"להיות בסיטואציה הזו, ללבוש את המדים של ההיט, הכל נחמד. אנחנו הולכים להודיע לעולם שההיט חוזרים. הסיבה היחידה שאני פה היא כדי להביא אליפות. הדרך להיסטוריה החלה".
כך פתח הפורוורד הכי מבוקש ב-NBA, לברון ג'יימס, את דרכו במיאמי העונה עת עבר מקליבלנד באחת מהסערות הספורטיביות הגדולות שידעה ארצות הברית בשנים האחרונות.
ספק אם הוא ידע כמה קשה תהיה הדרך שלו בצוותא עם הגארד דוויין ווייד והפאוור-פורד כריס בוש להיסטוריה הזו. אחרי פתיחת עונה רעה, שכללה לא מעט ביקורת קשה כלפיו, משהו קרה אצל ההיט. הם פתאום התחברו.
החל מה-26 בנובמר 2010 ועד ה-10 בינואר 2011 החניכים של אריק ספולסטרה רצו ל-2:22 והחלו לסתום פיות בפעם הראשונה העונה. לברון, ווייד, בוש והחברים החלו להראות שההצהרות בפתיחת העונה לא היו לחינם.
ספק אם הם חשבו באותם הרגעים שהקבוצה היחידה שתעצור אותם תהיה גם זו שתפגוש אותם בקרב על הטבעת, אותה טבעת שלשמה כולם התכנסו. שני ההפסדים מתוך 24 המשחקים שבנו את אותו רצף מאיים היו לדאלאס מאבריקס.
והנה, כדרכה הקסומה של ה-NBA, גם בעונה בה כולם צפו שהקרב יהיה מיאמי מול לוס אנג'לס לייקרס, נולדה לה סינדרלה. הלילה (בין שלישי לרביעי) בשעה 4:00 יחל המסע של ההיט מול המאבס. מצד אחד - הכוכבים הנוצצים שההשתלטות שלהם על הליגה מאיימת על כל הקבוצות ומצד שני - דירק נוביצקי ואסופת השחקנים שפתאום בפלייאוף אחד תמים התחברה והפכה לכזו שמעיפה את הלייקרס בסוויפ. קוראים להם האפורים, אבל הם באים להוכיח שהם ההפך המוחלט מזה.
דוויין ווייד מול ג'ייסון קיד
המאצ'-אפ הראשון במשחק הוא לדעתי גם זה שיכריע את הסדרה הזו. ג'ייסון קיד הוא הלב של המאבריקס ואם הוא לא מצליח לנהל את המשחק כפי שהוא רוצה, התוכנית של דאלס יוצאת מאיפוס לחלוטין.
קיד שחקן שעושה רושם משתבח עם השנים. הוא כבר לא יקלע 25 נקודות בלילה, אבל התרומה שלו היא יותר הגנתית. בעונה הסדירה הוא חטף 1.7 כדורים למשחק, אלא שבפלייאוף הוא שדרג את הלחץ שלו על הגארדים בצורה משמעותית. בסדרת הגמר מול אוקלוהמה וראסל ווסטברוק הנהדר שלה, הוא עלה ל-3.2 חטיפות למשחק בממוצע.
הוא אולי התבגר, אבל הידיים שלו עדיין זריזות כפי שהיו בגיל 24. מאידך, בסדרה מול לוס אנג'לס לייקרס, דווקא הסדרה הכי גדולה של דאלאס בשנים האחרונות, כשהוא נאלץ להתמודד עם קובי בראיינט ברוב שלבי המשחק, הוא הצליח לחטוף בממוצע שני כדורים למשחק, אך גם איבד 3.8, נתון שבמיאמי יקנו.
אפשר לדבר על לברון ונוביצקי עד מחר, אבל אם דוויין ווייד יבוא ויעשה לדאלאס מה שעשה לה בסדרת הגמר ב-2006, כל השאר יתגמד והוא יהיה חתום על הטבעת יותר מכולם. אלא שהסדרה מול שיקאגו מעידה שהוא מתקשה עם גארדים הגנתיים טובים.
מ-30.2 נקודות בממוצע בסדרה מול בוסטון, הוא ירד ל-18.8. ירידה משמעותית וקיצונית. אך הגדולה של 'פלאש' היא לא רק בקליעה, אלא גם בעובדה שהוא לא אחד שיכפה את עצמו על המשחק.
