לברון ג'יימס חוגג היום את יום הולדתו ה- 33. ביום ראשון האחרון, ערב הכריסמס, שחרר קינג ג'יימס לאתר ספורטינג ניוז את ההצהרה הבאה: "זכרונות משפחתיים חשובים בהרבה מזכייה באליפויות", כשהוא נשאל האם ההפסד לגולדן סטייט במשחק מספר 3 בגמר ה-NBA בעונה שעברה עדיין רודף אותו (משחק בו גולדן סטייט חזרה מפיגור של 11 נקודות בשלוש הדקות האחרונות, לניצחון ענק ועלתה ל-0:3 בסדרת הגמר), ג'יימס ענה באדישות: "לא. הפסדתי 5 גמרים, אז מה אפשר לעשות? אני לא נותן לכל דבר קטן לרדוף אותי. הזיכרון שיישאר איתי, הוא לראות את הבת שלי מחייכת, לראות את הילדים שלי מסיימים תיכון וקולג'. אני מקווה שהבת שלי תפגוש את גבר חלומותיה. זה מה שישאר איתי".
אחרי הצהרות מהסוג הנ"ל, ניתן היה לחשוב שישנה בעיה שצריך לפתור. אולי סוג של חשבון נפש ושינוי בסדר העדיפויות מצידו של המלך לקראת יום הולדתו הקרב ובא. האם לברון בגרסת 33 החורפים, מנסה להיתפש כשחקן המחשב את קיצו לאחור ומוריד את רף הציפיות מעצמו בכוונה? האם איבד את האמונה בקבוצה הנוכחית שלו ולכן פתאום מתעניין בבני הזוג העתידיים של בתו הקטנה (ז'ורי ג'יימס בת ה-3)? או שמא הכל משחק פסיכולוגי שתוזמן כהלכה מבחינתו רגע לפני שפגש את גולדן סטייט (במה שמוגדר כרגע לקלאסיקו של ה NBA) במטרה לצייר עצמו חלש ופחות תחרותי ובפועל להיות אותה חיה צמאה לנצחונות שהיה לאורך כל הקריירה?
קליבלנד אמנם הפסידה את המשחק המסורתי בין האלופה לסגניתה באוקלנד בשני האחרון, אך אלמלא טעות שיפוט קריטית אחת 24.5 שניות לסיום (עבירה ברורה של קווין דוראנט על ג'יימס שלא נשרקה ביתרון 3 לווריירס) יכולה הייתה לגנוב ניצחון יוקרתי בחוץ נגד כספי ושות'. למי שהסתכל לקינג ג'יימס בעיניים באותו משחק באחר הצהריים באוראקל ארנה, היה ברור דבר אחד. המלך חי והוא כאן כדי להישאר הטוב מכולם, לא משנה באיזה גיל ולא משנה באיזו גופייה.
על קליעה ודז'ה וו
עובדתית עד כה, לאחר 35 משחקים בתוך עונת 17-18, מציג ג'יימס את הכדורסל הפורה בקריירה שלו. המלך קולע שיא של 27.4 נקודות לכל 36 דקות על הפרקט, בדיוק כמו בעונת 09-10, עונתו האחרונה בקליבלנד לפני המעבר המתוקשר למיאמי. ב-3 לנובמבר השנה זכינו לראות את המלך בשיא תפארתו הסטטיסטית. לא פחות מ-57 נקודות המטיר ג'יימס בניצחון הקריטי של הקאבס על וושינגטון, שקטע רצף שלילי של 4 הפסדים, ולדעת רבים הפך את העונה של קליבלנד ב-180 מעלות.
דווקא בגיל 33 לברון חזר להיות מפלצת נקודות, אך נדמה כי המעבר הזה נעשה בלית ברירה. עזיבתו של קיירי אירווינג לבוסטון והגעתו של אייזיאה תומאס הפצוע שטרם שיחק העונה, אילצו את המלך לקחת פסיעה קדימה מבחינה התקפית ולהעמיד מספרים המתקרבים לראשות טבלת מלך הסלים בליגה הטובה בעולם (כרגע ממוקם 3 עם ממוצע של 27.8 נקודות לערב, הגבוה שלו מאז אותה עונת סיום הקדנציה הראשונה שלו בקליבלנד).
אז מה כל כך רע בכך שג'יימס דומיננטי בקליעה? ובכן, זו היא אליה וקוץ בה. בפעם האחרונה בה הנטל בגזרת הביצוע היה כה משמעותי עליו, נגמלה בליבו של קינג ג'יימס ההחלטה כי הוא בודד במערכה ויהיה חייב לקבל עזרה על מנת לזכות בטבעות אליפות. זה נגמר כאמור במעבר המפורסם ההוא למיאמי היט שמיצב את ג'יימס כאויב העם באוהיו מולדתו. לברון מודל 17-18 הוא אותו לברון שהיה כשעזב את קליבלנד בפעם הראשונה.
