שוב חוזר הניגון: פרטיזן בלגרד מעמידה העונה סגל מורחב בן 14 שחקנים, כמקובל כיום בכל קבוצות הכדורסל מהטופ האירופי, ומתוכו שמונה שחקנים בני 23 ומטה. ברור לאנשי פרטיזן שהתקציבים הנמוכים שהמועדון מציב, גורמים לכך שהטובים ביותר מתפתים אחרי עונה או שתיים מהצעות כספיות גדולות יותר במקומות אחרים, ולכן אין ברירה אלא להתחזק בשניים-שלושה שחקנים מחוץ לאזור האדריאטי.
אגב, כדי שלא יהיו טעויות: מילות המפתח בשורה האחרונה הן "אין ברירה". אם היו מצליחים להחזיק סגל מקומי לטווח ארוך יותר ולפתח באופן מלא את השחקנים הצעירים, קבוצות כמו פרטיזן, ציבונה ולובליאנה היו שמחות לשוב למתכונת של שנות השבעים והשמונים ולשחק בלי זרים בכלל. אין כמו גאווה מקומית מבחינתן.
אל תוך הסיפור הזה נוחתת כאורחת לרגע מכבי תל אביב, כשמסביב מגביהה התקשורת קרנות לנגיחות של אנשים כמו בלאט, שחורציאניטיס, פארגו ואליהו, שכלל לא לקחו חלק בסדרת ההצלבה בעונה שעברה בה הדיחה פרטיזן את מכבי 1:3.
הסיפור ההוא שייך לעבר. פרטיזן השתנתה ברובה ועדיין מחפשת רצף הופעות מוצלחות, אין תרנים בגובה של 2.30 מטר באמצע הצבע כמו סלאבקו וראנש והמשחק יתקיים באולם אחר ובשלב שונה.
אם מכבי תנצח העורכים יחפשו כותרות ומשחקי מלים סביב ההדחה מהעונה שעברה, אבל המטרה רחוקה מלהיות קשורה לנקמה על מפח הנפש ההוא, אלא שונה לחלוטין ואפילו צנועה למדי: לעמוד איתנה במשחק חוץ באירופה ולמנוע התפרקות כפי שקרה בויטוריה לפני שבועיים.
בין אם המשחק יסתיים בניצחון ובין אם בהפסד קטן, הצורך של המועדון כרגע הוא להוכיח לעצמו שביצע עליית מדרגה ולשחק כדורסל טוב ואחיד במשחק חוץ קשה. פרטיזן פחות טובה מוויטוריה, וכנראה שגם מכבי תל אביב טובה יותר מאשר לפני שבועיים, ומכאן התקוות לניצחון. אבל גם אם לא יבוא, חשובה כרגע ההופעה של הצהובים והדרך שיציגו לאורך ארבעים הדקות בפיוניר.
יאן וסלי בן ה-20 הוא השחקן שסובל בינתיים, יותר מכל אחד אחר, משינויי הסגל הרבים שעברו על פרטיזן. האתלט המלהיב הזה, שכבש לבבות והאיר עיניים בסדרה מול מכבי תל אביב בעונה שעברה, מתקשה בינתיים למצוא את מקומו. בעוד וסלי חולם על ה-NBA ומתבשל על אש קטנה, השחקנים הבולטים עברו לקבוצות באירופה (בו מקאלב לסיינה, לורנס רוברטס לפילזן, סלאבקו וראנש לקאזאן ואלכס מאריץ' לפנתינאייקוס). למרות זאת, וסלי הוא האיש שמכבי צריכה להיזהר ממנו הערב, כיוון שיחד עם הגארדים דושאן קצ'מן ופטאר בוזיץ' זו השלישייה שחיה במועדון יותר מהאחרים ואמורה לספק תוצרת.
הסטייל הוא אותו סטייל: ניית'ן ג'אוואי במקום מאריץ', ג'יימס גיסט במקום רוברטס, אוליבר לפאייט במקום מקאלב, ולאדה יובאנוביץ' במקום וויושביץ'. אלא שפרטיזן הגיעה לסדרה נגד מכבי מאוד מחוברת בפעם האחרונה שראינו אותה. עכשיו היא בתחילת הדרך. לפאייט הגיע לפני שלושה שבועות. גיסט לפני מספר ימים. הכדורסל שלהם פחות מחובר מאשר מכבי תל אביב כרגע, והדרך שלהם לניצחון היא לחיות על אספקת דלק לאורך 40 דקות מהקהל בפיוניר, כי בכדורסל נטו הם לא יותר טובים ממכבי.
שחורציאניטיס ממשיך להסתיר את המסך כולו ומטבע הדברים העיניים הולכות אליו. ערב אחד הוא רק מוסר ולא קולע (גביע הליגה נגד ירושלים), ערב אחד רק מאבד ולא קולע (ירושלים בליגה), ערב אחד כמעט לא מחטיא וחוצה את גבול 20 הנקודות בקלות (ז'לגיריס בהיכל) וערב אחר הוא שוב מר נקודה לדקה ויותר מזה (נגד אשקלון).
אידסון חוזר להיות השחקן שהיה לפני שהגיע למכבי
הסיפור האישי שלו וההשתלבות במכבי מאוד מעניינים, אבל מי שעושה קפיצה ומשמש כסיפור הגדול של מכבי עד עכשיו הוא צ'אק אידסון שמרגיש משוחרר יותר מאשר בעונה שעברה ואולי אפילו נהנה יותר. עוד לא דצמבר וכבר תפסו אותו המצלמות משחרר מספר חיוכים פה ושם בזמן משחק. נדיר.
אידסון חוזר להיות השחקן שהיה לפני שהגיע למכבי תל אביב, זה שידו בכל ויד כל בו, אם כי בכל מה שקשור לנקודות הוא יושב על מדרגה אחת פחות מאשר עשה בקבוצות אחרות. עד עכשיו יש לו 11 נקודות, שישה אסיסטים, חמישה ריבאונדים, שלוש וחצי חטיפות וגם שלושה איבודים בממוצע, וכשחקן שעולה מהספסל הוא שיחק יותר דקות מכל אחד אחר בקבוצה.
כזה בדיוק היה אידסון לפני שהגיע למכבי תל אביב: מעורב בכל מהלך, יוזם ויוצר מהלכים יותר מאשר מפקח מהצד או משחק לרוחב. בקבוצות אחרות הוא היה כל כך דומיננטי, שכמעט חויב לקחת על עצמו יותר זריקות ולקלוע יותר נקודות.
המשחק הערב הוא הזדמנות נוספת וחשובה מבחינתו, כדי לבסס השפעה הולכת וגדלה שלו על הסגנון הקבוצתי. אידסון לא חייב לעשות את זה בזריקת שלשות, אגב, כי במכבי יש מספיק שחקנים שיקלעו משם (בלו, פניני, בורשטיין והגיע הזמן שאחד מהצמד פרקינס את פארגו יואיל להשתפר בתחום הזה), אבל הוא צריך להיות בכל המקומות האחרים: עזרה בריבאונד, הובלת כדור, הכנסת כדור לגבוהים, מסירה במשחק מעבר, סיומות במתפרצת, ידיים זריזות בהגנה וכל השאר.
הערב הניסיון אמור לדבר. וצ'אק אידסון, שעבר לא מעט קבוצות, מאמנים, סגנונות והתמודדויות קשוחות ברחבי היבשת, הוא הזר המנוסה ביותר שיש בקבוצה. ניצחון הערב תלוי במידה רבה ביכולת שלו לנהל את הקבוצה בחוכמה, לעמוד בלחץ ולא לברוח מאחריות.
