נבחרת טורקיה, שטרם הפסידה מול הקהל הביתי שלה באליפות העולם הנוכחית, תנסה הערב (20:30) לתת עוד תצוגת תכלית אחת מאומצת כדי לנצח בגמר את ארצות הברית, לרשום את שמה בספרי ההיסטוריה של הכדורסל ולזכות במדליית זהב לראשונה בתולדותיה.
גם במקרה של הפסד, הטורקים ייהנו ממדליה ראשונה במסגרת הזו, אם כי יחושו ודאי טעם של החמצה. בינתיים, המאזן שלה חלק מהפסדים, אם כי הנתון הזה לא אומר הרבה לפני התמודדות מול ארצות הברית שרק אתמול ניצחה בחצי הגמר נבחרת אחרת, ליטא, שגם היא התייצבה למשחק בלי הפסדים.
לשחקנים כמו הידו טורקוגלו, עומר אונאן וקרם טונצ'רי, הופעה במעמד גמר מול הקהל המקומי אינה עניין חדש. לפני תשע שנים שיחקה טורקיה בגמר אליפות אירופה באבדי איפקצ'י באיסטנבול והפסידה אז לנבחרת סרביה 78:69. היא הגיעה לשם אחרי שהוציאה את מרבית האנרגיות יום קודם לכן נגד גרמניה בראשות דירק נוביצקי וניצחה בנקודה לאחר הארכה. מזכיר במשהו את הסיטואציה הנוכחית של הטורקים, לאחר הניצחון 82:83 על סרביה אתמול. גם אז שרר שיגעון מוחלט סביב הנבחרת וכדורסל היה שיחת היום ברחבי המדינה, ממש כמו עכשיו.
הנבחרת של בוגדאן טאנייביץ', שאמור לפרוש מאימון טורקיה לאחר המשחקים, גרמה אתמול דפיקות לב מואצות לאלפי אוהדיה ביציעים. הטורקים פיגרו לאורך רוב המשחק נגד סרביה והצליחו להשוות רק לקראת הישורת האחרונה. עדיין, הם היו רחוקים מרחק ארבע שניות ושלוש עשיריות מהפסד, אבל מהלך שנועד להביא את הכדור לידי הידו טורקוגלו הסתיים עם לא מעט מזל בליי-אפ חופשי ומקרי של קרם טונצ'רי, שקבע את התוצאה הסופית.
גם העובדה שהשופטים עשו חסד עם טורקיה ולא שרקו לעבירה על נוביצה וליצ'קוביץ', בזמן שקלע סל שהעלה את סרביה ליתרון 81:82, שיחקה לידיהם בסופו של דבר.
מהצד השני תעמוד הערב הנבחרת בהדרכת מייק ששבסקי. על פניו ששבסקי יכול היה להרכיב שלוש או ארבע נבחרות טובות יותר מבחינת הכישרון והאיזון בין העמדות מתוך מאגר השחקנים שקיים ב-NBA, אבל הוא מריץ את אלה שבסופו של דבר היו זמינים, רצו לשחק והביעו נכונות לקבל עליהם דרך משחק שלא תמיד תואמת את הרגליהם. בתוך כך, סיגל להם המאמן סגנון שתואם יותר את הכדורסל האירופי.
מי שמוביל את האמריקנים הוא קווין דוראנט, שמאז החל שלב הנוק-אאוט העלה את רמת המשחק והמעורבות שלו. דוראנט לא מבייש את שמו כמלך הסלים ב-NBA וקלע 33 נקודות נגד רוסיה וגם 38 אתמול נגד ליטא. הוא הכפיל למעשה את ממוצע הנקודות שלו במעבר שבין שלב הבתים (17.7 במשחק) לבין שלבי הדירוג וההדחה.
38 הנקודות שקלע אתמול היו שיא נקודות לשחקן אמריקני במסגרת אליפות העולם. ונדמה לעיתים שדוראנט, בן ה-21 בלבד, יכול לסיים משחקים באליפות הזו גם עם 50 נקודות אם רק יחליט שהוא זורק יותר.
השאלות העיקריות לפני המשחק הזה הן אלה: האם יצליחו הגארדים הטורקיים הנועזים דוגמת טונצ'רי, אונאן וגולר, לחתוך את הגנת ארצות הברית בזכות המהירות והנחישות שלהם, ולא פחות מזה לשמור על הכדור ולא להיקלע לאיבודים רבים מדי?
האם תצליח טורקיה להפעיל יתרון גובה ומאסה שיש לה בצבע מול למאר אודום וקווין לאב, שלעיתים נראים כאילו הם עובדים עבור שלושה או ארבעה? ועל הדרך, האם יתנו לה עומר אשיק וגם ארסן איליאסובה, את המשחק שהם "חייבים" לנבחרת אחרי חצי הגמר החלש שלהם?
ואם המשחק יהיה צמוד יחסית, האם גם ארצות הברית, שלה חמישה שחקנים בני 21 בסגל, תקרוס גם היא כפי שקרה בסופו של דבר לסרביה? או שבסופו של דבר הכישרון העדיף, היכולת ללחוץ חזק בהגנה וההרגל לשחק יום אחר יום ברמה גבוהה, ישחקו לידי ארצות הברית ויביאו לה את הזהב? ב-22:30 או מעט לפני כן כבר נדע.
