הרגע הגדול הגיע. הבוקר (04:00) תצא לדרך בסטייפלס סנטר המפואר שבלוס אנג'לס סדרת גמר הפלייאוף של ה-NBA, שתפגיש בין שתי היריבות הגדולות ביותר בתולדות הליגה וכן, גם שתי הקבוצות הטובות בעולם כיום - לוס אנג'לס לייקרס ובוסטון סלטיקס.
תהיה זו הפעם ה-12 ששתי הקבוצות המעוטרות בליגה (17 אליפויות לבוסטון, 15 ללייקרס) נפגשות בסדרת הגמר. המאזן עומד על 2:9 לטובת הסלטיקס, שכזכור זכו גם בגמר לפני שנתיים, אחרי ניצחון 2:4 על היריבים השנואים מלוס אנג'לס.
לקראת הסדרה המרתקת שצפויה לנו, ניתחנו עבורכם את יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות, מהמאמנים ועד אחרון שחקני הספסל.
האיש על הקווים: פיל ג'קסון VS דוק ריברס
למרות שעל פניו נראה שללייקרס יש יתרון על פני הסלטיקס בעמדה הזו, בהתחשב בעובדה שה"זן מאסטר", שמחזיק ב-10 אליפויות כמאמן, הוא אחד המאמנים הגדולים בתולדות המשחק (ולדעת רבים הגדול מכולם), האמת היא שצפוי קרב שקול למדי שכן ריברס, הצעיר מיריבו ב-16 שנה, הוא אחד המאמנים היותר מוערכים ב-NBA.
הדעה הרווחת לגבי ג'קסון תמיד היתה שהוא אחד המוטיבטורים הגדולים בתולדות המשחק, אבל גם כאן מראה דוק שיש לו מה למכור. לפני ארבעה חודשים ניצחו הסלטיקס את הלייקרס בסטייפלס סנטר, כשלאחר המשחק ביקש ריברס מכל אחד משחקניו 100 דולר ואמר להם שיקבלו אותם חזרה אך ורק אם יחזרו לסטייפלס שוב לפני שהעונה מסתיימת.
שחקניו הפנימו את המסר היטב והשבוע קיבלו את כספם בחזרה. ריברס אמנם לא מנוסה ומשכיל כמו ג'קסון, אבל שחקניו לא היו מחליפים אותו בשום מאמן אחר בעולם כשאת ההערכה העצומה אליו אפשר להבין כששומעים דווקא את דעתו של קובי בראיינט, הכוכב הבלתי מעורער של הלייקרס: "אני אוהב את דוק ואת האישיות שלו.
"מה שאני במיוחד מעריך אצלו זה את מערכת היחסים שיש לו עם השחקנים שלו. הוא חד מאוד, יודע להתכונן לכל משחק והוא מסוג המאמנים שכל שחקן ירצה לשחק בשבילו". לא תשמעו את בראיינט מפרגן כך ליותר מדי מאמנים או לבני אדם בכלל, כך שכדאי לקחת את המצ'-אפ הזה ברצינות רבה, במיוחד אם מתחשבים בזה שבפעם האחרונה ששניהם נפגשו בגמר, בסה"כ לפני שנתיים, ידו של הצעיר מבין השניים היתה על העליונה בסופו של דבר.
פוינט גארד: דרק פישר VS ראז'ון רונדו
בשנה האחרונה הפך רונדו לרכז הטוב ביותר בליגה (עמכם הסליחה, סטיב נאש וכריס פול) ולמנוע האמיתי של הסלטיקס. מולו מתייצב פישר, אנטיתזה לרכז אבל מהווינרים הגדולים בתולדות המשחק וללא ספק אחד השחקנים החשובים בשורות האלופה המכהנת.
רונדו הוא שד טסמני. פצצת אנרגיה בלתי נגמרת שמסוגל להרוס לכל קבוצה את תוכנית המשחק. הוא אחד השומרים הטובים בליגה והריבאונדר הטוב ביותר בליגה יחסית לגובהו ומשקלו.
