"אין לי מה להוכיח והוכחתי את זה על המגרש", אמר פעם מי שאמר. זו בדיוק ההרגשה של עומרי כספי בימים אלו. הוא פשוט אמור, יכול וצריך לשחק. איפה? רצוי בליגה שבה הוא נמצא במשך כל שנות ה-20 לחייו, אבל לא חובה. העיקר לשחק ועכשיו – זמן קריטי בקריירה של שחקן, בטח של כזה ב-NBA. ואם בקלישאות עסקינן אז אם מנסים בדרך זו או אחרת לסלק אותו דרך הדלת, הוא בהחלט מסוגל לחזור מהחלון.
אבל לפני הכל צריך לקום, לעשות כבוד ולהוריד את הכובע בפני כספי. בעוד חצי שנה, הפורוורד הישראלי ישלים 8 עונות מלאות ורצופות בליגה הטובה, האטרקטיבית, הכלכלית והמבוקשת מכולן. לא היה וממש לא נראה באופק פוטנציאל ישראלי שיזכה לרבע מהפז"מ הזה בכדורסל שמעבר לים. ההבלחה של גל מקל בדאלאס מעצימה עוד יותר את ההישג של קפטן הנבחרת ומחזקת את הקלישאה שהרבה יותר קשה לשמור על המקום שלך מאשר להגיע אליו.
לגבי עונות 9 ומעלה, שוב מתחילים להתעורר סימני שאלה. בתום העונה הנוכחית יסתיים החוזה של כספי. על מנת לחדש אותו בקבוצתו הנוכחית, עליו להראות שהוא חלק בלתי נפרד מהצלחת המועדון ושתרומתו רלוונטית להמשך הדרך. בשביל שזה יקרה, מעבר להשקעה, לחיוביות על הספסל ועל הפרקט ולחיבור שלו עם הקהילה, הוא צריך דקות משחק – ואת זה, בינתיים, הוא לא מקבל.
איך זה יקרה? רק אם יצליח להתחבב על המאמן או לחילופין ששחקנים בעמדה שלו על המגרש יעזבו, יועזבו או חלילה יחלו או יפצעו. למשל, כשרודי גיי, שמשחק בעמדה של עומרי חלה ערב אחד המשחקים, כספי הוזנק לחמישייה. העניין שהסבלנות של הישראלי מתחילה להתקצר ומתחיל להימאס לו לחכות שאחד הניסים המצויינים מעלה יקרה. ובצדק.
הפורוורד פתח את קריירת ה-NBA שלו אצל הקינגס, כך שהחזרה שלו לבירת קליפורניה אחרי סיבוב בקליבלנד וביוסטון הייתה טבעית, כאשר הרושם היה שהשידוך יוכל להחזיק לעוד מספר שנים. אחרי עונתו הטובה ביותר בליגה מבחינת מספרים תחת ג'ורג' קארל שאימן אותו אשתקד, הדרך היתה סלולה לארץ המובטחת שהיא במילים אחרות החוזה השמן, הרווחי וארוך הטווח שרוב השחקנים מגיעים אליו בטופ של הקריירה שלהם, כזה שאמור לספק שקט כלכלי ומקצועי לשנים קדימה.
כמעט 12 נקודות בממוצע בלמעלה מ-27 דקות משחק אמורים היו להקנות לו בדיוק את זה בעוד כחצי שנה. משחק אחד בלתי נשכח לעיני כל אמריקה נגד האלופה דאז גולדן סטייט, עם דו קרב שלשות מטורף מול ה-MVP של הליגה, סטף קרי, בו הוא שבר שיאי מועדון של קליעות מחוץ לקשת, קיבעו אותו בתודעה של מקבלי ההחלטות והעתיד היה נראה ורוד מאי פעם.
אלא שהעונה הגיע לקבוצה מאמן חדש - דייב ייגר שבילה כמעט את כל העשור האחרון בממפיס, ופשוט הפסיק לספור את כספי. הבעת חוסר האמון או חוסר ההכרה במספרים או באישיותו של קפטן הנבחרת גרמה לו להביא שני שחקנים על המשבצת שלו, ולהאריך את זמן הפרקט של זה שגם ככה פותח בחמישייה של הקינגס.
