הנה מה שמאכזב בדייויד בלות'נטאל: גם בקדנציה השלישית שלו במכבי ת"א ובמהלך העונה הרביעית שלו בקבוצה, עדיין אי אפשר לשמוע אותו מתראיין בעברית, או לפחות מנסה.
אם הוא היה משחק בליגה הספרדית, הוא היה מפטפט את השפה המקומית כבר מזמן, אבל כאן האוריינטציה האמריקנית כל כך מובהקת, שאף אחד מהשחקנים האמריקנים לא מרגיש צורך או הכרח להתקרב להווי הישראלי או לשפה.
אפשר לפטור את העניין בתנועת ביטול ולומר שמדובר בעניין של מה בכך, אבל זו תהיה טעות: העובדה שבלות'נטאל לא ממש משתדל, שלא לדבר על כך שטרם שיחק בנבחרת ישראל אחרי זמן רב כל כך וכשהוא מתקרב לגיל 30, גורמת לרבים להזעיף פנים, להתנכר ולא להחשיב אותו כחלק מהקאדר הישראלי של מכבי ת"א, וזה חבל.
עניין הנבחרת, אגב, אמור להסתדר סוף סוף בקיץ הנוכחי. הצטרפות לסגל נבחרת ישראל תתרום לו יותר מאשר תזיק. כבן לאם יהודיה שנפטרה בהיותו נער בתיכון ולאב אפרו-אמריקני שהתגייר, מן הראוי שבלות'נטאל יחזיר לכל מי שתמך, האמין בו והביא אותו לכאן, החל מדייויד בלאט ב-2001, דרך חברי הנהלת מכבי ת"א, ועד צביקה שרף, פיני גרשון ואחרים.
והנה מה שמפתיע בו: אחרי שנים בהן זוהה בעיקר כקלע מצויין בעל טווח זריקה בלתי רגיל, בלות'נטאל לקח את המשחק שלו למקומות נוספים: הוא מתפקד הרבה יותר מבעבר בעמדת הפאוור פורוורד, נותן גוף, נלחם על מיקום, הולך לסל ולא מסתמך רק על השחרור המהיר שלו בזריקה משמונה מטרים ויותר.
בקולג' (דרום קליפורניה), וגם בתחילת הדרך במכבי, הוא שיחק רוב הזמן כסמול פורוורד, אבל המעבר שלו לעמדה מספר 4 מעניק לו יתרון על פני גבוהים וכבדים ממנו, שהם אלה שמתופקדים בעמדה הזו אצל היריבות.
שום דבר לא ישנה את מאפייני המשחק העיקריים שלו. הוא תמיד ייחשב לקלע טבעי בעל טווח עצום, כזה שמתעלה בקלאץ', לפני כל דבר אחר. אלא שעם השנים, הוא נע יותר ויותר מכיוון העמדה מספר 3 לעמדה מספר 4, ונוצרה ההבנה, גם אצלו, שחבל שמסגרת של 2.01 מ' על יותר מ-100 ק"ג תתבזבז על קליעה בלבד.
עם גוף כזה, אפשר בהחלט להיאבק בהגנה בשחקנים גבוהים ממנו בחצי ראש וגם בכאלה שכבדים ממנו. מי שראה את הדרך שבה בלות'נטאל דוחף ונלחם באלכס מאריץ' מפרטיזן בלגרד, יכול היה להבין שהבחור עשה דרך ארוכה מאז שמדדו אותו אך ורק באחוזי קליעה לשלוש נקודות.
אטורה מסינה לקח אותו כבר ב-2005 בבנטון טרוויזו, ושיחק איתו כ-4 בהגנה לכל דבר ובאופן הכי מובהק. כבר אז הראה בלות'נטאל שאם מניחים עליו אחריות הגנתית, בעיקר נגד גבוהים שמולם קל לו יותר להתמודד פיזית מאשר לרוץ אחרי סמול פורוורדים זריזים, הוא יהיה שם ויגיב בהתאם.
מבנה הסגל של מכבי ואופן ההגנה הקבוצתית שלה מחלצים ממנו את הפוטנציאל. פניני, איידסון, אנדרסון, בלות'נטאל ולאזמה הם כולם שחקנים שהבדלי הגובה ביניהם נעים בין שניים לארבעה סנטימטרים בערך, וכאלה שאינם חוששים ממגע.
הגודל והמידות שלהם דומים יחסית. קבוצה שעומדים לרשותה פורוורדים מהסוג הזה יכולה לבצע חילופים בהגנה באופן מוצלח ויעיל יותר, מה גם שהיא נהנית מקו לחץ ראשון של שני גארדים אקטיביים מאוד, ויזנייבסקי ופרקינס. בלות'נטאל, במיוחד מאז נפלט גבוה אחד מהסגל (לאמפה), היה חייב להשתלב והוא עושה את זה.
זריזות הרגליים היא בעיה וגם יכולת הובלת הכדור והכדרור עצמו אינם מהמשובחים. לו היו לו כל אלה, סביר להניח שהוא היה משחק ב-NBA היום, אבל מכבי ת"א לוקחת אותו כמו שהוא, כולל השיפורים האחרונים, בשמחה רבה. וכולל תעודת הזהות כמובן, כזו שהופכת אותו לחלק קריטי במיוחד לאחר עזיבתם של עומרי כספי וליאור אליהו.
העונה הזו היא גם הראשונה שבלות'נטאל הופך לא רק לשחקן מרכזי במכבי ת"א, אלא גם לבשר מבשרה. אם יניח מאחוריו סופית את חלום ההשתלבות ב-NBA, וישמוט מידו גם את מקל הנדודים שהביא אותו מרוסיה, דרך איטליה ועד צרפת, הוא יוכל לשחק כאן עד לפרישה.
זה גם מה שקהל האוהדים היה רוצה לראות ממנו כדי להתחבר אליו טוב יותר, במקום שחקן שממשיך הלאה בלי חיבור אמיתי וזיקה. אישית, מאוד אשמח אם הוא ייקח ברצינות המלאה את תעודת הזהות הישראלית שלו, ישחק בקיץ הקרוב וגם אחריו בנבחרת ישראל ויפתיע את כולנו לא רק במאור עיניו ובחיוכו הקבוע, אלא גם בראיון שוטף בעברית בתוך זמן לא רב.
