לא כוחות
הבעיה הכי גדולה שייצר הפסד החוץ של מכבי תל אביב אמש מול פנרבחצ'ה איננה טבלאית. כלומר אין ספק שהפסד כפול לטורקים, שכעת מוליכים על יריבתם מישראל ב-2.5 משחקים מהווה בעיה קשה. אלא שהצרה האמיתית נובעת מפערי הרמות שהתגלו על הפרקט באיסטנבול. כי עזבו לרגע את ההפרש המרמה בסוף, או את היתרון הקטן בסיומה של המחצית הראשונה. לפחות לפי מה שהתחולל אתמול, הפערים בין הקבוצות אדירים. גם ברמה האינדבידואלית, כשלא נראה שיש לכחולים (מאתמול) זוג שיכול להתקרב לצמד דה קולו פלאס וסלי. גם ברמה הקבוצתית, כשנראה היה שפנר רוקדת את דרכה אל הטבעת, כשהיא רק רוצה. ונועלת את שעריה בפני האורחת, בעת שמחליטה לעשות כן.
73% הצלחה היו לטורקים אתמול בזריקות ל-2 נקודות, שעה שהחטיאו רק 9 זריקות בתוך קשת שלוש הנקודות לאורך 40 דקות תמימות. ובאותה המידה זה יכול היה להיות גם אחוז גבוה יותר. כי כשפנר סימנה תרגיל, פנר הביאה אותו עד לכדי הפאנץ' שלו. בלי שום רעיון של המתנגדת כיצד לנסות ולהוציא את העוקץ מההתקפה. ולכן כל מהלך התקפי של פנרבחצ'ה היה תלוי רק בה. וברצותה, זה בדרך כלל הסתיים בנקודות, ובדרך כלל ללא התנגדות מיוחדת.
ומהצד השני, בטח אם נחריג לרגע את הרבע הראשון, ניכר היה המאמץ שצריכים היו להשקיע שחקני מכבי כדי להבקיע בצד השני. או אפילו סתם כדי להגיע לאותו פאנץ' מיוחל בתרגילים הסטטיים שלהם. אבל מכבי תל אביב חיה ומתה על היכולת של שחקניה לייצר יש מאין. ואתמול, מול ההגנה של הקבוצה החמה ביותר ביורוליג, לרוב זה היה אין.
לך תסמוך על דורסי
בסיום משחק הנצחון על ריאל הצגנו כאן את טבלת הנקודות האקלקטית של דורסי. שנותן הצגה ואז מג'עג'ע, וחוזר חלילה. ותמיד, אבל תמיד מוביל משחק שיא שלו לתצוגת נפל מיד אחרי. ותמיד, לאחר שהוא מוביל את הקבוצה כקלע המוביל, מגיע משחק שבו נתקע על נתון נקודות חד ספרתי ו/או מדד יעילות גרוע. נו, אז אחרי שהפציץ 30 מול ריאל מדריד, כו-לם ידעו מה יקרה במשחק מול פנר. ודורסי אכן לא איכזב, כלומר כן איכזב, עם 9 נקודות באחוזים בינוניים ומדד יעילות 5. שזה רע. ותזכורת שהוא יכול להיות רק התוספת שמגיעה מהספסל ויכולה להפוך לג'וקר. ושהוא ממש לא האיש ממנו ניתן להיבנות.
ובמקביל, שהתצורה החדשה והמומצאת, לפיה יש רכז שהפך פליימייקר ושמו ווילבקין, שימסור לאחרים שיקלעו וינצחו? זה אולי עבד פעם אחת – אבל זאת איננה הדרך. ונכון שווילבקין ייצר 10 אסיסטים (מול 5 איבודים). אבל נכון גם שבסופו של דבר הוא צריך להיות ווילבקין. והקבוצה והמאמן צריכים להיות אלו שמוצאים עבורו את הדרך לשחק כדורסל שלו – ועדיין לעזור לאחרים ולו לנצח. וזה כבר לא קורה לאחרונה.