לצד אינסוף הישגים אישיים והעובדה כי הוא השחקן הצעיר בהיסטוריה להגיע ל 5,000, 10,000, 15,000, 20,000, 25,000 נקודות ובקרוב מאוד יהיה הצעיר ביותר להיכנס למועדון היוקרתי של שחקנים שקלעו 30,000 (רחוק 241 נקודות בלבד כדי להיות השביעי בהיסטוריה שעושה זאת) נר לרגליו של המלך היא איכות הקבוצות בהן הוא משחק ולאו דווקא כמות הנקודות שהוא קולע. כפועל יוצא, ג'יימס לא ממהר להצהיר היכן ישחק בעונה הבאה. קליבלנד והליגה במתח, שיהפוך למשמעותי יותר ככל שהעונה תתקדם.
מספרים וחוסר נחת
"המספרים לא משקרים. הוא במקום הזה ומקדים את מייקל (ג'ורדן) מבחינה סטטיסטית", סקוטי פיפן, חבר היכל התהילה של ה-NBA ואלוף 6 פעמים במדי שיקגו בולס החמיא לג'יימס, "הוא כנראה לא יתפוס את מקומו ברמת ה- MVP, אך הוא שם במספרים. אלה לא רק הנקודות, תבדקו כמה אסיסטים הוא מוסר וכמה ריבאונדים הוא לוקח. הוא כנראה נמצא במקום של לפני ג'ורדן". אמירה כזו מצידו של פיפן הייתה אמורה לתת למלך להרגיש קצת נחת. במקרה של ג'יימס כנראה שזה מעולם לא קרה.
בגיל 33 כל שחקן שלא קוראים לו לברון ג'יימס, היה נותן הכל בשביל ארבעה תארי MVP של העונה הסדירה, שלוש פעמים MVP של סדרת הגמר, 13 בחירות רצופות לאולסטאר (בפברואר הקרוב ישווה את שיאו של ג'רי ווסט האגדי למספר הבחירות הרצופות הגבוה בהיסטוריה עם 14), 11 בחירות לחמישיית העונה הראשונה (מקום ראשון בצוותא עם קארל מאלון וקובי בראיינט וצפוי לעקוף אותם עוד העונה) ועוד אינספור תארים והישגים אישיים וקבוצתיים. מכל הסיפור הזה, הקינג רואה רק דבר אחד. יש לו "רק" שלוש טבעות אליפות.
ואכן, במקרה הנ"ל כנראה שמחשבה יוצרת מציאות. סקוטי פיפן מיהר לתפוס עוד כמה כותרות על גבו של המלך ואחרי שבוע מיהר לתקן את הניתוח שלו לגביו: "לברון ג'יימס לא יהיה יותר טוב ממני עד שיהיו לו 6 אליפויות". אם הפקטור להגדרת הצלחת קריירה של שחקן הוא אליפויות, הרי ששחקן כמו רוברט הורי, שזכה בשבע אליפויות (2 עם יוסטון, 3 עם הלייקרס ועוד 2 בסן אנטוניו) הוא השחקן הגדול ב-40 השנים האחרונות. האם מישהו מוכן להמר שרוברט הורי מתעלה באיזשהוא פרמטר על לברון ג'יימס? כנראה שלא.
ג'יימס כבר מיקם עצמו כמלך הנקודות בכל הזמנים במשחקי הפלייאוף ובהנחה שיישאר בריא צפוי לעבור את קארים עבדול ג'אבר ולרשת את המקום הראשון בקלעי כל הזמנים של העונה הסדירה. קינג ג'יימס רחוק 8,630 נקודות מג'אבר והפסגה ולפי ממוצע הקריירה של 27.2 נקודות למשחק יזדקק לעוד 317 משחקים כדי להגיע לשיא של קארים (פחות מארבע עונות). העונה הקסומה שעוברת עד כה על המלך חידדה יותר מכל את יכולת המסירה שלו והוא אחראי על 9.3 אסיסטים למשחק, נתון שיא בקריירה הענפה שלו (מקום 2 בליגה אחרי ראסל ווסטברוק עם 10).
דרך אגב, רק כדי להוסיף עוד קצת שמן למדורת ה "איך נמדד שחקן ב NBA," כבר בפברואר 2015 הפך לברון לפורוורד שמסר הכי הרבה אסיסטים בתולדות הליגה הטובה בעולם. הוא דחק מהפסגה את...ניחשתם נכון. לא אחר מסקוטי פיפן. יחד עם זאת, למרות המספרים המרשימים (לכל גיל, ובטח ובטח ל-33), דרך החשיבה של המלך שהביאה אותו לזגזג בין קבוצות במטרה לנצח ולזכות באליפויות בכל מחיר היא שפוגמת לדעת רבים בדבר הכל כך חשוב הזה שנקרא מורשת. אותם אוהדים שמעוניינים לראות שחקן מתחיל ומסיים קריירה באותו מועדון, באש ובמים, הם המתנגדים הגדולים לאישיותו של המלך.
