"לאנס סטיבנסון? אתם רוצים שאדבר על לאנס סטיבנסון? אני לא מתכוון לבזבז עליו את הזמן" - לברון ג'יימס, 2012.
אומרים שאין דבר קשה יותר מלשנות רושם ראשוני. טוענים שברגע שנקבעה לך תדמית מסוימת יהיה קשה מאוד לאנשים לקבל אותך בתור משהו אחר. יש כאלו שחושבים שברגע שאריאן רובן כבש שער ניצחון בגמר ליגת האלופות אחרי שנכשל מספר פעמים במשחקים גדולים הוא כבר לא "לוזר". יש אחרים שמסרבים להכיר בכך שלאנס ארמסטרונג הוא נוכל בגלל שהם זוכרים אותו מנצח בצורה מרשימה על המסלול בטור דה פראנס.
אני לא נכנס למי צודק או לא אבל זה מזכיר לי את אחת הקלישאות הידועות ב-NBA: "תדמיות נקבעות בפלייאוף". הזמן הזה בעונה שבו הכל נראה גדול יותר, כל הופעה טובה מקבלת חשיבות רבה יותר ואנחנו מקבלים רושם שונה על שחקנים שהכרנו. בפלייאוף הזה רוי היברט נראה כמו אחד משני הסנטרים הטובים בליגה ונשק התקפי גם בקלאץ'. במערב מספיק להסתכל על קווינסי פונדקסטר ששידרג את מעמדו בממפיס במקביל לכך שחברו לקבוצה טוני אלן, משחקני ההגנה הטובים בליגה, נראה כל כך אומלל במשך כל הסדרה מול סן אנטוניו.
ללאנס סטיבנסון יש תדמית של פרחח והא מתקשה להיפטר ממנה. שני הדברים הכי בולטים בביוגרפיה שלו הם העובדה שהוא דחף את חברתו לחיים מהמדרגות, והעובדה שהוא סימן תנועת "חנק" כלפי לברון ג'יימס אחרי שהוא החטיא זריקת עונשין מכריעה בסדרת חצי הגמר בין אינדיאנה למיאמי לפני שנה.
באותה נקודת זמן לסטיבנסון היו פחות נקודות בכל העונה, מאשר ללברון היו בסדרת הפלייאוף הקודמת, ולברון בהחלט לא אהב את המחווה של הצעיר מניו יורק. זה היה מובן בזמנו. סטיבנסון פתח במשחק אחד כל העונה. קלע 2.5 נקודות למשחק ב-42 משחקים ובאמת מי זה סטיבנסון שהמלך ישחית עליו את זמנו? גם שאר החברים למיאמי לא התרשמו. דקסטר פיטמן (כן, באמת היה שחקן כזה בהיט שנה שעברה) תיקל אותו באלימות בהמשך הסדרה וקיבל מחיאות כפיים מהספסל אחרי שהורחק - מישהו היה צריך ללמד את הילד השחצן לקח.
סטיבנסון אולי לא ממש מוכר בארץ אבל בארה"ב הוא נחשב כוכב כבר מילדותו. הוא היה הצעיר ביותר שהשתתף בסרט הדוקומנטרי המצוין מ-2008, "Gunning For That Number 1 Spot", שעקב אחרי שמונה שחקני תיכון בדרכם ל-NBA והציג כוכבי עתיד דוגמת טייריק אוונס, קווין לאב, מייקל ביזלי וברנדון ג'נינגס. בסרט, שבוים בידי אדם יוך ז"ל, סולנה של הביסטי בויס, סטיבנסון משדר מסרים של טיפוס ילדותי. כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה הייתי בטוח שהוא יתגלגל לאירופה במקרה הטוב או שיסיים ברחוב במקרה הרע. בסוף השנה שעברה חשבתי שנראה אותו בגלבוע/גליל ממש בקרוב.
שנה חלפה וכשהוא בן 22 ובשנה השלישית שלו בליגה, סטיבנסון סוף-סוף התבגר. זה בטח גרם ללארי בירד, הנשיא לשעבר של אינדי, לקבל אולקוס על הדרך ולפרנק ווגל לאבד כמה שערות. אבל הבלתי ייאמן קרה. סטיבנסון פתח השנה ב-72 משחקים. העלה את ממוצע הנקודות ל-8.8 למשחק. ובעיקר קנה את מקומו בזכות ההגנה הקשוחה שלו.
פאסט פורוורד להלילה. פול ג'ורג' מקבל עבירה שלישית מוקדם במשחק. סטיבנסון מבקש לשמור על לברון. בשנה שעברה הוא סימן לו מהספסל להיחנק - הפעם הוא עשה את זה מקרוב. כשהוא שמר על לברון, ה-MVP קלע 1 מ-5 מהשדה. גם בצד ההתקפי סטיבנסון עשה ללברון היכרות. 20 נקודות כולל שלשה משוגעת בסוף הרבע השלישי שהכניסה את הקהל לאטרף ובהמשך עוד שני סלים חשובים שעזרו לפייסרס להשוות את הסדרה. ב-41 הדקות שסטיבנסון היה על המגרש הלילה, הפייסרס קלעו 14 נקודות יותר ממיאמי - המאזן הכי טוב בין כל השחקנים על הפרקט. נכון, היברט ייקח את רוב הכותרות ובצדק, אבל בלי סטיבנסון בכלל לא היה לאינדיאנה סיכוי לנצח במשחק.
"אתם צריכים לראות אותו באימונים. הוא כל הזמן מספר שהוא מברוקלין. יש לו שחצנות טבעית", ציחקק רוי היברט כשנשאל עליו. פרנק ווגל הסביר שכשסטיבנסון משחק רע הם בדרך כלל מפסידים וכשהוא טוב, הם בלתי ניתנים לעצירה. אבל הכי מעניין היה לשמוע מה חושב עליו לברון.
"הוא שיחק טוב מאוד, אבל אם אתם רוצים לדבר על קרב אחד על אחד ביני לסטיבנסון... לא איגרר לזה", אמר המלך. שפת הגוף שלו שידרה מבוכה והיסוס. בשנה שעברה זה היה בוז. עוד כמה מפגשים טובים של סטיבנסון מולו ואולי בסוף הוא גם יקבל הערכה.
