עונת ה-NBA שתיפתח בלילה שבין שלישי לרביעי מסתמנת כאחת המעניינות ביותר בשנים האחרונות. מיאמי היט מציגה קבוצת חלומות שבסיוע שידור שנוי במחלוקת של ESPN הפכה לשנואה ביותר בליגה עוד לפני הג'אמפ-שוט הראשון, כשמנגד פיל ג'קסון לא יכול לחשוב על תסריט חלומי יותר לעונת הפרישה שלו מאשר אליפות שלישית ברציפות עם הלייקרס.
לקרב הטיטאנים הזה בין קובי ללברון, בין האלופה לבין המוטציה מרבת הזרועות מפלורידה יחד עם בוסטון ושאקיל יש פוטנציאל להפוך את העונה הזו לאטרקטיבית ביותר מזה שנים. גם הקהל כבר מראה את אותותיו והליגה קבעה שיא העונה של 50,000 מנויים חדשים.
אך כשהקומישינר דייויד סטרן מזמזם לעצמו בלב "שלא יגמר לעולם", הוא יודע היטב ששריקת הבאזר של המשחק האחרון של העונה הקרובה תיתן את האות למאבק אחר, הרבה פחות אטרקטיבי והרבה יותר מסוכן לעתיד הליגה, המאבק נגד איום השביתה המרחף כמו עננה אפורה מעל שמי הליגה הטובה בעולם.
על מה כל הבלגן?
שיטת השכר ב-NBA פועלת על פי הסכם קיבוצי חתום בין הבעלים לבין השחקנים אשר יפוג בראשון ליולי 2011. בעלי הקבוצות רחוקים מלהיות מרוצים מההסכם הנוכחי שנחתם ב-2005 ובמיוחד לא ממה שמכונה אצלם "חוזים רעים" שהם חוזים ארוכי טווח שאותם הם נאלצים להעניק גם לשחקנים בינוניים.
הדרישה הראשונה של הבעלים להסכם החדש, היא הזכות להחתים על חוזים קצרים וזולים יותר, בנוסף ירצו הבעלים את האפשרות להחתים על חוזים לא מובטחים אשר יכולים להיחתך בכל רגע נתון, אם השחקן לא עומד בציפיות המקצועיות. דרישה נוספת של הבעלים היא לתקרת שכר קשוחה יותר. המדיניות הנוכחית מאפשרת לקבוצות חריגות מתקרת השכר, במדיניות קפדנית יותר מקרים כמו מיאמי היט על שלושת כוכביה הגדולים יהפכו לנדירים יותר. נכון להיום, 57 אחוז מהרווחים בליגת ה-NBA הולכים ישירות לשחקנים, הבעלים מלינים על כך ומעוניים להוריד את אחוז הרווח של השחקנים לסביבות ה-50.
אבל לכל הסכם יש שני צדדים והשחקנים עצמם מסרבים בתוקף לדרישות הבעלים אשר יפגעו בזכויותיהם ובעיקר בכיסם. במצב כזה בו שני הצדדים כל כך רחוקים מפשרה, השביתה היא בלתי נמנעת.
את ההכנות לקראת המשבר אפשר כבר להרגיש בקרב השחקנים, כך למשל ריצ'רד ג'פרסון בצעד מנוגד כביכול לכל הגיון, התיר את חוזהו בסן אנטוניו ו-ויתר על 15 מיליון דולר, רק כדי לחתום על חוזה חדש וארוך טווח שלושה שבועות לאחר מכן. הסיבה לכך איננה טירוף, גם פול פירס ודירק נוביצקי נקטו בצעד דומה וכל זאת כדי להחזיק בחוזה ארוך טווח ולא להיתקע ללא חוזה בפגרה הבאה שבה השחקנים עלולים לשכוח מסכומי העתק שהורגלו אליהם.
מנהלים רבים של קבוצות כל כך משוכנעים בקיום השביתה שהם איפשרו לשחקניהם לחתום על חוזה לשנה נוספת, מתוך ידיעה שהם לא יצטרכו באמת לשלם עליה.
מי שעומד בראש חזית השחקנים במאבק הוא בילי האנטר, מנכ"ל איגוד השחקנים. "לדעתי הבעלים ידרשו להוריד את אחוז הרווח של השחקנים ל-50 אחוז. אני לא מתכוון להגיד על איזה אחוז אני מוכן להסכים, אבל הוא רחוק מ-50. הצעתי כבר לבעלים להאריך את החוזה הנוכחי. חתמנו על חוזה ב-98', חתמנו על חוזה ב-2005 והייתי בטוח שסיימנו עם זה. מסתבר שלא ואני ממש לא בטוח שזה יקרה בסיבוב הבא".