זרעי קיץ
מאמן כדורסל וחבר הסביר לי פעם שכולנו מאחזי עיניים, במקרה הטוב. שאנחנו יכולים לדבר על פסקי זמן, תרגילים, שיטות הגנה או כל מיני מושגים שאמריקאים המציאו כדי לתאר את אותה חסימה וגישה כל כך שונה. כי וואו, איזה אבסורד, אם נקרא לחסימה DRAG SCREEN ולא בשם גנרי אחר, זה יגרום לנו להיראות מה זה מבינים. אבל בסוף, הסביר החבר, הכל מתחיל ונגמר בקיץ. כי נכון שלפעמים אפשר להפוך סגל שחקנים בתנועה, אבל לרוב קשה לשנות את מה שבנית (והרסת) בחודשים שבין סיום העונה שלפני לתחילת העונה של עכשיו.
ומכבי תל אביב באמת בנתה (ובעיקר שימרה) קבוצה לא רעה בקיץ. ורק בשתי עמדות לא טיפלה כמו שצריך. בעמדת הרכז ועמדת הפאוור פורוורד. וכן, יש בעיות של כסף וגו', אנחנו יודעים, אבל למה לעזאזל זה משהו שצריך לעניין אוהד של מכבי תל אביב? וגם כאשר ניתן היה לחזק את העמדות הללו, לא קרה דבר. וכן, אני יודע. יש בעיות של כסף וכו', מגיפה משתוללת והמצב חרבנא. ועדיין, זה לא משהו שצריך לעניין אוהד של מכבי תל אביב. כי השלב הראשון בפתרון הבעיה הוא באמצעות איתורה – והודאה בדבר קיומה. ואם מפזרים אנשי מכבי – לכל עבר ודיכפין – את התחושה שווילבקין עכשיו פליימייקר מחד, ושדראגן בנדר הוא דווקא מה זה אחלה מאידך, אז אין הודאה. ואם אין הודאה (וכסף), אז אין יכולת לתקן.
תגיד, מה יש לך מבנדר?
האמת שכלום. חמוד לגמרי הבנדר הזה. חמוד במובן הרע של המילה. דראגן בנדר מגלה סימני התקדמות בהתקפה, לפחות בכל מה שקשור לקליעה. 2/5 לשלוש נקודות היו לו אתמול, מה שממשיך מגמת שיפור בהטלת טריצותיו במשחקים האחרונים. 3/5 היו לו מול ריאל; 2/3 מול בסקוניה – כלומר מספרים מצוינים. ובכלל, בנדר זרק עד כה יותר שלשות מאשר זריקות לשתיים, וגם זה בסדר גמור. כי בנדר, במכבי, הוא סטרץ' פור – שתפקידו לזרוק. הבעיה ההתקפית היא ברגע שהוא מנסה לעשות כל דבר שאיננו זריקה. כמו כדרור, נניח, או מסירה.
ואתמול, ברבע הראשון והנחמד מאוד התקפית של אלופת ישראל, השתלב לו הבנדר יפה מאוד. הוא ניצל את ההרכב הכבד של קוקושקוב (כאשר שני הסנטרים, דובריוגלו ו-וסלי משחקים יחדיו), כדי לגנוב שתי שלשות מהירות. וזהו, כי כל נסיון אחר הסתיים בד"כ בבכי.
אבל האמת היא שלא על התקפה רציתי לדבר איתכם. רציתי להראות לכם הגנה. כי למרות הרבע ההתקפי הנחמד של בנדר, ולמרות ההיעדרות של כספי, ספרופולוס לא נתן לעלם הקרואטי לשחק אמש יותר מ-19 דקות. ולא בגלל קבלת ההחלטות הרעה, אלא בגלל ההגנה הנוראית.
רוצים דוגמאות? תקבלו, אבל רק שלוש. בכל זאת, יש הגבלה של גיפים, ולא אוכל להראות את כל הפדיחות ההגנתיות של ה-4 הפותח של נציגנתנו המשוריינת.
היידה. תחילת המשחק. לאחר נפילה של ווילבקין, מקבל בנדר את דה קולו. שזה קשה עד קשה מאוד. ומנסה לכוון אותו שמאלה. ולמרות סוף שעון, ולמרות שאפשר אולי אפילו לעצור באיזה פאולון, מלווה אותו מקרוב (אבל לא מדי) עד סל קל.
