כיף גדול היה לראות את מכבי תל אביב מתפוצצת במשחק החוץ במוסקבה, מול אחת המועמדות הוודאיות לסיים עוד עונה בפיינל פור של היורוליג. עזבו כיף, פשוט תענוג. עד עכשיו ולעניות דעתי המרודה, היה משחקם הטוב ביותר של הצהובים העונה, בטח ובטח ההתקפי, בסיבוב הקודם מול צסק"א מוסקבה. ואמש, מול אותה אימפריה רוסית, הכל התחבר לכדי ניצחון והישג גדול.
מה יהיה בהמשך? עוד נדוש וננתח. האם מדובר בפוקס נקודתי? גם על כך נלהג בהמשך. אבל עוד לפני כן, עוד לפני שנדבר גם על סיכויים להצלבה וכאלה, ועוד לפני שנדוש גם בענייני חוק רוסי ושאר מרעין בישין, נתמקד קודם בכדורסל. הבעיות של מכבי ת"א לא נפתרו, וספק גדול אם בכלל ניתן לפתור אותן. אבל ולו לערב אחד, קפוא ומיוחד במוסקבה, הקבוצה של יאניס ספרופולוס שיחקה כדורסל נהדר. אלופת ישראל הראתה שהיא מסוגלת לשחק כדורסל התקפי נהדר גם ביום שבו הקליעות לא נכנסות מחוץ לקשת שלוש הנקודות (רק 4 מתוך 21 צללו פנימה) והראתה גם שהיא מסוגלת להגיע לחצות את ה-90 נקודות במשחק שבו הגו-טו-גאי המיועד שלה העונה, ווילבקין, משחק רק 20 דקות ותורם רק 9 נקודות לא מרשימות.
נתחיל במחמאות לספרופולוס. בדומה לתחילת הקדנציה שלו בצהוב כחול, גם הפעם הגיע האיש עם תכנית משחק מחודדת. ואם נתעלם לרגע מהברוך של הדקות הראשונות, אז ברור שמכבי ידעה אמש מה היא רוצה מעצמה. כך, לדוגמא, תבנית החילופים. דיברתולומיאו, שמסוגל לעלות כג'וקר במשחקים מסוימים ובמאצ'אפים מסוימים בלבד, סומן כציוות מתאים לסרחיו רודריגס. וזה עבד הרבה מעבר למצופה. כשאין חשש לבעיית גודל בצד שבו שומרים מחד וכשדיברתולומיאו משוחרר ממשימות של ניהול משחק, עניין שהוא איננו מסוגל לו, לטובת ניצול יתרון מול שומר לא טוב, יש על מה לדבר.
מכבי תל אביב העמידה הרכבים עם סייז מרשים כדי להתמודד עם סוגיית הרכז הגבוה של צסק"א (האקט) או עם הרכב הפורווארדים שלה (קורבנוב וקלייברן). ולרגעים, כשבעמדות 2-4 התייצבו דיאנדרה קיין, יובל זוסמן ואנג'לו קלויארו זה נראה היה פיזי, מתואם ואגרסיבי. כפועל יוצא מכך, הצליחה מכבי להסתדר, משך דקות ממושכות, מול הנסיונות של איטודיס ללכת באלימות למהלכי גב לסל אל מול גארדים כמו ווילבקין. זה עבד לו נהדר במשחק הקודם שנערך ביד אליהו הישן. הפעם זה הצליח הרבה פחות, בעיקר במשך כמה דקות במחצית השניה, ורק מול ווילבקין.
מחמאות מגיעות גם לג'וני אובראיינט, אנג'לו קלויארו, דיאנדרה קיין וכמובן שדיברתולומיאו ואלכס טיוס (במשחקו הטוב ביותר העונה), אבל אנחנו ננצל את הטקסט הזה כדי לדבר על יובל זוסמן.
יובל זוסמן הוא שחקן יורוליג. לא מעכשיו, אלא מהעונה שעברה. אז נכון שגם תחת נבן ספאחיה קיבל הטאלנט של הצהובים לא מעט דקות יורוליג (כ-11.5 דקות למשחק) ונכון שגם אצל ספאחיה סיפק זוסמן משחק טוב מאוד מול צסק"א, אבל יכול להיות שבעידן ספרופולוס מתחילים להבין האנשים שאחראים על דקות המשחק במכבי שלא רק שהעלם צריך ויכול לשחק יותר, אלא שהוא חייב לשחק בעמדה אחרת, או לפחות בצורה אחרת.
אם בתחילת הקדנציה של המאמן היווני הראשון שלובש צהוב התמקדו והתמצו הדקות של זוסמן בעמידה בפינה במהלך משחק ההתקפה, אז לפחות אמש חזה ספרופולוס (או יש לקוות לפחות שחזה והפנים) שזוסמן מסוגל להרבה יותר.
אז בואו נגיד את זה ברורות: מעבר לסגולותיו ההגנתיות ומעבר ליכולת של הגארד הגבוה לדפוק שלשות, האיש צריך להיות מקבל החלטות במשחק ההתקפה. אולי לא מקבל ההחלטות הראשי, אבל אחד שמקבל החלטות. שמייצר. מכדרור. מפיק אנד רולים.
