כשליגת האלופות יצאה לדרך בתחילת עונת 2016, היא היתה בעיקר מושא ללעג ולצחוק. אחרי הכל, איך בדיוק פיב״א מתיימרת להתחרות ביורוליג? הפורמט היה נראה מיושן, עם שלב בתים שלא נגמר, המיתוג היה מעט מוזר, והכי חשוב - הקבוצות לא היו אטרקטיביות, לא ״סקסיות״ במיוחד. מהרגע הראשון לא היה ספק בהיררכיה: יורוליג - יורוקאפ, ורק אז ליגת האלופות.
בפתח העונה החמישית של המפעל, אי אפשר עדיין לומר שהמהפכה הושלמה, כי היורוליג היתה וכנראה גם תישאר הליגה הבכירה ביבשת, אבל בכלל לא בטוח שתמצאו איש כדורסל שיוכל לומר בנחרצות שהיורוקאפ עדיין איכותי יותר מליגת האלופות. אגב, אנשי המפעל מתעקשים שאין צורך להרחיב ולומר ״ליגת האלופות של פיב״א״, ממש כמו שאף אחד לא אומר ״ליגת האלופות של אופ״א״.
מדובר בהמשך הניסיונות לשווק את הליגה כמותג בפני עצמו, והגל הגדול הגיע הקיץ, עם מעבר המוני של קבוצות בולטות שעד היום שיחקו ביורוקאפ. אז הפועל ירושלים והפועל חולון יתחילו את דרכן במפעל, שהשנה מסתמן כאיכותי, מגוון ואטרקטיבי יותר מאי פעם. הנה כמה מהקבוצות שעשויות לעמוד בדרכן של הישראליות.
בורגוס: צמיחה מטאורית
שחקנים בולטים: ויטור בניטה, ת׳אד מקפאדן, עומאר קוק, קן הורטון.
הסיפור: נתחיל ונעשה כבוד לאלופה הטרייה, סן פאבלו בורגוס. לא זכור מתי בפעם האחרונה מועדון מקצועני הגיע לרמה של זכייה בתואר אירופי בתוך 5 שנים בלבד מהרגע שבו הפך למקצועני. אפשר לומר שהספרדים היו המרוויחים הגדולים ביותר של הקורונה, כי הפגרה המאולצת איפשרה להם לבנות מחדש את הסגל (שהיה לא רע מלכתחילה) ולעבות אותו בשחקנים עתירי ניסיון שהביאו את התואר במו ידיהם. אותו סגל ממשיך לעונה הנוכחית ולכן בורגוס נחשבת למועמדת חזקה לזכיייה שנייה ברציפות.
טנריפה: שומרת נאמנות
שחקנים בולטים: גיורגי שרמדיני, סאלין סאסו, ברונו פיטיפלדו, ארון דורנקאמפ, מרסליניו הוארטס.
הסיפור: האלופה הראשונה של ליגת האלופות היתה ונשארה קבוצת צמרת במפעל, זאת שנחשבת ל-Team to Beat. כלומר, ניצחתם אותם אז אתם יכולים לנצח את הכל. ב-5 שנים במפעל טנריפה הפסידה 17 משחקים בלבד, ובאותן שנים היורוקאפ חיזרה במרץ אחרי הקבוצה מהאיים הקנאריים, אך הצהובים ממשיכים לשמור אמונים לליגת האלופות. העונה, אחרי שפתחו את הליגה הספרדית במאזן 0:6, הם יכולים להפוך לקבוצה היחידה שזוכה פעמיים בגביע.
גלאטסראיי: להתחיל מחדש
שחקנים בולטים: דריל מייקון, ג׳ונתן וויליאמס, ברוק מוטום, אלכס המילטון, באריס ארמיס, אר.ג׳יי האנטר.
הסיפור: במשך 12 שנים השתתפה ״גלא״ במפעלי היורוליג, כולל ארבע עונות ביורוליג עצמה. ב-2014 הטורקים אפילו הגיעו עד רבע גמר הפלייאוף. אבל דרכו של המועדון מאיסטנבול ביורוליג הסתיימה עם המעבר לפורמט הליגה, ומאז הקבוצה מחפשת את עצמה. אחרי שנתיים רצופות ביורוקאפ, הטורקים החליטו לשנות אווירה ועברו, יחד עם דארושפקה לליגת האלופות. עם שני אקסים ״ישראלים״ (וויליאמס והמילטון) וסגל מעניין מאוד, ״גלא״ יכולה להגיע רחוק.
א.א.ק. אתונה: הקונטנדרית הנצחית
שחקנים בולטים: קית׳ לנגפורד, ניקוס זיסיס, ולדימיר יאנקוביץ׳, מרקוס סלוטר, יונאס מאצ׳וליס, לינוס כריסקופולוס, יאניק מוריירה.