האמת? לא נורא. בכל זאת דה קולו. אוקיי, נעבור כמה דקות קדימה. הפעם לוחץ בנדר את יאן וסלי גבוה גבוה. שזה בסדר, למרות שבחמש העונות האחרונות קלע הצ'כי שלשה אחת. במצטבר. אבל בסדר, לוחצים כדי למנוע מסירה קלה וכיו"ב. אבל אם לוחצים, אז לפחות צריכים לדעת מה רוצים ומה עושים. ומה שרוצים זה בעיקר לחטוף דאנק על הפרצוף. ונכון, האנטר היה צריך להיות קצת יותר עירני בכל מה שקשור למצבי עזרה, אבל.
האמת? לא נורא. בכל זאת וסלי. יאללה, ניגש לתחילת הרבע השני. בנדר מופקד כאן על דיישון פייר. וכאשר מריצה פנר פיק אנד רול בראון את וסלי, מגיע לו בנדר כדי לעזור על החיתוך של הצ'כי, הוא חוטף צ'אקה של הקנדי שבפינה. כי זה לאט מדי. כי זה לא מדויק מספיק. כי זה ליד. כי זאת הגנה לא טובה.
האמת? לא נורא. בכל זאת עזר בפיק אנד רול, לא? אז זהו שלא. ובאמת שחסכתי מכם עוד מספיק גיפים בעייתיים, גם ברמה האינדיבדואלית (נניח ההגנה על גודוריץ' בסוף הרבע השלישי) וגם ברמה הקבוצתית. דראגן בנדר בסדר. והוא חלק משמעותי מאוד מהבעיות של הקבוצה שלו.
כשווילבקין (לא) שומר
יצא לנו כבר לדבר כאן או באולפנים לפני משחקי היורוליג על הבעייתיות של ווילבקין בהגנה. שבניגוד לשחקנים מרכזיים אחרים בעמדה שלו, נניח קלאתס, את ווילבקין אי אפשר להציב על הגארד המוביל בצד השני. צריכים להחביא אותו. וכשמחביאים אותו על שחקנים כמו סדקרסקיס/ פוניטקה/ לרנזקיס וכן הלאה, הוא נוטה לאבד ריכוז וקשר עין.
אז אמש, גם מאחר שאין בעיות על מי להחביא/ אין איזה פראייר בצד השני שמולו אפשר לרמות, החל ווילבקין את המשחק כשהוא שומר על דה קולו. וזה לא עבד. והאמת היא שזה לא עבד גם מול האחרים. גם ובעיקר באשמתו. גם בגלל רעיונות הגנתיים שגויים של ספרופולוס או היעדר עזרה מספקת מהאחרים.
נניח כאן. ואני מבקש, אם אפשר, שתקדישו זמן לגיף הזה. ווילבקין שומר על דה קולו. פנר מריצה תרגיל פשוט שבו הצרפתי חוסם לווסלי. ומכבי, כמו מכבי, מיד הולכת לחילוף. ומשאירה את ווילבקין על וסלי. שזה כמו להכניס גור קטן ונחמד לכלוב של אריות מורעבים שמדברים במבטא צ'כי. ואם כבר מחליפים (ואני לא רואה סיבה טובה לכך), אז ההגיון אומר שיגיע חיפוי ומהר. נניח מהאנטר, שיכול לקחת צעד וחצי אחורה מהציוות שלו מול דובריוגלו. נניח מבנדר, שבעיקר מסמן עם הידיים ולא תורם שום דבר אמיתי. בעיקר ממישהו. כי אם מצפים מווילבקין להילחם מול וסלי, גם ברמת הבאמפ ההתחלתי וגם בקשיחות של אחרי (אפילו ברמת עבירה למטה), אז אולי מצפים ליותר מדי. ואם זאת המחשבה ההגנתית, אז מגיעה למחשבה הזאת דאנק בפרצוף.
