עד לתבוסה שחטפה אמש (חמישי) בחבל מול באסקוניה, חודש ינואר היה החודש שבו חיה מכבי תל אביב את החלום. אז נכון, היא הפסידה בתחילתו לריאל מדריד בחוץ. לא נורא. מאז, ניצחו הצהובים בארבעה משחקים רצופים ביורוליג. במקביל, ראו כיצד יריבותיהם על הכניסה לשלב הפלייאוף מנוצחות פעם אחר פעם. אז נכון, בדרך היה גם הפסד לא נעים בדרבי, אבל מצד שני – לפחות הוא עזר לה להוציא לפועל את תכנית נהי 2019, שמטרתה להכשיר את הלבבות בתוך המערכת, בשדרת הבעלות ומחוצה לו, לתכנית אורנים גדול עליה שוקדים מי מראשי המועדון, כלומר עזיבת הליגה המקומית.
כי אם רק מפסידים ובוכים, זה תופס הרבה פחות. כל עוד הקבוצה משחקת אותה באירופה, אפשר ליילל בכיף. אז בחסות הנצחונות ביבשת והנהי בזירה המקומית הצליחה מכבי, ולו זמנית, לתעל את האנרגיות הרעות על ומחוץ לפרקט, כפי שבאו לידי ביטוי במשחק הביתי מול בודוצ'נוסט, לכדי מציאת אויב משותף שיצופף ויאחד את השורות. ותודה לשמואל פרנקל ולחוק הרוסי.
ואז הגיעה בסקוניה והעירה את מכבי מהחלום.
נצחונה של מכבי תל אביב על פנתינייקוס בשבוע שעבר היה, ככל הנראה, החשוב ביותר שהשיגה עד כה בעונת היורוליג הנוכחית. ומצד שני, בהשוואה להצגות במשחקים הקודמים מול צסק"א וברצלונה מכבי ת"א נראתה הרבה פחות מרשים מול אלופת יוון. ואתמול, מול הקבוצה מחבל הבאסקים, לא רק שהיא נראתה רע, אלא שגם חטפה כפי שלא חטפה באף משחק העונה.
וזה בדיוק השלב שבו מחפשים המלהגים מכנה משותף בין שני משחקים לא מרשימים בעליל. אז מה נשתנה במכבי ת"א בשבוע האחרון? אהה, אולי הסגל. מבחינה עובדתית יבשה, הצטרף לקבוצה בשבוע האחרון אהוב הקהל ג'רמי פארגו. והתאדה מהסגל, בשל פציעה, דיאנדרה קיין המושמץ.
ולא, אין כאן שום הטלת אשמה או אחריות על פארגו. וממש, אבל ממש, אין כאן נסיון האדרה בדיעבד של האיש בעל ממוצע הדקות הגבוה ביותר בצהוב וכחול. בהחלט יכול להיות שהתוצאות בשני המשחקים האחרונים היו זהות או דומות גם אלמלא פארגו היה אין וקיין אאוט.
ועדיין, זוהי נקודה שוודאי תעסיק ותטריד את הספרופולוסים בשבוע הקרוב ועד לקרב מול אולימפיאקוס בשבוע הבא. כי מכבי ת"א הצליחה להרגיש בנוח עם עצמה עד לפני כשבוע ומצאה את הדרך לריקודים. כעת, ובאופן די טבעי, היא צריכה ללמוד כיצד לקלוט לתוכה שחקן סופר דומיננטי כמו פארגו וללמוד להסתדר בלי שחקן שהפך אצלה דומיננטי – גם אם בצורה שונה לגמרי – בדמות קיין.
שני אלמנטים מרכזיים אפיינו את מכבי ת"א בחלק הטוב של ינואר: השטף במשחק ההתקפה, שבא לידי ביטוי ביכולת להניע את הכדור עד מציאת האיש הנכון שידפוק איזו טריצה. במקביל, העוצמה במשחק ההגנה שהובלטה כשמכבי ת"א מריצה הרכבים פיזיים וגבוהים, עם קיין או זוסמן בעמדה מספר 2 וקלויארו כסמול פורוורד.
