איזה ערב שבת סידרה לנו הפועל ירושלים בספרד. משחק כדורסל שכולו אמוציות, פיזיות, רגש והרבה רצון של האדומים העלה אותם לחצי גמר היורוקאפ עם ניצחון חלק של 0:2 על גראן קנאריה. כתבתי אחרי המשחק הקודם על ההבדלים המקצועיים בין שתי הקבוצות, והיום שוב ראינו שהפועל ירושלים פשוט טובה יותר מגראן קנאריה.
אחדות וקשיחות
סוג משחקים כזה הוא לא רק כדורסל, פה נכנסים גם פרמטרים של אופי, של אחדות, של קשיחות ושל עמידה בתיסכול. בסדרות פלייאוף, בכל מקום, המילה "התאמות" משחקת תפקיד מרכזי. לדעת בסוף משחק שמסתיים לעשות את השינויים הנדרשים לקראת המשחק הבא, לבחור את הרוטציה המתאימה, להמשיך בדברים שהצליחו ולשפר את הפרמטרים שלא עבדו.
הפועל ירושלים התחילה את המשחק בדיוק איפה שסיימה אותו ביום שלישי. שטף התקפי אדיר, תצוגת קליעה מרשימה, ניצול מקסימלי של הגנת הלחץ הספרדית, שיצרה יתרונות מספריים וזריקות חופשיות טובות לשחקני ירושלים. לפתוח משחק טעון שכזה עם 30 נקודות ברבע מראה על מוכנות בכל הקטגוריות.
עמידה בלחצים
מה שאותי הרשים הוא העמידות שהוא פרמטר מרכזי להצלחת הקבוצה. ירושלים עמדה בכל משבר שהיה במשחק הזה וידעה לצאת ממנו עם ראש מורם ופעולות גדולות. לא פשוט לעמוד בפרץ של 4 חזרות למשחק של הספרדים מפער דו ספרתי, עד 3 הפרש, 2 הפרש ובסוף אפילו נקודה הפרש. הירושלמים הוכיחו קור רוח, עמידה בלחץ ויכולת לסגור את המשחק בפעולות מנצחות.
למי שראה את שני המשחקים, הפועל ירושלים הוכיחה עליונות על הקנריים. להרכבי שלושת הגארדים שיכולים לייצר לקבוצה ולעצמם ורמת הכישרון של ג'רלס, דייסון וקינזי אין מתחרים אצל הספרדים, למרות קלעים מעולים כמו סאלין וקוריץ'. גם הקו הקדמי של ירושלים שיחק תפקיד מרכזי בסדרה וגם התעלה על הספרדים. סטודמאייר, ג'ונס ופיטרסון, בשני המשחקים, היו מגובשים יותר במשחק שלהם, יודעים את מקומם ותפקידם, וחיים בשלום עם הדומיננטיות של ג'רלס ודייסון.
זאת לעומת ההרכבים הגבוהים, הלא ברורים, על גבול המוזרים של הספרדים, פתאום היום התוודענו להולינס ופאסצ'ניק הלטבי, שלא שיחקו במשחק הקודם, ולא קרובים ברמתם לגבוהי ירושלים, כך שבסה"כ הכללי ירושלים הוכיחה שהיא טובה יותר מגראן קנאריה ועלתה בצדק למעמד המכובד של חצי גמר היורוקאפ.
המאמנים
לטעמי, אין מקום להשוואה בין פיאניג'אני מירושלים לבין קאסימירו הספרדי. מעבר לרקורד המוכח של האיטלקי והניסיון שלו, הוא יודע מה הוא רוצה מהקבוצה שלו, מאמין והולך עם הגארדים והכדורסל שהוא מאמין בו עוד מתקופת סיינה. האיטלקי הראה הרבה קור רוח שהוקרן על שחקניו גם במצבים קשים במשחק.
למרות שראיתי את גראן קנאריה כמה פעמים, ולמרות הנתונים המרשימים שלהם עד כה במפעל, הקבוצה הזאת נראית לא מאומנת לחלוטין. החל מזריקות פרועות ולא אחראיות, המשך ברוטציה לא ברורה, ודרך בניית קו קדמי לרוחב ללא שחקן מטרה אחד. תפקיד המאמן הוא לתת כלים גם לשחקן שמוגבל בקליעה מבחוץ כמו מקאלב. יש הרבה פיתרונות שאפשר לעשותם, אבל מקאסימירו הספרדי לא ראינו דבר ועליונותו של פיאניג'אני שיחקה תפקיד מרכזי בסדרה לטובת ירושלים.
זה קרוב
אז חצי גמר היורוקאפ זה כבר הישג יפה מאוד, עכשיו המטרה קרובה מאוד והגביע, ואיתו הכרטיס הנכסף ליורוליג, בהישג יד. הירושלמים ימתינו ליום רביעי לראות את זהות המנצחת והיריבה בחצי הגמר, ולנסיה או חימקי, אבל בשלב הזה, את האמונה, הלכידות והביטחון שהאדומים צברו, נראה גם בחצי הגמר.
