב, כזכור, הייתה קבוצה ביתית אימתנית בעונה שעברה, שנוצחה בבית רק על ידי ריאל מדריד. ביתיות, כזכור, שהובילה אותה מרחק סדרה אחת, בבית או בחוץ, מפיינל פור.

והעונה? העונה ניצחה 8 משחקי בית מתוך 15 שנערכו עד כה. כולל ברסה אמש. ורובם ככולם, כזכור, היו כמו עץ שנופל ביער. כלומר נערכו ושוחקו כשדממה מופתית מסביב. בנסיבות אלו, של בית בלי ביתיות, האם בכלל קרו הדברים באמת?

עכשיו, כאשר משקללים את המספר ההיסטורי וחסר התקדים של הפסדיה הצמודים העונה פלאס איך שנראתה מכבי אתמול, מול קהל, לעומת איך ששיחקה במשחקי שבהם הביתיות באה לידי ביטוי רק באולם המוכר ובכרוז המוכר (למרבה הצער), צריכים להתחיל כל דיון ענייני בשאלה אחת, מחודדת וברורה: אם היינו לוקחים את הקבוצה הזאת, עם הסגל הזה, בעונה רגילה ונטולת קורונה ושאר מרעין בישין (בכל היבשת) – האם הדברים היו נראים אחרת?

והתשובה, מטבע הדברים, היא שברורררר. מכבי של בית הייתה מנצחת עוד מספר משחקים. אין בכלל ספק או שאלה. ולבטח הייתה תחרותית יותר בכל הנוגע למאבקים להיכלל בין 8 הגדולות (הישג, כזכור, שלא הושג על ידי הצהובים מאז שעברו לשיטת היורוליג הנוכחית).

אוקיי, אז הבה ננסח שאלת המשך: מאחר שברורררר היא התשובה לשאלה הקודמת, האם ניתן לגשת אל העונה הבאה בלי לבצע שינויים משמעותיים בסגל? נו, וגם כאן התשובה ברורה למדי. והיא לא. מכבי תל אביב תצטרך לבצע לא מעט שינויים בסגל השחקנים לקראת עונת 2021/22.

כי נכון שעם בית המצב העונה יכול היה להיות גרוע פחות. אבל עם בניה מדויקת או נכונה יותר, היא גם יכולה הייתה להיות טובה. ואם יתוקן מה שצריך, יש סיכוי לא רע שהעונה הבאה תיראה אחרת.