אחד הבתים האטרקטיביים שכולל כמה מהסופרסטארים הגדולים ביותר שיש לליגת הכדורסל הטובה בעולם להציע הוא הבית הדרום-מזרחי. דווייט האוורד, וינס קרטר, גילברט ארינס, דוויין וייד, ג'רמין אוניל וג'ו ג'ונסון הם רק הבכירים ברשימה של שחקנים שיכולים בערב נתון לגמור משחקים לגמרי לבד.
מבחינה קבוצתית הגיוון הוא רב. אורלנדו מצליחה לשלב יכולת אישית יחד עם משחק קבוצתי, מה שגורם לה להיות הפייבוריטית בבית ואולי אחת מהקבוצות החזקות בליגה, מיאמי ו-וושיגנטון שמסתמכות בעיקר על כוכב אחד זוהר ובולט שעושה את כל השאר הרבה יותר טובים, אטלנטה המאוזנת והקבוצתית ושרלוט שלפחות בעמדת המאמן לא נופלת מאף קבוצה.
אז קבלו מועמדת אחת לאליפות, עוד שלוש שתתמודדנה אחת מול השניה בתקווה להפתיע את המועמדת לאליפות ועוד קבוצה אחת שרק רוצה לשרוד. ברוכים הבאים לבית הדרום מזרחי.
אורלנדו מג'יק - מועמדת ראויה לאליפות המזרח ויותר מזה
אחד הדברים שאבד לאורלנדו אחרי השנה שעברה הוא אלמנט ההפתעה. הקבוצה של ואן גנדי לא יכולה יותר לבוא מאחור. עכשיו כולם כבר יודעים מי הם ומה הם מסוגלים וזה לא מעט במיוחד בהתחשב בעובדה שלא מעט טוענים שאת העבודה הטובה ביותר בקיץ עשו דווקא במקום בו וורלד דיסני והרבה שמש נפגשים.
וינס קרטר, בעייתי ככל שיהיה, הוא עדיין שחקן הגנה מרשים עם יכולות ההתקפיות שיקל במעט על עזיבתו של הטורקי החביב, הידו טורקוגלו. קחו את דווייט האוורד ורשארד לואיס שכבר הוכיחו מה הם מסוגלים כל אחד בתחומו יחד עם חזרתו של ג'מיר נלסון ועיבוי הספסל (ג'ייסון וויליאמס, ג'י ג'י רדיק) וקיבלתם את אותה קבוצה שהגיע לגמר מול הלייקרס בעונה שעברה עם שיפורים במקומות הנכונים.
אין ספק שהשאלה הכי גדולה היא באיזה צורה ישתלב קרטר בדינמיקה הקבוצתית של המג'יק שעבדה כל כך טוב עם הטורקי שכולנו למדנו לאהוב עוד לפני החרם על טורקיה והאמת שגם הרבה אחריו. אם מסתכלים על משחקי הקדם עונה, אז אורלנדו נמצאת עם המאזן המרשים 0:8 שאת הקלעים מובילים קרטר ולואיס (17.3 נקודות למשחק). נתון מעניין נוסף הוא כמות הדקות שמקבל ג'ייסון וויליאמס בצוותא עם ג'מיר נלסון כאשר כל אחד מהם מייצר קצת יותר מחמישה אסיסטים למשחק.
לסיכום, הבית הדרום מזרחי מספק לכם את המועמדת הראשונה וגם האחרונה שלו לאליפות. אחרי שבעונה שעברה הגיעו קרוב, לפחות כמו ב-95, לתואר שלעולם לא הגיע לעיר. השנה, הם ינסו העונה להגיע לאותו מעמד והפעם להיות יותר קרובים. קרטר, לואיס והאוורד עוד לא צריכים ללכת למדוד מידת טבעות אבל שמתעסקים עם קבוצה שהגיע לגמר בעונה שעברה ורק השתפרה מאז חשוב לקחת אותה ברצינות.