על פניו, כשהיא מתמודדת מול באסקוניה, יריבה שמשחקת ללא שחקנה הטוב והחשוב ביותר (שנגליה), שמאפשרת ליריבותיה להרים הרבה מאוד שלשות, ושהקו האחורי שלה מורכב מלא מעט שחקנים שנופלים משחקני מכבי ברמה הפיזית, נדמה היה שכל מה שצריכה אלופת ישראל כדי להאריך את רצף הניצחונות הוא להתגבר על המחסום הפסיכולוגי של מגרש חוץ קשה. נו, אז מסתבר שהדברים מסובכים מעט יותר.
כבר מהרבע הראשון, נתקל משחק ההתקפה במכשול המשמעותי הראשון: היא החטיאה זריקות לשלוש. זה נשמע קצת פשטני, אבל הרבה יותר קל לשחק יופי של כדורסל כשלא מחטיאים, כפי שקרה – למשל – מול ברצלונה. עם 2 מ -7 לשלוש ברבע הראשון ועם זריקות שמרגישות פתאום מהירות ולחוצות מדי, החיים קשים קצת יותר. וכשאין אחוזי קליעה גבוהים, קל הרבה יותר לשים לב לשטף ההתקפי שמעט נעלם. ולקבלת ההחלטות שמתחלקת עכשיו, באופן טבעי, בין שני גארדים יוצרים שעדיין צריכים ללמוד כיצד לשחק האחד לצידו של השני.
מעשית, הרגיש משחק ההתקפה של הצהובים – בדקות המשותפות של ווילבקין ופארגו – כמשחק של תורות. כלומר, פעם אתה ופעם אני נתקיף את הטבעת, בעוד שהשני יצפה מהצד בעניין מסוים. למשל כאן, כשפארגו מביט בווילבקין שמנסה לדחוף את דרכו בכדרור לעבר הטבעת, ונתקל בהגנה צפופה של אנשים רעים שנחושים להפריע.
via GIPHY
וזו הייתה אמש רק הבעיה הקטנה יותר, כי מירב הנזק נגרם למכבי תל אביב בצד שבו אמורים לשמור.
ספרופולוס בחר לפתוח עם אותה החמישיה שהתחילה מול פאו. כלומר, פארגו ו-ווילבקין בעמדות 1-2 וטאריק בלאק כסנטר. זוהי בהחלט החלטה סבירה לחלוטין גם כאן וגם שם, שלא ממש הצליחה הפעם. ההחלטה להתחיל עם פארגו, יש להניח, נולדה בעיקר על דרך השלילה. כלומר, אם לא פארגו, אז האופציות הן זוסמן (שנראה מהוסס למדי בשבוע שעבר) או רול (שנוכחותו מייצרת לא מעט קשיים הגנתיים). ופארגו, אתם יודעים, כבר היה בכמה סרטים בקריירה שלו ונראה, תאורטית, כמתאים לדקות ראשונות במגרש קשה ומאיים. ובדיעבד – זו הייתה החלטה שגויה ובעייתית.
מכבי תל אביב פתחה את המשחק רכה מתמיד. שילובו של וילדוסה בחמישיה של פרסוביץ' (במקום הוארטס) נטרלה ממנה כל מחשבה ראשונית להפעלת לחץ על מוביל הכדור של בסקוניה. ומשם, מצאה עצמה המארחת כשהיא מצליחה להניע כדור בקלות ולהגיע אל הפאנצ'ים שלה בהתקפה.
וכשזה קרה, נחשפה ההגנה של מכבי לחולשות האינדבידואליות שמאפיינות לא מעט משחקניה. חולשות שהצליחה להסתיר בצורה די מרשימה במרביתו של חודש ינואר.
via GIPHY
אמרנו שומר לא טוב? אז עכשיו תורו של מייקל רול. הביטו נא ברול, בתחילת ההתקפה כאן. הוא מנקה את הרגליים, מביט לכל מיני כיוונים ושוכח את שבון שילדס, שחותך ללא כדור ומסיים בקלות אחרי מסירה נהדרת של הוארטס. רגע, לא אמרנו שדיברתולומיאו יודע ללחוץ היטב על הכדור ולמנוע מסירות קלות שכאלו?via GIPHY
כתבנו שומר לא טוב? זמן ג'רמי פארגו. לפארגו הייתה חוויה לא פשוטה בשבוע שעבר מול קלאת'ס. שחקן שחוזר מפציעה ממושכת ושעדיין עסוק בהסרת חלודה יתקשה, מטבע הדברים, לשמור על אחד הגארדים הטובים שיש ליבשת הישנה להציע. העניין הוא שכל עוד הוא משחק לצידו של סקוטי ווילבקין, יצטרך פארגו לקבל על עצמו לרוב משימות הגנתיות קשות. מאחר שווילבקין מתקשה (מאוד) הגנתית, אי אפשר להחביא את פארגו. מול באסקוניה, המאצ'אפ של פארגו היה שילדס. וזה לא נראה טוב מבחינת מכבי או פארגו.הנה למשל כאן, במהלך מתוך הרבע השלישי, שומר פארגו על שילדס. פוארייה האיום מגיע לחסימת פיק אנד רול, אבל שילדס בוחר לחדור לסל נגד כיוון החסימה. ולמרות ששילדס רחוק מלהיות השחקן הכי זריז או אתלטי ביורוליג, מתקשה פארגו להחזיק מולו מעמד.