כך למשל הוא הוסיף שני אסיסטים בממוצע למאזן שלו בהשוואה בין הסדרה בה עשה מה שעולה על רוחו מול בוסטון, לזו בה זכה לשמירה הדוקה מול שיקאגו. ומעל הכל, ווייד מוכיח כבר שנים שהוא שחקן של מאני טיים. קיד יעשה לו חיים קשים, אך היתרון הוא לחלוטין של כוכב מיאמי.
מייק ביבי מול ג'ייסון טרי
אם במאבק הראשון ההתמקדות היתה בשני שחקני חמישייה, פה היא שונה. ג'ייסון טרי הוא האס של ריק קרלייל מהספסל, כזה שעולה בפלייאוף בכל משחק ל-30 דקות ומפציץ 17.3 נקודות בממוצע. ביבי מאידך הוא הרכש שהגיע בחורף מאטלנטה על מנת לעזור לווייד במשימת הובלת הכדור.
מדובר כאן בשני האסים של המאמנים. אריק ספולסטרה יודע היטב שעל מנת לתת מענה לגארדים של דאלאס שעולים בכל משחק ומפעילים את הידיות שלהם, הוא חייב שחקן הגנה שידבק להם לחולצה. כזה הוא מייק ביבי. הוא יהיה חייב לנצל את העובדה שטרי נוטה להתעייף מהר ובכך לאפשר ל'פלאש', קינג ג'יימס ובוש לטוס קדימה למתפרצות.
עם ממוצע ספיגה של פחות מ-90 נקודות למשחק בפלייאוף, זה הנשק של ההיט בשונה מדאלאס שמסתמכת על התקפה לוהטת שסיפקה לא פחות מ-105 נקודות בממוצע למשחק בסדרה מול אוקלהומה בגמר המערב. טרי הוא אחד מהשחקנים הטובים בליגה כבר לאורך שנים, כמי שעולה מהספסל. כשמוסיפים אליו את ג'יי.ג'יי בראה שעולה בפלייאוף הזה ומתפרע מחוץ לקשת, קשה מאוד לעצור את קו הגארדים של דאלאס. ועוד לא התחלנו לדבר על זה שצריך להתמודד עם דירק נוביצקי בצבע.
לברון ג'יימס מול שון מריון
לברון של מיאמי זה ממש לא לברון של קליבלנד. אם שם הוא לקח על עצמו את הקבוצה בכל רגע נתון, בגרסא החדשה שלו הוא הרבה יותר מתון, מחושב, הגיוני. הוא מחלק את הדקות נכון, לא כופה את עצמו. ועדיין, כמו מול שיקאגו ברגע שהכי היה צריך אותו, מופיע למאני טיים. תופר שלשה מטווח של ארבע, חוטף כדור ורץ את כל המגרש בשלוש שניות כדי לסיים בדאנק מפלצתי.
לברון החדש הוא כזה שמתאים לאליפות, חד וחלק. 26 נקודות בממוצע הוא קולע בפלייאוף, 26.7 בממוצע הוא קלע בעונה הסדירה. לשמור על כאלו ממוצעים ברגעים מכריעים זו תכונה של הגדולים ביותר.
הוא הוכיח שהוא יכול להסתדר עם שומרים איכותיים (לואל דנג) ועכשיו הוא יצטרך להוכיח שגם מול שון מריו הוותיק הוא יכול לספק את הסחורה. וזאת לא צריכה להיות בעיה גדולה מדי. מריון אומנם פורח העונה בדאלאס, אבל הגיל עושה את שלו. הוא משחק בממוצע כחצי שעה למשחק ואז מפנה מקום לפג'ה סטויאקוביץ' שמשלים את החסר בעיקר בקליעות משלוש. אם מריון יתקשה מאוד לשמור על ג'יימס, אז פג'ה לא יכול להוות לו יריב בכלל.
המפתח מבחינת ההגנה של דאלאס יהיה לא לעצור רק את הקליעה של לברון, אלא בעיקר ללכוד אותו בעזרת הגנה חכמה ולמנוע ממנו את המסירות לכריס בוש. ההבדל בין ג'יימס להוא שכולם משווים אותו אליו זה היתרון שלו במשחק הקבוצתי. הוא מוסר נהדר, כזה שלא מפחד לפרגן ובגרסא הנוכחית, גם יעשה את זה אם תיתן לו ואז יעקוץ אותך עם שלשה שתגמור את הסיפור. ל-26 נקודות בממוצע הוא יגיע, המטרה של מריון תהיה שהוא לא יעזור לכריס בוש להגיע למספרים האלו.
כריס בוש מול דירק נוביצקי
את המאבק בין שני הפאור-פורוורדים של הקבוצות האלו אפשר לנתח דרך מספרים, נתונים, סטטיסטיקה מהמשחקים האחרונים שלהם, ההתקדמות שעשו בפלייאוף, השדרוג שהביאו העונה למשחק שלהם.
