העונה הסדירה הדחוסה ב-NBA רק התחילה, ולפני שהספקנו להגיד מטה וורלד פיס (בלי מרפקים) היא כבר הגיעה לסיומה. כעת מתחיל הדבר האמיתי, בדמות פלייאוף שמבטיח להיות מסעיר כמו תמיד. רגע לפני שההצגה מתחילה, אספנו את מיטב פרשני ה-NBA שלנו והצגנו בפניהם 5 שאלות זהות. הממצאים לפניכם.
1. מי יעלו לגמר הפלייאוף ומי תהיה האלופה?
עופר שלח: סן אנטוניו מגיעה לפלייאוף בכושר יוצא מן הכלל ובניגוד לתחזיות, העונה המקוצרת לא משפיעה עליה. במצב כזה באים לידי ביטוי הניסיון, הכישרון והכדורסל הקבוצתי. לדעתי, הספרס וההיט יגיעו לגמר. שם אני מקווה שהטקסאנים יהיו עם היד על העליונה.
שימי ריגר: לגמר יגיעו אוקלהומה ושיקאגו, והת'אנדר ינצחו. גם בשנה שעברה חשבתי שהם יגיעו עד הסוף, לדעתי מדובר בשתי הקבוצות הכי עמוקות ב-NBA עם ספסלים טובים. לשתיהן יש שחקנים מובילים יוצאים מהכלל, ושתיהן שומרות מצוין.
דניאל זילברשטיין: לדעתי המנצחת תבוא מהמזרח, שיקאגו או מיאמי, שיפגשו את אוקלהומה סיטי. לת'אנדר תהיה בעיה מולם בגלל שראסל ווסטברוק לא הפנים שהקבוצה שייכת לקווין דוראנט ושהוא בכלל רכז. מעבר לכך, לבולס ולהיט יש יתרון מבחינת הניסיון.
ניצן פלד: מלבד טורניר המכללות, אני מהמר פשוט גרוע ולא מחפש הפתעות. ותמיד יש. גם השנה יהיו. אז השנה אני הולך עם הלב, ועם ההפתעות: בוסטון תעבור את הבולס ואת ההיט, סן אנטוניו תשרוד את ממפיס ואת הלייקרס (!) בגמר המערב, וכולנו נקבל קרב ותיקים אחד אחרון, שזקני הספרס יצאו ממנו עם תואר ראשון בשנה זוגית. מה קרה? שהילדים יחכו עוד שנה.
גיל ברק: מהמזרח אני חייב ללכת עם שיקאגו. הווירטואוזיות והרצון של דריק רוז, הניסיון שמביא איתו ריפ המילטון, ההגנה הרצחנית של לואל דנג, הטרוף והעומק של הספסל וטום ת'יבודו, שיידע לתקן את הטעויות של השנה שעברה. מהמערב אני מתכוון להפתיע - הלייקרס. הצהובים-סגולים הפכו לקבוצת הגנה מדהימה עם צמד שחקני הפנים הטוב ביותר שיש. וכן, יש להם את ההוא - מספר 24. קובי רעב לאליפות שישית ויודע שזו אולי ההזדמנות האחרונה לפני שרכבת הדוראנטים והווסטברוקים לא תעצור בכלל בעונות הבאות. המנצחת? שיקאגו.
2. איזה שחקן יהיה האקס-פקטור שידהים אותנו?
עופר שלח: ג'יימס הארדן יכול להיות זה שיעשה את ההבדל אם אוקלהומה סיטי תגיע לגמר. כשהארדן על המגרש, הוא מקבל החלטות טובות יותר והקבוצה יותר מחוברת. אם יהיו לו דקות רבות ואפקטיביות, הם יכולים אפילו לזכות באליפות.
שימי ריגר: ג'יימס הארדן. הוא שחקן מצוין שעושה הכל, השחקן השישי הכי טוב. הוא הכוכב הסמוי של הת'אנדר ובמאני טיים הם סומכים עליו.
דניאל זילברשטיין: ג'יימס הארדן. במיוחד לאחר המרפק שהוא ספג ממטה וורלד פיס. אני חושב שהוא יכול לעזור מאוד לת'אנדר להגיע רחוק בפלייאוף.
ניצן פלד: מאנו-מאנו-מאנו-מאנו! אדון ג'ינובילי ישחק אותה נוביצקי, ימלא את משבצת "הזר הוותיק שנותן פלייאוף ענק אחד אחרון", ויזכיר לכולנו שכשהוא בריא – הוא רק חצי רמה מתחת לאנשים כמו לברון וקובי. 3-2 מסירות-קליע מפתיעות, כמה שלשות קריטיות, נפילה או שתיים לקהל כדי להציל כדור, ו-MVP של הגמר. אחחח... חלום.
גיל ברק: מרק גאסול מממפיס. האח הצעיר למשפחת גאסול עשה העונה קפיצת מדרגה והוא אחת הסיבות לעונה הנהדרת של ממפיס. בלי גאסול בכושרו הנוכחי, הגריזליס לא עוברים את דיאנדרה ג'ורדן ובלייק גריפין מהקליפרס.
3. קליפרס או אוקלהומה - מי תלך רחוק יותר?
עופר שלח: בגלל השיבוץ שהם קיבלו, אני בכלל לא בטוח שהקליפרס יעברו את ממפיס. אוקלהומה תעבור את דאלאס.
שימי ריגר: הת'אנדר יצליחו יותר, אבל גם הקליפרס יכולים להגיע רחוק, בתנאי שיעברו בסיבוב הראשון את ממפיס. זה לא יהיה פשוט מול הגריזליס, כי זו אחת הקבוצות הכי קשות בפלייאוף.
