שנת 2011 היתה שנה של ספורט נהדר. למרות שלא היה מונדיאל, יורו או אולימפיאדה, כוכבים חדשים נולדו, אחרים בלטו וחלקם כיכבו. אבל דווקא השנה היו מספר ספורטאים שבלטו מעל כולם. כאלו שמנעו מאחרים להיות אנשי השנה בגלל שהם פשוט עילוי במה שהם עושים הכי טוב. לברון ג'יימס המושמץ עשה עונה אדירה, קובי ברייאנט כיכב, אבל מעל כולם היה איש אחד שהוכיח שגברים לבנים יכולים לקפוץ.
כתבות נוספות בסדרה: פרגוסון המאמן ב-2011, אבל אז הגיע גוארדיולה וריאל חלמה על 2011, ברצלונה הפכה אותה לסיוט.
קובי בראיינט ולברון ג'יימס, בעידן שאחרי מייקל ג'ורדן, הם שני הסופרסטארים הגדולים ביותר של ה-NBA, איך שלא תסובבו את הכדור. בשביל השניים האלה קונים כרטיס למשחק, בשביל המנהיגות, האתלטיות, הקליעה, הווינריות.
מיהו איש השנה שלכם? לחצו כאן, דרגו ותוכלו לזכות במכשיר מוטורולה RAZR
לברון וקובי, קובי ולברון, הם המוצר השיווקי הטוב ביותר של דייויד סטרן, אבל ב-2011, לא משנה כמה שהם היו מדהימים, הם נדחקו הצידה. בחור לבן, בגובה 2.13 מ', שלעולם לא שיחק בליגה הראשונה במדינתו, שלא ממש נהנה לשחק עם הגב לסל למרות גובהו, סחב על גבו קבוצה שלמה בדרך לאליפות. דירק נוביצקי, השאיר את כל האתלטים, הקלעים, החוסמים והמטביעים מאחור, וזכה עם דאלאס באליפות היסטורית.
סיפור האנדרדוג של נוביצקי, שונה מסיפורי האנדרדוג של רוב שחקני הליגה הטובה בעולם. הם, רובם ככולם, מגיעים מהשכונות, מהמגרשים הפתוחים, מהיריות ומהסמים, ויודעים שרק הקריירה תציל אותם מעולם הפשע. אצל הגרמני, סיפור ההצלחה המדהים, הוא ההתקדמות המטאורית שנה אחר שנה.
נוביצקי נכנס לליגה כששחקנים לבנים בקושי נמצאים בה. כוכב אירופי בליגה של 'ההם', היה חזון אחרית הימים, בדיחה לא מצחיקה. אבל לאט לאט זה קרה, המון בזכותו.
בפיגור 1:0 בסדרת הגמר, מול מיאמי של לברון, ווייד ובוש, הקבוצה שנבנתה במיוחד כדי לקחת אליפות, כי לברון לא מסוגל לעשות זאת לבד, מצא עצמו נוביצקי, יחד עם חבריו בדאלאס, בפיגור 15, קצת יותר מ-5 דקות לסיום המשחק השני. נגמר? הג'רמינייטור לקח על עצמו את המשחק, כשהוא חולה ומשתעל, קלע 47 נקודות כולל סל ניצחון ענק, והוכיח עד כמה הוא ווינר ענק. אולי רגע מכונן זה, היה ההוכחה החותכת על ההבדלים בינו לבין לברון, לפחות בשנת 2011. לברון פחד לנסות להביא אליפות בעצמו, לצד מספר שחקנים משלימים, נוביצקי עשה זאת בענק.
"זה כבוד גדול עבורי שאנשים משווים בינינו לאחרונה". כשלארי בירד, אולי וכנראה בטוח, השחקן הלבן הגדול בכל הזמנים, אומר עליך משפט מסוג זה, אתה יודע שהגעת ליעד המובטח. ובירד אכן החמיא לגרמני: "התרשמתי ממנו מאוד, במיוחד ממוסר העבודה שלו והנאמנות שלו למדינה שלו. הוא ריבאונדר נהדר, הוא שולט בקצב המשחק, הוא רואה את כולם ומערב את חברים שלו בהתקפה, ג'אמפ שוט נפלא, הוא חודר לסל והקושי של הזריקות שלו לפעמים... הוא זורק כאילו הוא נופל, אבל איכשהו הוא מחזיק את עצמו עם שיווי משקל".
גם מוחמד עלי, עוד מישהו שיודע דבר או שניים על להיות הכי טוב בעולם, החמיא לנוביצקי כשהביא לו זוג כפפות עם הכיתוב: "אתה הגדול מכולם". כשאחד אומר לך שאתה שיכור, אפשר להתווכח, כשעוד מישהו מזהה זאת, תתחיל לבדוק עצמך. אבל כשהשלישי מגיע ומרגיש שאתה שתוי, תאמין להם.
אחרי בירד ומוחמד עלי, נוביצקי קיבל מחמאות גם מריק קרלייל, מאמנו, ששיחק בעבר עם בירד בבוסטון: "לצד לארי היו עוד 4 שחקני היכל התהילה. אני לא חושב שמישהו בהיסטוריה של המשחק סחב על גבו אחריות כה גדולה כמו שיש לנוביצקי. זה יותר מדהים ממה שלארי עשה. הוא זה שצריך לקלוע, זה שצריך לקחת ריבאונד, לערב את החברים שלו בהתקפה ועוד הרבה דברים".
וכנראה שאם שלושה אנשים, מהגדולים בספורט האמריקני, שעברו משהו בקריירה שלהם ואפשר לסמוך על מילתם, טוענים שדירק נוביצקי הפך בשנה האחרונה למשהו מיוחד, לכוכב אמיתי, למגה-סטאר ברמה הגבוהה ביותר, אפשר לסמוך על מילתם.
לברון וקובי, זה שעדיין מחפש תואר וזה שכבר זכה בכאלה, נשארו השנה בצילו של הגרמני, ההוא מאירופה, שהגיע לליגה של הגדולים ותפס את מקומם ככוכב הבלתי מעורער של שנת 2011.
מיהו איש השנה שלכם? לחצו כאן, דרגו ותוכלו לזכות במכשיר מוטורולה RAZR
