אחרי יוגב אוחיון וטל בורשטיין – מי הבא בתור? התהליך המעניין ביותר במסגרת ההתייצבות של מכבי תל אביב בראש בית ג' ביורוליג הוא היכולת להציף שחקן בודד כלפי מעלה שעוזר לנצח משחקים, מבלי לדעת מי יהיה הבא בתור.
דייויד בלאט עובד על הקונספט הזה כבר שנים, כשהוא נוטה לשתף כמעט את כל השחקנים כבר ברבע הראשון ואחר כך שולף את הטובים והחמים ביותר בערב נתון, כדי לצאת איתם למלחמת הרבע האחרון. אלא שבעונה הזו, לפחות בינתיים, הדברים התחדדו מאוד.
במקביל לדומיננטיות הפנטסטית של ג'ורדן פרמאר בשלושה מתוך ארבעת משחקי הפתיחה של העונה (28 נקודות במדד הסטטיסטי המשוקלל), מכבי הפכה להיות קבוצה שמסוגלת לשלוף בכל ערב שחקן אחד זנוח, כביכול, והוא זה שיוביל אותה לניצחון עם האקסטרות שהוא מספק.
נכון להיום הבסיס המשמעותי של מכבי נשען על פארמר ושחורציאניטיס, כשליאור אליהו ודייויד בלו משמשים יתדות תומכים וחזקים למבנה. מתברר שחלק ממי שאמורים להרחיב את הבסיס הזה כמו גיא פניני, דווין סמית' או שון ג'יימס, נסוגו כרגע לעמדת שחקנים משלימים ותו לא וברוב המקרים אפילו למטה מזה. זה לא אומר שאחד מהם או יותר אינם מסוגלים לעטות על פניהם את מסכת האקסטרה פקטור וינצחו למכבי משחקים כבר בקרוב.
הסיור העיקרי הגיע דווקא מהשחקנים שקוטלגו על פי רוב ההערכות להיות בתחתית המגדל. מעטים ציפו מיוגב אוחיון להיות השחקן שידחוף את מכבי בהצגת הגנה, אסיסטים וסלי בונוס ברבע השלישי מול ריאל מדריד לפני שבוע. מעטים ציפו מטל בורשטיין לסיים משחק חוץ בטורקיה עם 7 נקודות ו-7 ריבאונדים.
צריך ללכת שנים אחורה במשחקי היורוליג, כדי לגלות מתי הופיע שילוב מספרי כזה בשורה הסטטיסטית של בורשטיין ככל שמדובר במשחקי חוץ קשים. ובינתיים, בעוד אוחיון מסמן וי אישי וקבוצתי כאחד על שבוע מספר 3, ובורשטיין אחראי לסימון כזה בדיוק בשבוע מספר 4, ישנם שחקנים שבשקט-בשקט, אולי בחסות הדומיננטיות המרהיבה של פארמר, נסוגו לאחור.
בלאט יודע שבכל שבוע נתון הוא יכול לקבל לצד פארמר, סופו, אליהו ובלו (שבעצמו היה פעם אקסטרה פקטור ולפחות בינתיים הוא מניה בטוחה) מישהו שיעזור להרים את הקבוצה למעלה. גיא פניני, למשל. הדקות והאפקטיביות שלו פחתו משמעותית נכון לעכשיו, אבל האם למישהו יש ספק שפניני יכול לקום על שתי רגליים בבת אחת ולהציג ערב גדול במשחק הבא או בזה שאחריו? ואם לא פניני - דווין סמית', שאמור היה להיות חלק דומיננטי במערך, עושה דברים קטנים וחשובים או שנעלם לגמרי בינתיים, אבל האם למישהו יש ספק שהוא מסוגל בסדרת צליפות, ממש כמו מול ריאל ברבע השלישי, או בכל דרך אחרת, להיות החתיכה החסרה של מכבי בדרך לעוד ניצחון במשחק חשוב?
וכך הלאה והלאה, ודי ברור שלאורך העונה יגיע גם זמנו של שון ג'יימס, ושל תיאו פאפאלוקאס שימצא את המקומות להשתלב בעיתוי הנכון. במובן הזה, אחרי שבלאט יכול להיות מרוצה במיוחד מההופעות האחרונות של בורשטיין ואוחיון, ישנה בעיה רק עם שני שחקנים כרגע: קית' לנגפורד, שדווקא לגביו נדמה היה כי מדובר בעניין של זמן, אבל בינתיים אין קול ואין עונה, וג'ון שאייר שכלל לא מתלבש למשחקי היורוליג.
בהתייחס לעניין הזה, אפשר לומר שני דברים: האחד, אין קבוצה שיכולה, צריכה או מחויבת ליהנות מיכולת עונתית טובה של כל אחד משחקניה עד לאחרון שבהם. שאייר הוא כיום האחרון, או אחד האחרונים, בסגל של מכבי מבחינת מעמדו. נקודה. בלאט יריץ אותו לאורך העונה בשתי המסגרות האחרות ואם ירגיש שישנה התקדמות, הוא ודאי יזרוק אותו פנימה.
לנגפורד? סגנון המשחק שלו לאורך השנים היה סולני מאוד, יעבור זמן נוסף עד שימצא את עצמו מתחבר למבנה של מכבי ת"א. היות שמדובר בשחקן עם יכולות מוכחות בכדורסל האירופי, הוא יצטרך להפיק מעצמו משחק או שניים של 20-15 נקודות בליגה הישראלית או באדריאטית, כנראה, לפני שבלאט יחוש שלנגפורד מוכן להמשך הדרך גם ביורוליג.
הטקסט האופטימי הזה יכול להתרסק בקלות, כמובן, אם פארמר יצטרך לשוב לניו ג'רזי נטס מחר בבוקר או בעוד שבועיים. למזלה של מכבי ת"א היא לא הקבוצה היחידה ביורוליג שנמצאת בסיטואציה הזו. ובכל מקרה, אין ספק שהצוות המקצועי שלה משאיר עין אחת פקוחה גם בלילות כדי שלא יעבור גארד מתאים מתחת לרדאר מבלי להחתים אותו במקרה הצורך.