הנה כאן מקבל זוסמן החלטה שקולה ונכונה במשחק המעבר, עוד לפני שההגנה הרוסית מסתדרת. הוא לא ממהר, מול היגינס כשומר, ולאחר פיק אנד רול עם טיוס + ארבעה כדרורים, הוא פשוט מוסר נכון ובזמן.
via GIPHY
כדקה לאחר מכן, זוסמן מקבל את הכדור ביתרון מספרי של מכבי, ומקץ שני כדרורים מסיים יפה עם היד החלשה וגם הולך לקו.via GIPHY
היידה. רבע שני עכשיו, ועוד התקפת מעבר של הצהובים. זוסמן מזהה את קלייברן מולו. הוא לא ממהר או מתרגש, ואחרי הטעיית זריקה ופיק אנד רול עם קלויארו שגוררת חילוף הגנתי, מוסר מדויק ונכון פנימה לקלויארו.
via GIPHY
ונסיים את הדוגמאות במהלך היפה ביותר של זוסמן אמש, ברבע הרביעי. שימו לב כאן, לאחר נסיון לחסימת עומק (פינדאון) של אובראיינט, זוסמן הולך לפיק אנד רול עם אותו אובראיינט. הוא ממתין לעזרה הקצרה של קייל היינס, משנה כיוון משמאל בחזרה לימין, ובסוף מצליח לייצר מרחק מספיק מדה קולו כדי לקבור ג'אמפר יפהפה.via GIPHY
שמתם לב? שום דבר מרהיב ביופיו או ספקטקולרי. פשוט גארד יוצר בעל גודל וכשרון, שיכול להוציא לפועל גם ברמת יורוליג. ואת זה כדאי למכבי ולספרופולוס להפנים. לא תמיד זה יבוא לידי ביטוי במספרי שיא כפי שראינו אתמול מול צסק"א, אבל מכבי ת"א יכולה להיות קבוצה טובה יותר אם וכשתסתמך על זוסמן כשחקן מרכזי, גם ברמת הדקות וגם ברמת האחריות והמטלות.
עכשיו זמן ספקולציות. השבוע האחרון היה שבוע מצוין למכבי תל אביב. לא רק שהיא זכתה לניצחון כפול ובלתי צפוי, אלא שגם יריבותיה להצלבה נוצחו. ופתאום, כשמביטים בטבלת היורוליג, נראים מקומות 7-13 פתוחים למדי, כשרק שני נצחונות מפרידים בין באיירן מינכן השביעית לבין ז'לגיריס שממוקמת כרגע במקום ה-13. אם נוסיף למשוואה את הכושר הנוראי שבו מצויות מילאנו (שני ניצחונות מ-10 המשחקים האחרונים) וז'לגיריס (ארבעה הפסדים רצופים), את לוח משחקי החוץ הקשוח הצפוי לבאיירן ולפנאתיניקוס ואת הפציעות המשמעותיות שעברה באסקוניה (שנגליה וגריינג'ר בחוץ ולהרבה זמן), אז אפשר לזהות נתיב שממנו יוכלו הצהובים להשתחל פנימה.
וכל זה מחבר אותנו לסוגיית ניקולה וויצ'יץ', החוק הרוסי, הנהי והתרוצים. ההתעסקות בחוק הרוסי כגורם שמונע ממכבי ת"א להצליח ביורוליג היא התעסקות מתקרבנת ופאתטית. וכך, למען הסר ספק, גם תגובתה של מנהלת ליגת העל השבוע – וכמובן שגם ההודעה הילדותית והמביכה של ארגון השחקנים.
ולא בגלל שהחוק הרוסי טוב. החוק הרוסי זוועתי, מטופש ומזיק, ולא רק למכבי ת"א. אבל זה כרגע הכלל, ואיתו צריכים ויכולים לעשות יותר. והוא בטח שלא הגורם היחידי או אפילו המרכזי לכך שמכבי תל אביב מתרסקת לה עונה אחר עונה אחר עונה.
לאחר משחק הנצחון מול בודצ'נוסט ברביעי כתבתי כאן שמכבי תל אביב יכולה לסיים את העונה הזאת בשמיניה הראשונה של היורוליג. כדי שזה יקרה, היא צריכה לייצר תחושת דחיפות ואופטימיות מהולה בקורט של מכביזם. דברים שמנוגדים לחלוטין לאתוס הבכייני שנשמע השבוע על ידי הספורטס דיירקטור שלה. לפחות למשחק גדול אחד אמש במוסקבה, הונחו בצד הסיפורים והשטויות והוחלפו בחבורה אגרסיבית שבאה לנצח. והחבורה האגרסיבית הזאת, תאמינו או לא, הורכבה מלא מעט ישראלים.
רגע, ואולי בכלל בנו במכבי ת"א הקיץ קבוצה לא רעה? אם כן, אז זה הרגע לתת את הקרדיט לאיש שבנה את מכבי מודל 2018/19. ואם להאמין לדבריו של וויצ'יץ', אז זה הזמן להוריד את הכובע ולהגיד כל הכבוד לאדריכל שהלחים את הסגל המסוים הזה. אז סחטיין עליך, נבן ספאחיה.
via GIPHY
>Follow @shay_hausmann