גם ב-NBA לא ממש יודעים איך לפתור את המשבר המורכב הזה. הקומישינר דייויד סטרן הבהיר כי לדעתו השחקנים צריכים להוריד את שכרם השנתי הכולל ב-800 מיליון דולר ל-1.3 מיליארד במקום 2.1 מיליארד כיום. "אנחנו רוצים שהליגה תהיה רווחית ושההשקעה שלנו תוחזר", הסביר סטרן. בכל הקשור לחוסר-הרווחיות, לא נעים להגיד אבל סטרן צודק. בשנה שעברה ההפסדים הכספיים של הקבוצות עמדו על 400 מיליון דולר, יותר מפי שניים מבחמש השנים שקדמו לה, השנה הסכום צפוי לנוע סביב 350 מיליון דולר, פחות אבל עדיין המון. הבעלים מסרבים להמשיך להפסיד את הסכומים הללו, כשמנגד השחקנים לא מוכנים להתפשר בנוגע לשכר שלהם.
בינתיים לפחות הוא מרשה לאופוריה של העונה הקרובה להשאיר אותו אופטימי: "אני לא רואה באיום השביתה כעננה שחורה. הייתי כבר בהמון שיחות על הסכמים, חלקן עם אותם אנשים המנהלים את המגעים כעת, כך שאני בטוח שנצליח להגיע לסיכום. אני לא רוצה להגדיר את הנושא כדחוף, אבל הוא בהחלט חשוב".
זכרונות מ-1998/9
הפעם הקודמת שהליגה הושבתה היתה בעונת 1998/9. עודד קטש פיספס עקב זאת חוזה בניו יורק ניקס ולאחר הסכם מאוחר מאוד שהושג הליגה קוצרה למתכונת של 50 מחזורים בלבד. לוותיקי הליגה אין ממש זכרונות רומנטיים מאותם ימים, "זה היה מאוד קשה עבורנו, לקח לנו זמן להשתקם מהשביתה הזו", מספר הפורוורד של ניו ג'רזי נטס, ג'ו סמית'. מי שספגו אז את רוב התופת הביקורתית היו השחקנים שלדעת הקהל היו האחראים העיקריים בהשבתה, "האוהדים חשבו שאנחנו שובתים אבל זה לא היה המצב. אני לא חושב שאף צד מעוניין לעבור את כל זה שוב. זו היתה תקופה רעה מאוד לכולנו".
"סביר מאוד להניח שתהיה שביתה בעונה הבאה", אומר צ'ונסי בילאפס, עוד בוגר של השביתה הקודמת, "אני כל הזמן אומר לשחקנים, שמרו על הכסף שלכם כדי שיהיה לכם במה להיאחז עד שהשביתה תסתיים".
אז איך העולם יראה בראשון ליולי?
לפרשנים בארצות הברית יש שני תרחישים הנחשבים לסבירים ביותר לגבי עתיד הליגה בעונה הבאה. החדשות הרעות הן שאף אחד מהם לא מעלה אפשרות של הסכם בין הצדדים עוד לפני התפוגגות ההסכם הקיבוצי. מדובר פה באפשרות של "הרע במיעוטו" ובאפשרות של "קטסטרופה אמיתית".
הרע במיעוטו: שני הצדדים יצליחו להגיע להסכם חודשים ספורים לאחר התפוגגות ההסכם הנוכחי. הנפגעים במקרה הזה יהיו משחקי קדם העונה שככל הנראה יבוטלו ברובם, אבל זה קצת כמו לקבל עונש משחק ללא קהל בגביע הטוטו, לא באמת נורא.
הקטסטרופה: עונת 2011-12 לא תיפתח. מעבר לעוגמת הנפש של חובבי הכדורסל הרבים ברחבי העולם העוקבים באדיקות אחר משחקי ה-NBA, חשוב לזכור גם את העוצמה הכלכלית האדירה של הליגה שתיפגע אנושות במקרה של שביתה.
בעונת 1998-99 גם כשהליגה חזרה היא סבלה מירידה משמעותית בכמות הקהל שהגיע למשחקים, הרייטינג הטלוויזיוני צנח וגם כמויות המכירה של מוצרי הליגה. הנזק אגב לא היה ייחודי לעונת השביתה עצמה, אלא הלך הלאה גם לעונות שלאחריה. וזה עוד בלי להתייחס לפגיעה התדמיתית הקשה של ליגה מקצוענית שאחת ל-11 שנים לא נפתחת.
אך נבואות הזעם בעיקר של אלו המעורבים באופן ישיר בנושא הולכות אף רחוק יותר, "הפחד שלי הוא שהליגה לא תעמוד בעוד שביתה, במיוחד לא אחרי משבר כלכלי. יש סיכוי גבוה שמספר קבוצות יחדלו מלהתקיים כשהשביתה תסתיים", מסכם האנטר את העתיד השחור שצפוי לליגה הטובה בעולם.
כתבות נוספות בפרוייקט פתיחת עונת ה-NBA של ONE:
הפצוע האמריקני: ביינום פותח עוד עונה בלייקרס
הברק של הת'אנדר: דוראנט מתחיל עונה ככוכב ענק
