מכבי ת"א בין שמונה הראשונות ביורוליג אחרי ניצחון על סיינה בזכות יכולת שיא ברבע האחרון נגד סיינה, משהו שרואים אחת לכל עשור בערך. עובדה: 43 נקודות ברבע הן שיא יורוליג במתכונתו הנוכחית שהחלה בשנת 2000.
הייתי בהיכל והתרשמתי כמו כולם מביצוע מרשים במיוחד של הקבוצה בדקות האחרונות, שהמם לחלוטין את הקבוצה האיטלקית. עד אז סיינה עמדה שווה בשווה מול מכבי לאורך המשחק וגם פיתחה מומנטום ברבע השלישי ונראתה מרוכזת.
אחר כך, בחמש הדקות האחרונות, מכבי שטפה את סיינה כמו נחשול מים אדיר שאין לאן לברוח ממנו ובסוף האורחים גם טבעו. הדאנק של אנדרסון, שהעלה ל-70:72 ושיחרר סוף-סוף את מכבי מפיגור, הוציא מהקהל שאגה שלא היתה מביישת 40 אלף צופים באצטדיון ר"ג אחרי שער יתרון של נבחרת ישראל מול גרמניה במוקדמות מונדיאל.
1:45 דקות לסיום הפער עמד עדיין על שלוש נקודות בלבד למכבי, והמשחק הסתיים ב-15 הפרש. זו התפרקות איטלקית שאין שניה לה, גם עבור קבוצה שרשמה לאורך השנים אובדן עשתונות ברגעים החשובים ביותר פעם אחר פעם, בין אם במשחקי יורוליג קובעים (כמו חצי גמר הפיינל פור מול מכבי ב-2008) או במשחקים במסגרת הגביע האיטלקי.
ובכל זאת, האם העליה לשלב רבע הגמר "מבית צפוף וקשה כל כך" היא הישג ענק כמו שאפשר לקרוא ולשמוע פה ושם? לא בעיניי. ואין כאן עניין של לפרגן פחות או לפרגן יותר, אלא התייחסות בפרופורציות מקצועיות נטו, ובוודאי גם מבט נרחב על שלל אספקטים.
מכבי ת"א משתייכת כמעט אוטומטית לשמונה הראשונות באירופה (ואני לא כותב שמונה הגדולות כפי שהשתרש עם הזמן, כי אין דרך בעולם לשכנע אותי שפנאתינאייקוס פחות טובה או גדולה מפרוקום גדיניה אפילו שהיוונים נכשלו והפולנים הפתיעו ועלו הלאה).
בעונה שעברה מכבי נכשלה לחלוטין ולא עברה את הטופ 16. שנתיים רצופות מחוץ לרבע הגמר הן משהו שמועדון בסדר גודל של מכבי ת"א לא יכול להרשות לעצמו. לכן שכרו את שירותיו של פיני גרשון, אחד משלושה המאמנים המצליחים באירופה בעשור האחרון לצד אוברדוביץ' ומסינה.
כשמכבי ת"א מחתימה את גרשון שכבר הוביל אותה למספר תארים ומעמדי פיינל פור, המינימום הנדרש הוא רבע הגמר, ולכן הישג ענק וגרנדיוזי אין כאן, אלא בעיקר התעלות ברגעים החשובים והנכונים של העונה. הקרדיט כולו להנהלה, למאמן ולשחקנים, שידעו למצוא את הדרך, להיטלטל ברכבת ההרים ולהגיע עד לכאן.
בהתייחס לבית הנוכחי בו היא משחקת, האלופה הישראלית עשתה את מה שמצופה ממנה: שמרה על הביתיות, מצאה את התקשורת בין השחקנים והשיגה את הפערים הרצויים מול היריבות. לדעתי, הישג ענק פשוטו כמשמעו יהיה לבצע משהו שטרם עשתה כמותו העונה: לנצח את ריאל מדריד בספרד בשבוע הבא, להשיג את המקום הראשון ולהימנע ממפגש מול ברצלונה ברבע הגמר ולא מה שמכבי עשתה עד עכשיו, עם כל הכבוד, ועם מלוא ההערכה לדקות גדולות באמת בסיום נגד סיינה.
כי ניצחון במדריד צפוי להיות כל ההבדל בין הגעה כמעט בטוחה לפיינל פור, לבין עונה שעלולה להסתיים בשלב רבע הגמר. עם יד על הלב, מי יזכור את העונה הזו בראי ההיסטוריה ואפילו בעוד שלושה חודשים, אם מכבי תפסיד, נניח, 3:1 בסדרה מול ברצלונה ברבע הגמר?
מועדון כמו מכבי ת"א חורת על דגלו רק זכיות: על דף המכתבים הרשמי של המועדון לא תמצאו אזכורי רבע גמר ואפילו לא הגעה לפיינל פור, אלא רק זכיות. ולכן, אין טעם לדבר במונחים של "ענק" ו"מדהים" על עצם העליה לשלב הבא, אלא רק על הרבע האחרון נגד סיינה, שהיה נדיר ומהווה שיא.
יש הבדל עצום בין להתמודד בסדרה נגד פרטיזן בלגרד או מארוסי עם יתרון ביתיות, לבין סדרה נגד ברצלונה בלי יתרון ביתיות. אם מכבי ת"א היא ענקית באמת, היא תנצח בשבוע הבא במדריד את ריאל. אם היא "רק" קבוצה טובה וקשוחה, זה עלול שלא להספיק בעיקר כי גם הקבוצה מבירת ספרד מכירה מקרוב ועל בשרה מיהי ברצלונה של העונה ותרצה לנצח בכל מחיר.
ועדיין, ולו רק כדי לא לסגור את הקטע בפסימיות, דבר אחד צריך להיות ברור: גם אם היריבה הבאה תהיה ברצלונה, ומכבי ת"א תוכל להתעלות לאורך זמן ובמשך סדרה שלמה, הקטלונים מאוד לא יאהבו לפגוש מולם את הקבוצה של פיני גרשון.
