הערב הגדול שלה
איזה כיף היה להיות אתמול (ראשון) חלק מעירוני נס ציונה. איזה רגעים - בהיכל, באוטובוס, ברחבת העירייה - איזה אושר, איזו אהבה, איזו אותנטיות. שמחה אמיתית, כזו שבאה מהלב. אחרי הזכייה ההיסטורית ביורופקאפ, מאות אוהדים (יש שגם יאמרו אלפי) חגגו עד השעות הקטנות של הלילה עם השחקנים ואנשי המועדון את ההישג הגדול ביותר בתולדות עירוני נס ציונה, ולמען האמת, את ההישג הגדול ביותר של הספורט בעיר מאז ומעולם.
תמונות מרגשות באמת היו אמש בהיכל, כאלו שלא רואים כל יום בספורט הישראלי, בטח ובטח בקבוצה כמו נס ציונה, שמגיעה מעיר שלאו דווקא מזוהה עם הצלחות ספורטיביות. טל דן לא הצליח לעצור את הדמעות, פטריק מילר נשכב על הפרקט בסיום וכמעט לא הצליח לקום, ובכלל נדמה שהקבוצה סחטה את עצמה עד הקצה - פיזית ומנטלית - ובסופו של דבר יצאה עם הישג שהוא מעבר לכל החלומות הכי גדולים שלה.
"היה פה פרץ של התרגשות, חוויה שאי אפשר לתאר", סיכם אחד מגיבורי הפיינל פור כולו, טל דן. "בצהריים בכיתי, בלילה לפני בכיתי, ביום שישי בכיתי. קשה לי לתאר מה אני מרגיש בפנים, כי עדיין לא חוויתי משהו כזה. אני מתרגש מאוד בשביל כולם וגם בשבילי, מגיע לנו שכל המדינה מסתכלת עלינו עכשיו".
מההיכל השחקנים הגיעו ביחד באוטובוס לרחבת העירייה, וזה לגמרי הרגיש כאילו אלה היו הביטלס. כל אוהד רצה תמונה, סרטון, חתיכה מרגע שמי יודע מתי יחזור. השחקנים עצמם, אגב, חגגו בהתחלה על הגג של האוטובוס, כשכל האוהדים לא מפסיקים לשיר ולו לרגע אחד. לאחר מכן הם ירדו לבמה מאולתרת, שם הניפו פעם נוספת את הגביע, כאשר היו"ר יניב מזרחי, המנכ"ל מאיר טפירו וראש העיר שמואל בוקסר נשאו דברים.
"מבחינתי מה שקורה פה עכשיו ומה שקרה ביום שישי זה חלום שמתגשם", אמר יניב מזרחי בנאומו בחגיגות. "כולכם ראיתם שלא הצלחתי לעצור את הדמעות ביום שישי, וגם היום התרגשתי. התמונה של 4,500 אוהדי נס ציונה בהיכל תלווה אותי עד סוף החיים שלי. זה היה רגע היסטורי ואני בטוח שמצפים לנו עוד רגעים של היסטוריה בעתיד".
קהל דורש אולם
עניין הקהל היה גם כן מעבר לכל דמיון עבור עירוני נס ציונה. היא מעולם לא שיחקה, בשום מסגרת, משחק מול כל כך הרבה תומכים שלה, כשבמועדון אמרו שאם היה אפשר, הם היו מצליחים להביא אפילו יותר אוהדים. "הצלחנו להביא גביע אירופי לישראל, מול 4,500 אוהדי נס ציונה", אמר מאיר טפירו. "עשרה אחוז מהעיר היו פה, בתל אביב, ואני בטוח שראש העיר ראה את הפוטנציאל".
"התחלנו לחלום במפעל האירופי לפני שלוש שנים, ויצאנו לדרך עם הרבה חוסר ודאות כלכלית לעניין הזה, אבל ידענו שאנחנו רוצים ליצור מסורת", הוסיף טפירו. "היו משימות לא פשוטות, כי האולם שלנו לא כזה ראוי, אבל בסופו של דבר חלמנו לעשות עונות טובות - ומה שקרה פה היום זה מעבר לכל החלומות שלנו".
לא במקרה ציין טפירו את סוגיית האולם הביתי. לב המושבה, עם כל הכבוד, הוא לא אולם שעומד בסטנדרטים אירופאים גבוהים, ואחרי התצוגה של הקהל הכתום אמש - אין ספק שעירוני נס ציונה ראויה לאולם חדש, כשגם האוהדים שרו באירוע החגיגות בסיום על רצונם להיכל טוב יותר. "אולם חדש זה פרויקט גדול, אנחנו בדיונים על זה עם שר הספורט", אמר ראש העיר שמואל בוקסר. "אנחנו נמשיך את הדיונים, כי העיר הזו צריכה פתרון לקבוצת כדורסל, ברמה שיש לנו".