מיאמי היט - רק חימום לקיץ הגדול הבא
מאז האליפות המפתיעה בשנת 2006 הרבה מאוד השתנה במיאמי וזה כולל את היכולת שהצליח להציג דוויין וייד בהתעלות שלו בגמר מול דאלאס ובכלל בעונה כולה. ה"פלאש" עם בעיות בברך הצליח להשלים עונה טובה בסה"כ כשהבשורה האמיתית שלה היא 79 משחקי ליגה שהוא פתח בהם ועוד שבעה משחקי פלייאוף, משמע שנה נטולת פציעות.
אם בדוויין וייד עסקינן אז אי אפשר שלא להזכיר שהעונה הקרובה (מצחיק ככל שזה ישמע) תהיה רק מתאבן לקראת הקיץ הבא בו וייד עשוי לעזוב את חופי מיאמי ולפנות את השמשיה שלו ללברון ג'ימס או כריס בוש או כל החבורה ביחד.
שחקן נוסף שווייד יכול לדבר איתו על פציעות בברך וישפיע רבות על הקבוצה של אריק ספואלסטרה ופט ריילי הוא ג'רמיין אוניל. השחקן שנבחר בדראפט המרשים של 1996 במקום ה-17 ירצה להוכיח בגיל 31 שהוא עדיין פקטור בעמדה מספר ארבע מול הצעירים והפוחזים של הליגה.
מסביב לשני הכוכבים יסתובבו קוואנטין ריצ'רדסון (בא מהניקס), מייקל ביזלי (בא מתוכנית גמילה), אודוניס האזלם (בא מאהבה) וקרלוס ארויו (בא מפיני גרשון). כל הכתובים למעלה אמורים לשחק בשביל וייד ולתת לו את הכדורים ברגע שהוא ירצה אותם ולספק לו דקות מנוחה ברגע שקצת עייפות וזיעה תכביד עליו. הקבוצה הזו תלויה בוויד וכולם ירצו לגרום לו להרגיש טוב כדי שהוא ישאר גם בעונה הבאה, בתום החוזה.
בעונה הזו, מיאמי היא קבוצת פלייאוף בלבד ובשיא שלה יכולה להגיע לחצי גמר המזרח, אבל עם 9 מיליון דולר בצד לעונה הבאה ושמות כמו לברון ג'ימס, כריס בוש, אמארה סטודומאייר וקרלוס בוזר ברשימת המכולת של המועדון אין ספק שיתרכזו בקבוצה בשמירה על אווירה טובה ושחקני מפתח לקראת המטרה האמיתית, תואר שני להיט ב-22 שנות קיום.
וושינגטון וויזארדס - חזרתו של הסוכן שממש אינו אפס
שמסתכלים על העונה הקודמת של הקוסמים קשה להתעלם מחסרונו של אחד מהסופר-סטארים הגדולים של הליגה, גילברט ארינס. בלעדיו הם חצי בן-אדם בלעדיו הם בעצם כלום ואת זה ישיר לכם גם המאמן החדש, פליפ סאונדרס, אם הוא היה יודע עברית ומקשיב לליאור נרקיס ושלומי שבת בשעות הפנאי.
אז כן, מייק מילר ורנדי פוי הגיעו ממינסוטה במטרה לשפר קצת את הקליעה מרחוק ואקס סן אנטוניו, פבריציו אוברטו יתמקד במשימות הגנה בקו הקדמי. אבל החזרה האמיתית היא של ממציא הגילברטולוגיה ששיחק מספר מצומצם של משחקים בעונה שעברה והספיק לתת הרבה טעם של עוד בבירה האמריקנית.
אנטואן ג'יימיסון וקארון באטלר כבר מחכים לחברים החדשים שישכיחו את הסיוט מהעונה החולפת ובטוח ייצרו עוד קבוצה אטרקטיבית ומעניינת בבית הדרום מזרחי של ה-NBA.
אם אכן יצליח ארינס לחזור לעצמו בקלות אחרי הפציעה, במיוחד אחרי המשטר הקשה שעבר כדי להחלים, אז יש פה קבוצה שלא רק מגיעה לפלייאוף בהליכה אלה גם יכולה להתברג בין ארבע הקבוצות הטובות, להשיג את יתרון הביתיות ולאיים על התואר של אורלנדו. עכשיו רק נשאלת השאלה איך שומרים את כולם מפציעות.
