מונטפסקי סיינה הפסידה בכל משחקיה נגד מכבי ת"א עד היום, אבל חלקו של המאמן הנוכחי סימונה פיאנג'יאני, שמונה באחרונה למאמן נבחרת איטליה, קטן מאוד בשרשרת ההפסדים הזו. עד היום הוא התמודד כמאמן הראשי של סיינה רק פעם אחת נגד מכבי ת"א. הערב, לראשונה, הוא יארח את מכבי ת"א בפאלאמנסאנה בסיינה.
כשאותה קבוצה היא גם מובילת היורוליג בחטיפות וגם מאבדת הכי מעט, זה חייב להיות עניין של טביעת אצבע של מאמן ולא רק חבורת שחקנים מצוינת. זוהי סיינה של היום ופיאנג'יאני מדהים בעונות האחרונות את כל מי שקשור לכדורסל האיטלקי.
תחת הדרכתו הפכה סיינה לקבוצה שאף אחת לא מסוגלת להתקרב אליה ברחבי המדינה: לא מילאנו, לא בולוניה, לא בנטון טרוויזו, לא רומא, גם לא קאנטו, וארזה או פזארו, או כל שם אחר שנצץ לזמן כזה או אחר בתולדות הכדורסל האיטלקי.
המאזן של פיאנג'יאני בשלוש עונות וחצי בליגה האיטלקית, כולל משחקי הפלייאוף, מדהים: 134 ניצחונות מתוך 144 משחקים. אומרים שפיאנג'יאני יסודי, אבל אינו נחשב למנהל משחק טוב ושההשתלטות של סיינה על הליגה המקומית מקורה בניהול: רוב הקבוצות ספגו משברים כספיים כאלה ואחרים, כולל היעלמותה של פורטיטודו בולוניה, למשל, בעוד סיינה מנוהלת לעילא וברמה אירופית גבוהה.
משחק אחד יותר או פחות לא יוכיח אם פיאנג'יאני הוא מנהל משחק טוב או לא, אבל עושה רושם שהמצ'-אפ העיקרי הערב הוא זה שבין המאמנים מכמה סיבות.
סיינה אמנם מגיעה כפייבוריטית, אבל אי אפשר להתעלם ממאזן של תשעה הפסדים לאיטלקים נגד מכבי ת"א ואף לא ניצחון אחד. פיני גרשון אחראי לחלקם הגדול של הניצחונות, וגם פיאניג'אני לא זר להם: הוא נכח ברובם, אם לא כמאמן ראשי אז כעוזר מאמן.
הקטע הפסיכולוגי אמור לשחק תפקיד במפגש הזה, כמו גם ההפסד של מכבי ת"א בליגה לנתניה אחרי שתי הארכות. פיני גרשון והשחקנים מבינים עכשיו שצריך לקרות משהו מיוחד כדי להציל את העונה הזו, שעד עכשיו לא הולכת לשום מקום מיוחד. הכדורסל לא גדול, החיבור לא מרשים והתחושה הכללית אצל רבים היא שהעונה האירופית לא יכולה להגיע רחוק.
מתישהו בקרוב מכבי צריכה לתת משחק גדול. וגם פיאנג'יאני יודע שמשחק כזה עלול ליפול דווקא על הראש שלו, בדיוק כפי שנבן ספאחיה הריח ואף צוטט כאומר זאת לפני המשחק, שירושלים מדאיגה אותו במיוחד.
משחק ראשון בטופ 16 הוא הזדמנות להפתיע. ריאל ניצחה בקושי רב את אפס פילזן אתמול. פנאתינאיקוס הופתעה בבית על ידי פרטיזן בלגרד. קיימת נטייה לחשוב שהטופ 16 מתחיל במקום בו נגמר שלב הבתים, אבל במקרים רבים, וההיסטוריה תומכת בהנחה הזו, כאן נופלות לא פעם ההפתעות הגדולות ביותר ופייבוריטיות מתקשות לתרגם את הפוטנציאל שלהן או לעמוד בלחץ.
אני עדיין חושב שסיינה היא חומר לפיינל פור, אבל כמוה גם שתי היווניות הגדולות, צסק"א מוסקבה אחרי הריפרש שהתבצע שם וכמובן ברצלונה וריאל מדריד. לעיתים הלחץ על הקבוצה הביתית שכולם מסמנים אותה כמועמדת כמעט בטוחה להגיע ליעד, מכריע אותה מול הקהל שלה.
זה אמנם לא קורה הרבה לסיינה, שממעטת מאוד להפסיד בבית, אבל כבר קרה לה בעבר. כולל נגד מכבי ת"א, אפילו שזו לא המכבי הנוכחית עם הסגל הלא משכנע כרגע.
על פניו, זה משחק של 10 הפרש לסיינה. מעשית, הכל פתוח. אחת הסיבות שלא העליתי כאן את המצ'-אפים של שתי החמישיות כפי שנהוג לעשות לפני משחקי יורוליג היא פשוטה: כמו שמכבי ת"א משחקת עכשיו, עם מיעוט דקות לד'אור פישר, עם אלן אנדרסון שרחוק מכושרו הטוב, עם בלות'נטאל כ-4 ועם שני הרכזים שמשחקים המון דקות, גם לחוד וגם ביחד, מי בכלל יכול לצפות את מה שעומדת מכבי ת"א לבצע?
בנתניה זה עבד רע מאוד. מול סיינה, עניין טקטי כזה או אחר יכול להעמיד את סיינה בפני איזשהו מצב נתון שהיא ממעטת להיתקל בו. ודאי אם מכבי תתפרץ מחדר ההלבשה כקבוצה שרוצה למחוק טראומה מקצועית שעברה. ומה שקרה בנתניה, כאשר גרשון ועוזריו ראו פרצופים שהם בקושי מכירים (אסנטי, ויינשטיין) הוא בהחלט טראומה מקצועית.
לסיכום, סיינה קבוצה אתלטית, מהירה, אמריקנית ברובה, חוטפת המון, מאבדת מעט, קולעת מצויין לשלוש – למעשה, טוב יותר מכל קבוצת יורוליג אחרת. לצורך נטרול חלקי של כל התכונות האלה הובא פיני גרשון ומשולמת לו משכורת עתק.
אחרי שנפל בכל הקרבות של מכבי מול קבוצות חזקות על אדמת ספרד בעונה הזו ובקודמת, הוא ינסה להוכיח שלפחות איטליה עדיין בכיס שלו. גם אם מדובר בקבוצה חזקה כמו סיינה.
לא ראינו ממנו הרבה מהלכים מרתקים או טקטיים שעבדו בגדול העונה, אם כי נגד צסק"א מוסקבה, בשני המפגשים אגב, היתה טביעת אצבע משמעותית שלו על המשחק. אבל בסופו של דבר, שום טקטיקן לא יצליח במקום בו השחקנים שלו לא משחקים עם הלב.
אנשים צריכים להשתטח על הפרקט, לעבוד יחד ולשחק באמונה, לפני שהם מדברים על החמישייה הנכונה, הקצב הנכון ושיטת ההגנה המתאימה לפיתוח ההתקפה האטרקטיבית של סיינה. הערב – האתגר הוא קודם כל של פיני גרשון.