איזהו גיבור
נדמה שאין סופרלטיב שלא נאמר בימים האחרונים על טל דן. הקפטן, שסיים את העונה בעקבות הפציעה, עלה לשני משחקי הפיינל פור עם שבר פתוח במפרק כף היד ועוד נפצע בראשו ונתפר בחצי הגמר. אז נכון, הוא אמנם סיים עם 0 נקודות בגמר, אבל צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים. והרוח של טל דן, ההקרבה שלו, המסירות, הלחימה והלב הענק - סחבו את השחקנים ואת המועדון כולו לעבר תואר אירופי.
"מרוב זריקות וכדורים שקיבלתי אני בקושי מרגיש כאבים", התבדח דן. "מנטלית זה מאוד קשה לשחק עם יד שבורה ועם סיכות בראש, אבל תמיד אמרתי שאני אעשה הכל בשביל המועדון, וזה מה שניסיתי לעשות במשחקים האלה. עבורי העונה הסתיימה כי בימים הקרובים אעבור ניתוח, ואני רוצה לתת קרדיט עצום לרופא הקבוצה יובל לוטן ולפיזיותרפיסטית מורן זלצברג שהכשירו אותי לשני המשחקים האלה. לא הייתי יכול לעמוד בזה בלעדיהם".
בחגיגות בכיכר העירייה, כאמור, השחקנים קיבלו ים של אהבה, אבל דן קיבל הרבה יותר מכולם. כולם הצטלמו איתו, חיבקו אותו, בירכו אותו והודו לו על ההקרבה יוצאת הדופן שלו בשני המשחקים האחרונים. "יש פה המון אהבה, זה משהו מיוחד בנוף הישראלי", אמר דן. "זו אהבה טהורה, בגלל זה אני פה כל כך הרבה שנים. מסביב למועדון הזה יש משפחות וילדים, זה משהו שלא רואים בכל מקום. הרבה אנשים יודעים להעריך את מה שהמועדון שלנו מייצג. יש פה משהו מאוד צנוע, שנבנה לאט לאט בתהליך של המון שנים".
נמרוד וליאור
אז נכון שטל דן הוא אולי הפנים של ההצלחה של נס ציונה, אבל לפחות מבחינת כדורסל, הוא היה פחות משמעותי אתמול. מי שניצחו עבור הכתומים את המשחק הזה הם שני הישראלים הבכירים הנוספים - נמרוד לוי וליאור קררה, שהתעלו ברבע האחרון ולקחו אחריות בזמן שלשחקנים אחרים קצת רעדו הידיים.
לוי, אחד הכשרונות הכי גדולים בכדורסל הישראלי, חווה עונה לא כל כך טובה עד עכשיו, והיו לו גם לא מעט נסיבות מקלות: הוא נדבק בקורונה ולקח לו זמן להחלים, כשבנוסף הוא נפצע מספר פעמים במהלך העונה. אבל דווקא כשזה הכי חשוב, נמרוד הופיע, והופיע בגדול. אחרי שהיה מצוין בחצי הגמר, אתמול הוא היה המצטיין על הפרקט עם 21 נקודות, כולל כמה מהלכים גדולים ברבע הרביעי שהכריעו את המשחק. "עברתי תקופה לא קלה, אבל תמיד האמנתי שזה יגיע. הרגשתי שהמשחק בא אליי ולקחתי אחריות ברגעים האלו, זה לא מסובך מבחינתי. זה רגע אדיר".
ליאור קררה הוא סיפור גדול לא פחות. אם נמרוד לוי טעם יורוליג, מכבי תל אביב ונבחרת ישראל - אז קררה בא מלמטה, מגליל עליון בליגה הלאומית לפני שנתיים. אחרי שעבר פציעות ברך קשות שהעמידו בספק אפילו את המשך הקריירה שלו, הוא פורח בתקופה האחרונה ואתמול לגמרי היה האקס פקטור. אלו לא רק 10 הנקודות ו-7 הריבאונדים שלו, אלא גם מהלכי הגנה ענקיים ברבע האחרון. אין ראויים מהשניים האלה, וכמובן מטל דן, להיות אלה שהובילו את נס ציונה לרגע המאושר בתולדותיה.
עוד עונה אירופית
בנס ציונה מדברים על מסורת אירופית, ולכן הזכייה אתמול הייתה חשובה כפליים: מעבר להנפה עצמה ולהיסטוריה עבור המועדון, הזכייה הזו הבטיחה לעירוני נס ציונה עוד עונה אירופית.
על פי החוקים של פיב"א, ההשתתפות ביורופקאפ תלויה גם בהצלחות בליגה, והיה ונס ציונה לא תעלה לפלייאוף העונה (תרחיש שבהחלט יכול להתמשש), היא הייתה עלולה למצוא את עצמה מחוץ לאירופה בעונה הבאה. הזכייה ביורופקאפ מבטיחה לקבוצה מהשפלה השתתפות במפעל גם בעונה הבאה.