הוא חודר מדהים, מוסר ברמות הגבוהות ביותר ומנהל משחק מצויין. בשנתיים האחרונות הוא שיפר משמעותית את החיסרון הגדול שלו בקליעה וכבר אי אפשר לעזוב אותו לבד כי הוא יעניש אותך על כך.
פישר אולי רשום על הנייר כרכז, אבל במציאות הוא משמש כאופציה הטובה ביותר של הקבוצה מלבד קובי בקליעה מבחוץ. לפישר יש ים של ניסיון במעמדים האלה והידית שלו היא אחד הדברים היציבים ביותר בלייקרס ולכן ליכולת של אחד מהשניים לנטרל את יריבו תהיה השפעה קריטית על המאבק בין הקבוצות.
שוטינג גארד: קובי בראיינט VS ריי אלן
אם יש מישהו שהלייקרס יודעים שהם יכולים לסמוך עליו בעיניים עצומות, זה קובי בראיינט. "הממבה השחורה" הוא ללא ספק השחקן בעל היכולות האישיות המרשימות ביותר מבין כל השחקנים בשתי הקבוצות והדבר הקרוב ביותר למייקל ג'ורדן מאז פרישתו של מספר 23 האגדי.
בראיינט נמצא בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו. הוא מחושב וכמעט ואינו טועה. הוא אמנם עדיין נוטה לקחת זריקות קשות מדי, אבל רובן נכנסות ומשאירות את כולם נפעמים מביצועיו. וזה לא רק בקליעה, אלא גם בהגנה ובריבאונד.
בראיינט הוא גם המוסר הטוב ביותר של הלייקרס והאחראי העיקרי על ניהול המשחק. ריי אלן כבר בן 34 ושיאו מאחוריו, אבל גם בגילו המופלג מדובר עדיין באחד הקלעים המאיימים בעולם שיכול לגמור משחק בסדרת קליעות מבחוץ. נכון שמול קובי יש לסלטיקס ולאלן בעיה במצ'-אפ הזה, אבל אם ריברס רוצה לשאוב עידוד כלשהו, שיסתכל על אחוזי הקליעה של שניהם מחוץ לקשת ויגלה את היתרון הקטן של אלן.
סמול פורוורד: רון ארטסט VS פול פירס
עוד מצ'-אפ שגורם לנו ללקק את האצבעות לקראת הלילה. פול פירס הוא השחקן המרכזי בהתקפה של הסלטיקס, השחקן שאליו הולכים כשהכל תקוע ובצדק. לפירס יש את הכישרון למצוא את הסל כמעט מכל נקודה על המגרש וכשגם זה לא מצליח, באה לידי ביטוי היכולת המדהימה שלו לסחוט עבירות וללכת לקו.
בגמר המזרח מול אורלנדו הגיע פירס לשיאו והוביל את הקבוצה לגמר, אלא שהפעם במקום רשארד לואיס הרכרוכי יתייצב מולו אחד השומרים הקשוחים בליגה. היכולת של ארטסט לעצור את פול פירס היא אחד המפתחות העיקריים עבור הלייקרס לניצחון בסדרה.
גם היכולת ההתקפית של "רון רון" והצורך להתיש את פירס דרך משחק ההגנה חשובה מאוד. בשני המשחקים האחרונים בסדרה מול פיניקס הוכיח ארטסט שהוא גם יכול להשפיע על המשחק דרך ההתקפה, כשניצח את המשחק החמישי בשניית הסיום ובמשחק השישי צלף 25 נקודות ו-4 שלשות בדרך לניצחון.
פאוור פורוורד: פאו גאסול VS קווין גארנט
פיל ג'קסון אמר ערב פתיחת הסדרה שהמצ'-אפ בין שני הענקים הכחושים הללו יכריע את הסדרה כולה ומי אני שאתווכח עם ה"זן מאסטר" האגדי. גאסול נמצא בשיא הקריירה שלו והפך בשנתיים האחרונות לשחקן הפנים המגוון ביותר במשחק.
הספרדי המצויין הוא כוח אדיר מתחת לסלים, למרות שהוא לא השחקן הפיזי ביותר בעולם בלשון המעטה והיד הרכה שלו מחצי מרחק הופכת אותו לעיתים לבלתי ניתן לעצירה.