לברון מייצג את לברון
קובי בראיינט הוא דוגמא קלאסית למורשת מהסוג האחר. כזה שלברון, לא מאמין בה גם בערב יום הולדתו ה-33 ולא יאמין בה כנראה עד שיפרוש ממשחק פעיל. בראיינט הצליח בבניית המורשת שלו בלייקרס ולראייה היה הראשון בהיסטוריה שהעלה שתי גופיות נפרדות לתקרת הסטייפלס סנטר לפני כשבועיים. עם חמש אליפויות ב-20 עונות הבלאק ממבה ייזכר כפניו של המועדון מקליפורניה, אך למטבע הנ"ל יש גם צד שני. עגום יותר. תסריט שג'יימס לעולם לא ייקלע אליו.
סיום הקריירה של בראיינט היה מאכזב, ולמרות שייזכר כאחד הגדולים שלבשו את מדי הקבוצה, ההתעקשות שלו לא לשחרר את הקבוצה, בה בילה שני עשורים מחייו וחוסר היכולת של הלייקרס להתנער ממנו ומחוזהו המפלצתי גרמו למערכת כולה להיכנס לבור שחור שממנו לא הצליחו לצאת עד עצם היום הזה. בפועל, בראיינט ערך את הופעת הפרידה שלו מפלייאוף ה-NBA בגיל 33 וחצי. האם אתם מדמיינים את לברון ג'יימס עורך את הופעת הפרידה שלו בפלייאוף כבר העונה? זה בסדר, אתם לא לבד. גם אנחנו לא.
לכן המילה מורשת בהקשרו של לברון מתייחסת אך ורק ללברון ולא לשום גורם אחר. ג'יימס בונה את האימפריה שתישאר אחריו בדמותו הבלעדית, עם שלל ההישגים והתארים שלו ועצמו. הוא לא משחק עבור אף אחד חוץ מאשר לברון. לברון ממתג את עצמו כגדול יותר מכל מועדון וקונספט ספורטיבי. מבחינתו הוא הפך את קלילבנד למפורסמת, לא להיפך ולמרות שהוא עשוי לשבור מיליוני לבבות כשינדוד שוב ליעד הבא בו יראה פוטנציאל להרחיב את המורשת הפרטית שלו, הוא עדיין האיש שהיית רוצה שייקח עבורך זריקה מכריעה.
"אני חושב שהשחקן שהיה מתאים לי בצורה הטובה ביותר הוא לברון. הוא מוסר אדיר. הוא מהנדס את המשחק של הקבוצה שלו", בראיינט החמיא לו בפודקאסט של בליצ'ר ריפורט, בתשובה לשאלה אם איזה שחקן היה רוצה לשתף פעולה בשיאו. אפילו הבלאק ממבה, מר מורשת, היה רוצה את המלך לידו.
לפי חרושת השמועות ג'יימס כבר מכין את הקרקע לעזיבה נוספת בתום העונה הנוכחית, שכיאה לשחקן בקליבר שלו תזעזע את הליגה. מכיוון שלברון רק משתבח עם הזמן, מעבר של המלך בגיל 33 וחצי יהיה עדיין בגדר מעבר של השחקן הטוב בעולם וישנה את מפת הליגה לשנים הקרובות בצורה דרסטית. לברון יודע ממרום גילו וניסיונו שלאחר האליפות ההיסטורית ב-2016 שהביא לעיר ולמועדון בו עשה את צעדיו הראשונים בליגה, הפעם בשונה מאותה "נטישה" ב-2010, לאף אוהד של הקאבס לא תהיה ולו חצי זכות או רשות לשפוט אותו במידה ויחליט לעזוב.
ג'יימס כבר הספיק לרכוש אחוזה בעלות כוללת של 23 מיליון דולר בלוס אנג'לס ובנוסף לעובדה שיהפוך לשחקן חופשי הקיץ, הדימיון לא צריך יותר מידי הכוונה לרעיון שהמלך ילבש מדים חדשים בעונה הקרובה. זהובים-סגולים. עם כל האהבה לרעיון המורשת, הקהל בסטייפלס סנטר רוצה הצלחות. לברון מצידו יכול הבטיח שהוא לא ינחת בלייקרס או בשום קבוצה אחרת בליגה אם לא יקבל את התנאים הטובים ביותר להגיע הכי רחוק שאפשר ולכתוב עוד פרק במורשת הפרסונלית שלו. כי הרי עבורו, זאת התורה כולה. מה שבטוח, תאהבו אותו או יותר או פחות, להישאר אדיש אליו, זה פשוט בלתי אפשרי. מזל טוב, מלך.