via GIPHY
זוכרים את יתרון הפיזיות בקו האחורי עליו דיברנו לא מזמן? המענה של פרסוביץ' לבעיה הזאת היה, בעיקר, דרון היליארד. שיא הנקודות בקריירה של היליארד ביורוליג, עד כה, עמד על 15 – והוא הושג במשחק הקודם מול מכבי תל אביב. ואתמול שיפר היליארד את אותו השיא והעמיד אותו על 19 נקודות שהושגו בפחות מ-19 דקות. עם היליארד ב-2 ושילדס ב-3, נעלם לו היתרון התאורטי של האורחת.דוגמא אחרונה. מבטיח. הנה כאן מהלך סיום המחצית הראשונה של באסקוניה. למכבי תל אביב, בשלב זה, שלוש עבירות קבוצתיות שמאפשרות ביצוע עוד אחת ללא עונש. באסקוניה מריצה תרגיל שנקרא פיק אנד רול ספרדי (פיק אנד רול וחסימה גבית), ומכבי, שהתכוננה אליו, מתכננת פתרון הגנתי שמערב ארבעה שחקנים שלה. שימו לב בבקשה לקלויארו שמסמן עם היד לווילבקין, בעוד שהוא אץ ורץ לכסות את פוארייה. ובדומה לכל המחצית הראשונה, גם הפעם מצא עצמו פוקטמן פנוי, חופשי ומאושר בדרך לעוד זריקה קלה.
via GIPHY
מילה אחרונה על ספרופולוס. בדומה לשחקניו, גם האיש על הקווים הפסיק אמש לחיות את החלום. ניהול החילופים שלו, שזכה לכל מחמאה אפשרית (ובצדק) בחודש ינואר – גם הוא ידע ימים טובים יותר. ההחלטות שנתקבלו עוד מהבית בדבר השילוב של דיברתולומיאו וזוסמן, למשל, לא הצליחו הפעם, ודומה שספרופולוס נתקע ואיחר עם ביצוע שינויים גם כשכבר היה ברור ששניהם מפריעים הרבה יותר משהם תורמים.
מטבע הדברים, שינה ההפסד של מכבי מול בסקוניה את מצבה לרעה, בכל הנוגע לתמונת הפלייאוף. לא פחות גרוע מבחינתה היה הנצחון המפתיע של באיירן אמש על פנרבחצ'ה נטולת ווסלי. כעת מוצאת עצמה אלופת ישראל כשהיא מפגרת בשני משחקים מאחורי הבווארים ובמשחק וחצי אחרי בסקוניה, וזאת מבלי שהתייחסנו אל מילאנו (שהתחזקה השבוע בג'יימס ננאלי), טרם משחקה הערב באיים הקנריים מול גראן קנריה.
לפני פגרת הגביע שנכפתה עליה, תארח בשבוע הבא מכבי את אולימפיאקוס במשחק שבו דייויד בלאט ויאניס ספרופולוס יחושו שניהם שהם יושבים על הספסלים הלא נכונים. מבלי להיכנס לבעיות שיש כרגע לבלאט, יודעת מכבי שכל חישוב מסלול ריאלי בדרך לשלב ההצלבה עובר דרך מאזן מושלם במשחקי הבית שעוד נותרה לה: אולימפיאקוס, דרושפאקה, אנדולו אפס, ז'לגיריס קובנה וגראן קנריה.
הפסד בשבוע הבא ימחק את מרבית הישגי ינואר 2019.
Follow @shay_hausmann