דניאל זילברשטיין: לדעתי הת'אנדר ילכו יותר רחוק. הבעיה של הקליפרס היא שהם עדיין לא מנצלים את הפוטנציאל שלהם. גם בעונה כזו, בה הלייקרס מציגים את אחת הקבוצות החלשות שלהם, הם יותר טובים מהקליפרס וזה אומר הכל.
ניצן פלד: שאלה קצת מוזרה. השנה אין שאלה. לוב-סיטי לא עוברת את אנשי הנהרות מטנסי בסיבוב הראשון, והת'אנדר אמורים ללכת הרבה מעבר (למרות שאני חושב שלייקרס תפתיע בסיבוב השני). לגבי השנים הבאות זה עניין קצת יותר צמוד. אם ווסטברוק ימשיך להיות "רכז" של 20 זריקות, 5 אסיסטים ו-4 איבודים, אני לא רואה את אוקלהומה סיטי זוכה ביותר מאליפות אחת בשנים הבאות – שזה גם הפוטנציאל של קבוצה המבוססת על פול-גריפין.
גיל ברק: הרכב השחקנים הבסיסי של אוקלהומה, למרות גילו הממוצע הצעיר, רץ כבר 3 עונות לפחות יחד ומגיע העונה לבשלות מנטלית. ההתקפות הקטלניות, ההגנה המטורפת והאתלטיות הבלתי נתפסת בכל עמדה על המגרש ומהספסל ישלחו אותה עד לגמר המערב, רחוק יותר מאשר הקליפרס.
עופר שלח: הלייקרס או הבולס יפלו בסיבוב השני, אבל רק בשביל העניין אני הולך על שיקאגו. הם לא מספיק טובים ובסיבוב השני הם אמורים לפגוש את בוסטון, שתדיח אותם.
שימי ריגר: הלייקרס יודחו ראשונים ובלי מטה וורלד פיס יהיה קשה. בניגוד לשנים קודמות זו לא קבוצה כל כך טובה השנה, מה גם שקובי עדיין פצוע.
דניאל זילברשטיין: אני חושב שהלייקרס יעופו מוקדם. דנבר היא קבוצה שיכולה לעשות לה חיים קשים בסיבוב הראשון. בכל מקרה אני לא חושב שקובי יעבור השנה את הסיבוב השני, כי יחכו לו שם דאלאס או אוקלהומה סיטי ולדעתי שתיהן יכולות לנצח את הלייקרס.
ניצן פלד: לפי הבראקט שציירתי לעצמי הרגע, הגמרים האזוריים שאני חולם עליהם הם היט-סלטיקס וספרס-לייקרס. אז התשובה, לצערי, היא בולס ות'אנדר, שאני עוד לא יודע כל כך איך בדיוק, יעשו צעד אחורה ויעופו בסיבוב השני מול החתיארים מבוסטון ומאל.איי.
גיל ברק: מיאמי עלולה ליפול ראשונה. בסיבוב הראשון מחכה לה ניו יורק שהפכה לקבוצה הגנתית שיכולה להתמודד פיזית עם האתלטיות של ההיט וגם אם היא תעבור את הניקס זה יהיה בסדרה ארוכה ומתישה.
5. האם שוב לברון ג'יימס ייכשל ברגעי ההכרעה?
עופר שלח: סן אנטוניו פשוט יותר טובה ממיאמי, זה לא קשור ללברון. לפרקים מיאמי שיחקה את הכדורסל הכי טוב ב-NBA, אבל נכון להיום היא לא מספיק טובה. בוש חוזר לגודל הטבעי שלו, ווייד פצוע, וזה לא עניין של - האם לברון ייכשל או לא, מיאמי פשוט לא מספיק טובה.
שימי ריגר: לדעתי אם הוא יצליח לתפקד במאני טיים, זאת לא תהיה הבעיה. אך אני לא חושב שמיאמי תגיע לגמר, כי שיקאגו פשוט קבוצה יותר טובה.
דניאל זילברשטיין: השנה זו השנה שלו. זה עכשיו או לעולם לא. לטעמי הביקורת על לברון קצת שככה ויש עליו פחות לחץ להצליח השנה, כי הקבוצה כבר לא טרייה והיא התגבשה. ג'יימס לא צריך להיות ג'ורדן ואפילו לא בראיינט, מספיק שהוא יהיה טוב כדי לזכות באליפות. ואם הוא יצליח, אני מאמין שהאליפויות הבאות כבר יהיו יותר קלות.
ניצן פלד: טוב, אם קראתם עד לכאן קלטתם את הראש שלי הפעם: כן. הוא ייכשל. די, כמה כבר אפשר להאמין וללכת איתו? את האמון שלי הוא איבד, ואני מהמר נגדו מעכשיו ועד שיוכיח אחרת. בבוסטון יש לא מעט אנשים שיודעים בדיוק איך לנצח את פרינס-ג'יימס, וגם אם הוא יהיה ענק 46 דקות כל משחק, זה עלול שלא להספיק. נוט פור? נוט פייב? נוט סיקס? נוט סבן? בינתיים זה "נוט וואן".
גיל ברק: או שיש לך או שאין לך את זה. תקראו לזה ווינריות, ביצים, מנהיגות או לקיחת אחריות לטוב ולרע. כל מה שהיה ויש לקובי בראיינט ומה שלא היה וספק אם יהיה ללברון. קבלת החלטות במאני טיים, היכולת להוציא את ה "וואו" מכולנו נוכח גדולה כשהכול מונח על הכף - לזה עוד לא זכינו מג'יימס. לאור הנסיונות הכושלים של האיש לייצר את הדבר הזה, אפשר להסיק שרגעי הכרעה חשובים הם לא בשבילו.