אפשר גם לנתח את המאצ'-אפ הזה דרך העיניים של דוויין ווייד. "חשבתי שנוביצקי טוב בסדרת הגמר ההיא ב-2006 והיום אני חושב שהוא פנומן. היכולת שלו ליצור לעצמו מצבי קליעה היא ללא ספק מהטובות ביותר שהליגה הזו ראתה אי פעם. אבל אני חושב שהדבר הכי טוב שהוא שיפר הוא היכולת להשתלט על משחק ברבע הרביעי. הוא מאוד יעיל. הוא לוקח את כל הזריקות החשובות. אני חושב שהוא שחקן חכם יותר ממה שהיה אז, וללא ספק רעב יותר", אמר גארד ההיט על האיום הכי גדול ממנו אריק ספולסטרה כל-כך חושש.
"הוא כל-כך מצוין והדרך היחידה שלנו לנצח את שיקאגו תהיה אם הוא יהיה טוב. בוש מוסיף לנו מתחת לסל דברים שעוד לא היו לנו. הוא יכול להתפוצץ בשניה ולקלוע שמונה נקודות ברציפות ולגמור משחק. אני ולברון זה נחמד, בלי בוש זה ממש לא אותו הדבר". כך למשל, בחר ווייד לנתח את הסדרה מול שיקאגו אחרי שההיט השוו ל-1:1.
אז מי יותר גדול? כרגע, נוביצקי. 28.4 נקודות בממוצע בפלייאוף חלומי, הופעות מרהיבות מול הלייקרס ושליטה מוחלטת בסדרה מול אוקלהומה עם 32 נקודות ו-7.5 ריבאונדים בממוצע.
בוש מאידך קלע 18.6 נקודות למשחק, אבל הוא הפורוורד הכי מאתגר מולו נאבק נוביצקי בפלייאוף מבחינה הגנתית. על הנייר המשפט הזה היה צריך להיאמר על פאו גאסול, אבל הוא הגיע גמור לסדרה נגדו. בוש אתלטי יותר, פייטר, כזה שבנוי בדיוק בשביל הרגעים האלו.
לצורך העניין, כשווייד ולברון 'תפרו' את בוסטון, הוא לקח צעד אחורה והתרכז בעיקר בהגנה על קווין גארנט, אבל בסדרה מול שיקאגו, שם היו חייבים אותו חד מול קרלוס בוזר, הוא היה האיש. 23.8 נקודות בממוצע ובעיקר הגנה מדהימה שהורידה את בוזר לממוצעים חד-ספרתיים. אם ההגנה הזו תגיע גם מול נוביצקי, הסיפור של דאלאס יכול להיגמר כבר אחרי שני המשחקים בפלורידה.
יודונס האסלם מול טייסון צ'נדלר
בעיקרון, הקרב בעמדות הסנטרים אמור להיות בן ג'ואל אנתוני וטייסון צ'נדלר. אנתוני אומנם מקבל 28 דקות לערב, אך הוא רחוק מלהיות פקטור. מי שספולסטרה שומר לו מהספסל הוא יודונס האסלם, השריד השני במיאמי לאותה סדרת גמר ב-2006, שיעלה לרוב או במקום בוש או במקום אנתוני כדי לתת את מה שהוא יודע הכי טוב, הגנה, הגנה ועוד קצת הגנה.
צ'נדלר של מאבריקס העונה הוא ממש לא השחקן שהגיע משארלוט. ממוצעי הנקודות שלו ירדו בצורה משמעותית ובפלייאוף הוא לא מגיע לדאבל-פיגרס. התרומה שלו היא בעיקר למשחק הריצה של דאלאס, דרך ההגנה חסרת הפשרות והדומיננטיות מתחת לסלים בריבאונדים.
האסלם, הפיזי והפייטר, הוא הדבר היחיד במיאמי שיכול להסתדר איתו. לאילגאוסקאס אין את הרגליים וג'ואל אנתוני פשוט לא מספיק טוב. גם במיאמי יודעים שהוא רק סותם חור בגלל תקרת השכר וגם בגלל שביג Z כבר לא זז כמו פעם.
25 משחקים בלבד שיחק העונה האסלם שהחלים מפציעה טורדנית, ועכשיו הוא מגיע לארבעה עד שבעה הכי חשובים שלו מאז סדרת הגמר ב-2006. אז הוא סיים עם טבעת. ומה הפעם? התשובות החל מ-4:00 לפנות בוקר.