אוקיי, בכל זאת משימה קשה. באופן יחסי, הפראייר של פנר – שהוא רחוק מלהיות פראייר – הוא בראון. ועליו שמר ווילבקין גם בתחילת המחצית השניה. הנה כאן, הוא מחכה איתו יפה בפינה. וכשהכדור מגיע לבראון, מקפץ לו הווילבקין בחדווה ומאפשר לרכז המחליף של הצהובים (מאתמול) לחלוף על פניו בקלילות. זאת, ידידיי הטובים, הגנה רעה.
ומה כאן? גם במקרה הזה שומר ווילבקין על בראון. שמייצר חסימה גבית לפייר ויוצא החוצה על חסימה של וסלי. ווילבקין מלווה אותו. אבל באמת מלווה אותו. ממש עד לטבעת ועד המסירה לווסלי. פנר פשוט מריצה את התרגיל ומקבלת, פעם אחר פעם, את הפואנטה המיוחלת. בלי התערבות, בלי הפרעה, בלי הגנה.
לפנר יש רעיון הגנתי, שהוא בדיוק אותו הרעיון ההגנתי מהפעם הקודמת
זוכרים את המשחק הקודם בין הקבוצות, שבו ניצחה הטורקיה ביד אליהו? אז ושם גמר אומר בדעתו קוקושקוב שינצחו אותו האחרים. ואחרי שווילבקין קלע מולו 18 בשלושת הרבעים הראשונים, החליט הסרבי שעל הקווים שכאן זה נגמר. ו-ווילבקין אכן נגמר, עם 5 נקודות בלבד ברבע האחרון, כאשר גוף גדול אחר גוף גדול נשלחו לעברו, מתוך כוונה לאלץ אותו לכדרר – ולוותר. והוא כידרר הרבה. והוא ויתר לפעמים. ואת הרבע הזה סיימה המארחת עם 11 נקודות והפסד ביתי. ואתמול, בגדול, הרעיון היה אותו הרעיון. והוא שוב הצליח.
אז כאן, למשל, דווקא הצליחה האורחת לנצל את הלחץ ההגנתי על ווילבקין כדי להבקיע סל שדה, דרך דיברתולומיאו אמיץ הלב.
וגם כאן, כופה הלחץ הטורקי על ווילבקין לוותר על קבלת ההחלטות. וסלי, שרודף אותו, מחייב מסירה לבראינט. שמחפש מסירה מתוחכמת, בדרגת קושי גבוהה מדי, בדרך לבלייזר.
חמישה איבודי כדור, כאמור, היו אתמול לשחקן הכי מוכשר שיש למכבי תל אביב להציע. והוא לא התנדב לוותר על הכדורים. פשוט לקחו לו אותם בכוח. כאן, למשל, מקבל ווילבקין בחילוף את אדי. אבל אז מגיח לו דה קולו, תוך כדי הכדררת, ומפעיל את הלחץ שתוכנן מראש. בראון חותך כל אופציית מסירה אחורה לבראינט, ואין באמת מישהו שינוע לעברו בתוך ההתקפה הסטטית של ספרופולוס. אז מה שנותר – בעיניים של ווילבקין – זה לנסות ולחצות את קו השלושה שעט עליו ולצאת מזה איכשהו בשלום. לא קרה.
עכשיו רבע רביעי. מחמטוגלו שומר על ווילבקין. שימו לב לוסלי, שמייצר הרתעה – ממש ברמה המילולית – שגורמת לווילבקין לברוח שמאלה. ואז מגיע אדי. ואז מגיע פייר. ואז מגיע עוד איבוד כדור.
לפנר יש רעיון התקפי, שהוא בדיוק אותו הרעיון ההתקפי מהפעם הקודמת
זוכרים את המשחק הקודם בין הקבוצות, שבו ניצחה הטורקיה ביד אליהו? אז ושם החליט קוקושקוב שברבע הרביעי הוא הולך, בעיקר דרך פיק אנד רול, דווקא לדיישון פייר, הקומבו פורווארד החדש של המועדון. וזה עבד לו אז, וזה הרים מאז את פייר. וזה עבד לו גם אתמול ובמיוחד ברבע הרביעי, בעיקר אודות ותודות להגנה הנוראית של מכבי תל אביב. נ ו ר א י ת.