בגמר המערב הסאנס הוכיחו שאפשר להגביל אותו ולהוציא אותו משלוותו, אבל גם הם לא הצליחו באמת לעצור אותו. מהצד השני מתייצב קווין גארנט, אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק, שמת להוכיח שהסיבה היחידה שהלייקרס זכו באליפות בעונה שעברה היתה בשל פציעתו.
גארנט הוא מפתח עיקרי ליכולת של הסלטיקס בשני צידי המגרש, אך חשיבותו העיקרית היא בהגנה על גאסול ולמאר אודום. אם הוא יצליח להגביל אותם ולשלוט בריבאונד ההגנה, לסלטיקס יהיה יתרון גדול.
סנטר: אנדרו ביינום VS קנדריק פרקינס
גם כאן צפוי קרב שקול. למרות שביינום כשרוני בהרבה מפרקינס, הפציעה בברכו של הסנטר הצעיר מגבילה אותו ובמאבקים מתחת לסלים עם אחד השחקנים היותר פיזיים בליגה, הוא יהיה חייב להביא לידי ביטוי את כל מה שגרם לפיל ג'קסון להאמין בו עד עתה.
אחרי שבעונה הרגילה רשם 15 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.5 חסימות לערב, בפלייאוף הוא רק הולך ודועך, כשמול הסאנס הוא הגיע בקושי ל-9 נקודות ו-5 ריבאונדים למשחק. ביינום הוא אכזבה גדולה עבור אוהדי הלייקרס, שראו בו כיורש של קארים עבדול ג'אבר, אך הוא עדיין צעיר מאוד ויש לו הזדמנות מצויינת לכפר על היכולת המאכזבת שהראה בפלייאוף הנוכחי אם יצליח להתעלות מול הסלטיקס.
פרקינס הוא השחקן האפור ביותר בחמישייה של הסלטיקס, אבל גם אחד החשובים. התפקיד שלו הוא בעיקר עצירת הקו הקדמי של היריבה ואחרי המאבקים עם דווייט הווארד, נראה כי ביינום וגאסול הם שינוי מרענן עבורו.
שחקני הספסל
אחד היתרונות הגדולים של הלייקרס בסדרה הוא השחקן השישי שלה. אין כמעט אף קבוצה ב-NBA שמרשה לעצמה להעלות אולסטאר כמו למאר אודום מהספסל. הפורוורד הסופר מגוון של הלייקרס נותן עונה נהדרת ויכול לעזור לקבוצה שלו בכל תחום.
ריבאונד, הגנה, קליעה ואפילו ניהול משחק. חוץ מאודום, יש לג'קסון על הספסל את ג'ורדן פארמר, הרכז היהודי שהיה מצויין בסיום הסדרה מול פיניקס, ואת סאשה וויאצ'יץ' האיום והנורא, שכמעט הפסיד ללייקרס את המשחק השישי עם העבירה המטופשת על גוראן דראגיץ'. אם ג'קסון הסיק מסקנות, אז סביר להניח ששאנון בראון האתלטי יקבל הפעם יותר קרדיט ואולי נזכה לראות שוב את לוק וולטון המנוסה ברגעי הקלאץ'.
לסלטיקס יש ספסל ארוך יותר ומגוון יותר, אבל לא תמצאו שם מישהו ברמה של אודום. ראשיד וואלאס כבר בן 35, אבל משתפר ככל שהפלייאוף מתקדם. גלן "ביג בייבי" דייויס האימתני חשוב אפילו יותר מוואלאס המנוסה בשל המאסה שלו, שיכולה לעשות הרבה מאוד צרות לקו הקדמי של הלייקרס.
שני מחליפים נוספים שיהיו משמעותיים בספסל של הסלטיקס הם טוני אלן, הגארד האתלטי שיקבל את התענוג המפוקפק שנקרא להצר את צעדיו של קובי בראיינט, והרכז הננסי, נייט רובינסון, שהוכיח את חשיבותו לקבוצה בסיום הסדרה מול המג'יק.
ההימור שלי: הסדרה הזאת תסתיים ב-7 משחקים, כשבסופו של דבר ידו של "הבלק ממבה" ושל הלייקרס תהיה על העליונה.