הסיפור: איכשהו, א.א.ק. תמיד שם בשלבים האחרונים של ליגת האלופות. הזוכה של 2018 מחוזרת גם היא באופן תמידי ע״י היורוקאפ, ואחרי עזיבתה של אולימפיאקוס את הליגה היוונית היא גם נשארה היריבה העיקרית של פנאתינייקוס. הבעיה היא שלא.א.ק. מתחיל להיבנות שם של קבוצה ש״נחנקת״ ברגעי ההכרעה. הפיינל 8 נערך באולמה הביתי והיא סומנה כפייבוריטית, ואפילו הביאה ווינר כמו טייריס רייס כדי להשלים את המשימה, אבל דווקא בגמר, ודווקא בבית, נכשלה. העונה היא תחפש תיקון.
ריטאס וילנה: הלכה אחרי הכסף
שחקנים בולטים: אנדרו גאודלוק, דימיטריוס ג׳קסון, מרטינאס איקודאס, ארנאס בוטקוויצ׳יוס, כריס מקולו, מוריס נ׳דור.
הסיפור: כמו גלאטסאריי, גם ריטאס שמרה אמונים במשך שנים ליורוליג. מאז 2003, המועדון הליטאי הופיע 6 פעמים במפעל הבכיר, ואת שאר השנים העביר ביורוקאפ. וכמו גלאטסראיי, בשיטת הליגה ריטאס לא היתה יכולה למצוא את עצמה ביורוליג. בקיץ היא חצתה את הכביש, ועל פי דיווחים, ליגת האלופות רשמה צ׳ק שמן כדי שזה יקרה. הליטאים בנו סגל שכמו תמיד מבוסס על כישרונות מקומיים לצד זרים איכותיים כמו מיודענו גאודלוק (שהיה יכול להגיע להפועל ת״א אלמלא התעקש על סעיף יציאה ליורוליג) ומוריס נ׳דור.
פורטיטודו בולוניה: לחיות את הנוסטלגיה
שחקנים בולטים: אדריאן בנקס, פייטרו אראדורי, מטאו פנטינלי, טוד ווינטרס, אית׳ן האפ, טריישון פלטשר.
הסיפור: טים-סיסטם, פאף, סקיפר, קלימאמאיו… כל אחד מהגלגולים הקודמים של הקבוצה מבולוניה (ונא לא להתבלבל עם וירטוס/קינדר/קנור) מזכיר נשכחות. הקבוצה שבעשור הראשון של שנות האלפיים נחשבה לקבוצת העלית של הכדורסל האיטלקי, עם כוכבים כמו גרגור פוצ׳קה, ג׳יאנלוקה באזילה, קרלוס דלפינו, ארזם לורבק, ועוד לפני כן עם קרלטון מאיירס ואפילו דומיניק ווילקינס, מנסה להיוולד מחדש בליגת האלופות, והפעם תנסה לרשום הישג קצת יותר מכובד מאשר הפסד בגמר לקבוצה ישראלית ב-44 נקודות הפרש.
טורק טלקום אנקרה: הכוח העולה
שחקנים בולטים: סם דקר, טיילר אניס, קייל ווילצ׳ר, מייקל אריק, מוחמד בייגול, קן קורקמז.
הסיפור: אנקרה היא אחת הסיבות להאמין שהעונה הקבוצות הטורקיות הולכות להשתלט על ליגת האלופות. לדעת רבים, הסגל שנבנה שם יכול לא רק לזכות במפעל אלא אפילו שווה יורוליג. אלא שבינתיים, במציאות, כל הנוצץ הזה לא הספיק אפילו כדי לעבור את דיז׳ון הצנועה ברבע גמר הפיינל 8. ועדיין, טורק טלקום היא המבחן הגדול ביותר של הפועל ירושלים כבר בשלב הבתים, וכבר הערב.
דארושאפקה: בחזרה לגודל טבעי
שחקנים בולטים: דואוש אוזדמירוגלו, ג׳מאר גאלי, אנדרו אנדרוז, סינן גולר, גרנט ג׳ארט, ג׳ון גילון, וויליאם ביופורד, ראיין לות׳ר, ברק דמיר.
הסיפור: דארושאפקה היתה אולי הסמל ומקרה הבוחן הגדול ביותר שהיווה את גלי הביקורת כלפי היורוליג, שהכניס ב-2015 את המועדון למפעל הבכיר רק בזכות הספונסר הגדול שהצטרף אז, חברת ״דואוש״. מסורת? התמדה ביורוקאפ לפני הכניסה לליגה של הגדולים? את זה מכרו רק לקבוצות כמו מלאגה, ולנסיה, קאזאן וקובאן. אז מייד אחרי הנטישה של הספונסר, היורוליג נטש את ״דאצ׳קה״, ועונה נוספת ביורוקאפ אשתקד הספיקה לטורקים כדי להבין שליורוליג הם כבר לא יחזרו, אז אולי עדיף לנסות לבנות את המסורת וההתמדה דווקא במפעל המתחרה.