אטלנטה הוקס - איזון קבוצתי והמשך רצף עונתי
משהו קרה לאטלנטה הוקס באותה סדרת רבע גמר מזרח מול בוסטון בעונת 07/08. החבורה של מייק וודסון הצליחה למתוח לשבעה משחקים את הסוויפ הצפוי שכל מומחה ופרשן ניבא. עונה לאחר מכן, הקבוצה המאוזנת מבירת ג'ורג'יה עברה גם את רבע הגמר עם 3:4 על מיאמי ונכשלה מול הלברונים מקליבלנד עם סוויפ שלא העיב על עוד עונה מעל הציפיות.
למייק ביבי, ג'ו ג'ונסון, אל הורפורד וג'וש סמית' הצטרף ג'מאל קרופורד שבילה עונה אחת בגולדן סטייט לפני שחזר למזרח בו העביר 8 שנים נחמדות. תוסיפו לזה את הבחירה מס' 2 של דראפט 2005, מרווין וויליאמס, שתמיד יוזכר לצד דרון וויליאמס, כריס פול ודני גרינג'ר שנבחרו אחריו וקיבלתם קבוצה שהיא אניגמה שקשה לעכל ולאכול.
השחקן היחיד שבולט בין כל השחקנים הוא ג'י ג'י שכבר הצליח לבסס את מעמדו כקפטן ומנהיג בארבע שנות שהייה במועדון האטלנטי. הנסיגה הקלה שלו בעונה שעברה כמעט בכל שורה סטטיסטית מצביעה שאפילו המנהיג והסופרסטאר בקבוצה הזו מצליח רק לצד חבריו לקבוצה.
בעיר הקוקה קולה חותמים על המשך ההתקדמות והגרף העולה אל עבר גמר מזרח ראשון מאז 1994, אך אם יצליחו לשחזר את תוצאות העונה שעברה תהיה זו בהחלט הצלחה לקראת העונה בה כל הליגה עתידה להשתנות באופן טוטאלי, שינוי שלא יחוס על אטלנטה ועל המבנה האחיד שלה.
שארלוט בובקאטס - למרות בראון וג'ורדן, עצוב בצפון קרוליינה
אחת הקבוצות העצובות ביותר מתחילה את העונה השביעית שלה בליגה האמריקנית ולהגיד שהדברים משתפרים יהיה בגדר שקר או הטעיה. נראה שגם בוב ג'ונסון וגם מייקל ג'ורדן לא ממש בטוחים מה הם רוצים לעשות עם המועדון הזה דבר שמתחזק עם ההתבטאויות האחרונות של ג'ונסון לגבי עזיבה עתידית וזה דווקא הגיע אחרי עונה של שיא ניצחונות (35).
הפציעה הטריה של רג'ה בל (4 חודשים בחוץ!) ממשיכה לספק שאלות לגבי היכולת ההגנתית שהקבוצה יכולה לשמר מהעונה שעברה ולצד עוד אקס פיניקס, בוריס דיאו, ינסה להשתלב בצבע טיסון צ'נדלר, שהגיע מניו אורלינס. תוסיפו את ג'רלאד וואלס ואת דיופ וסגרתם את השמות המרכזיים של לארי בראון עמוס הניסיון וקבוצות העבר.
אם כל אלה לא הרשימו אתכם יותר מדי (בצדק) אז תתרכזו שניה במאמן. לארי בראון, שעבד כבר בתשע קבוצות וסופר שנתיים וחצי אצל החתולים. אם אכן בחירות הדראפט, ג'רלד הנדרסון ודריק בראון, יצליחו להוסיף את מה שבראון מצפה מהם(קליעה ואלטרנטיבה) אז אולי נתחיל לראות ניצחונות מעבר לכדורסל נוקשה והגנתי.
למרות כל אלה, שלא תהיינה טעויות, זאת אחת הקבוצות החלשות בליגה יחד עם ממפיס ואם יצליח בראון להביא אותה לפלייאוף זאת תהיה הפתעה גדולה מאוד לרבים. בלי שחקן אחד ללכת אליו ברגעי משבר (יסלח לנו ג'ארלד וואלס) יצטרכו לבנות בשארלוט משהו שלא ראינו מהם בעבר שכולל קצת אמונה, עובדת צוות, והרבה מאוד מזל.