פיק אנד רול בראון ופייר. מי שאמונים בתאוריה על הטיפול ההגנתי הם דיברתולומיאו וקאלויארו. שומרים טובים, לא? בטח ובטח קאלויארו, לא? אהה, לא. לא אתמול. בראון חוצה את שניהם אחרי שקאלויארו נצמד בטרוף לפייר, מזהה את האנטר שנתקע באמצע הרחבה ומפגין שם סימנים של חולשה, והיידה וסלי.
הפעם פיק אנד רול דה קולו ופייר. ועוד אחד. ועוד אחד. ובסיומו אחד על אחד פייר על קאלויארו. פייר? האמת היא שלא ממש.
והנה אקורד הסיום של המשחק. עוד פיק אנד רול דה קולו ופייר. הפעם, בלית ברירה, הולכים על חילוף הגנתי ובראינט מתייצב לו על פייר. והאנטר מחליט שהגיעה העת להידמות לשוער שיוצא החוצה בבעיטת קרן. ופתאום מתחרט. ולא שומר כאן או שם. אז מסירה לווסלי. ומסירה החוצה למחמטוגלו (אסיסט רביעי של וסלי). ושלשה. ושבת שלום.
שלוש נקודות לסיום
1. עומק. אז אחרי ריאל דיברתי כאן על עומק מהספסל. שהגיע בעיקר מדורסי, מן הסתם. וגם הפעם הגיע לו ניצוץ מסוים מהספסל, ובמיוחד מדיברתולומיאו ובלייזר שנתנו הכל, במסגרת היכולות שלהם – ובעיקר בתחום האנרגיה. העניין הוא שקשה לנצח רק עם זה בכדורסל. והאחרים? זוסמן חזר לקצץ במוח. כריס ג'ונס, בפעם השניה ברציפות, משחק מעט מאוד ותורם מעט מאוד (אתמול התמצתה תרומתו ב-2 איבודים ומדד יעילות מינוס 3). ואולי ההבדל הגדול הוא שבד"כ משדרג האנטר את הספסל. אתמול לא.
2. עמדת הסנטר. העמדה שלא תורמת. אתמול, מפאת החשיבות והמאצ'אפ, פתח האנטר בחמישיה. וכמו במפגש הקודם מול וסלי ופנר, היה חושך בהתקפה. 3 נקודות אז, 4 נקודות אמש. שזה עוד נסבל, בערך. הבעיה היא שבדומה למשחק מול ריאל מדריד, לא רק שהאנטר לא היה הפתרון בהגנה, אלא שהיה חלק משמעותי מהבעיה בהגנה. וזה כבר ממש לא נסבל. בטח ובטח כשהאלרנטיבה מהספסל, ז'יז'יץ', ממשיך לאכזב התקפית. וממשיך להוכיח שהבעיות שלו בהגנה לא מתמצות רק ברגליים הכבדות שלו. שימו לב כאן לתגובה הרעה אל מול חסימת העומק של דה קולו לוסלי. ונכון שזה גם על בראינט. אבל בחיאת, מה זאת ההגנה הזאת?
3. ואיזה מזל יש לצהובים מתל אביב שאין משחק מול אנדולו מחר. משחק שבו הפסד = הפסד כפול נוסף ליריבה ישירה על הכרטיס לשמיניה. ויריבה ישירה שבדומה לפנר, אף היא מוכשרת וטובה יותר ממכבי. דחייתו של המשחק אולי תאפשר להשיג כמה נצחונות, בטח שבשבוע הקרוב מול חימקי מוסקבה, ולשפר עמדות לקראת ההמשך. אה, ורק דבר אחד בעניין דחיית המשחק, על סיפורי שדה התעופה, המוביל הזר שלא יכול להטיס ושאר ירקות. מוצע בזה למכבי תל אביב לשקול, לפעמים, את האפשרות הקיצונית והחריגה, אני יודע, שבה היא נשאלת שאלה ומשיבה תשובה כנה.
Follow @shay_hausmann