רודי גיי נח בקושי שלוש דקות בכל רבע והתוספות החדשות לקבוצה הם שני ותיקים ומנוסים אפילו יותר מכספי. מאט בארנס בן ה-36 סוגר 14 עונות בליגה ואנתוני טוליבר בן ה-31 פתח את עונתו התשיעית בליגה. שניהם משחקים למעלה מ-24 ו-19 דקות בהתאמה, ועכשיו כספי צריך לקושש דקות מפה ומשם ועוד לבלוט בהן, משימה קשה ומייאשת. מתוך 11 משחקים עד כה, כספי ראה 5 מלאים מהספסל, ושיחק 6 דקות פחות מהכמות שקיבל בכל הקריירה שלו, הוא קולע חצי מהנקודות ולא הגיע לקו העונשין אפילו פעם אחת כל העונה.
הכל נראה שחור כשכספי לא משחק. למנהלי הקבוצה אין אינדיקציה לרמת המשחק שלו, וקבוצות אחרות לא יכולות להתרשם מיכולתו ומכושרו. שני המשתנים הללו הם אלה שקובעים ישירות את עתידו, ואם המצב יימשך אז הדבר ישכיח את העונה החלומית שעבר אשתקד.
לכן אין מנוס מלחפש קבוצה אחרת ויפה שעה אחת קודם. מכיוון שאין סיבה לגיטימית לספסולו המתמשך, ראשי הקבוצות שיחפצו בו יתמקדו בנתוניו הסטטיסטיים מהעונות הקודמות, יעשו בירור לגבי חיוביותו של האיש, וידעו שעם למעלה מ-7 עונות בליגה הם מקבלים ניסיון מקצועי מוכח, ודמות חיובית גם בחדר ההלבשה.
סיטואציה נכונה וחיבור תמיד היו המפתח להצלחת כל אחד ואחת בכל תחום. כספי צריך למצוא מאמן ושיטה שיתאימו לתכונותיו. שמה של הקבוצה והאספירציות שלה כבר פחות רלוונטיות. קבוצה כמו סן אנטוניו מתאימה לכספי כמו כפפה ליד: הגאנר היחידי שמקבל דקות משמעותיות בספרס הוא דני גרין שפצוע מתחילת העונה וגם האחוזים שלו מבחוץ בשנתיים האחרונות בירידה דרסטית (30% לעומת כמעט 42% ב-4 השנים שקדמו להן), על הספסל קצת קייל אנדרסון וקצת דאוויס ברטאנס שקולעים טוב מבחוץ, אבל לא טוב יותר מעומרי. פארקר, מאנו, קוואי ומילס ישמחו לסווינגמן כמו כספי לרוץ איתו, ועם פופוביץ', שגם ככה מאוהב בכדורסלנים בינלאומיים, יוכלו כולם להרוויח.
מי הם הפורוורדים הקלעים הגדולים שעולים מהספסל של הניקס? סאשה וויצ'יץ' האנמי? הרוקי חסר הנסיון (ב-NBA), מינדאוגאס קוזמינסקאס? ג'סטין הולידיי שמחליף קבוצה בכל עונה? כספי יכול להשתלב יופי במערך של ג'ף הורנסק שהיה קלעי מדהים כשחקן לצד שני מגה סופרסטארים כמו סטוקטון ומלון.
גם וושינגטון היא אופציה לא רעה לקבוצה שקולעת פחות מ-6 שלשות בממוצע למשחק ב-30%. חוץ מברדלי ביל, אוטו פורטר ג'וניור ומרכוס ת'ורנטון, אף אחד לא זורק יותר מפעמיים וחצי למשחק מחוץ לקשת. ממפיס, אינדיאנה ואפילו מיאמי - גם הן היו שמחות לקבל את התכונות המקצועיות של כספי מהספסל בעמדת הפורוורד. אהה, ויש גם את סקרמנטו כאופציה לא רעה. קבוצה שקולעת גם היא סביב ה-30% במשחק מחוץ לקשת, כששני השחקנים שזורוקים הכי הרבה שלושת הם בארנס וקאזנס (!) שמעיפים יחד 7 שלשות למשחק ב-30.5%. מה רע לנצל יכולות של איזה אחד שקלע בקריירה ב-37% מחוץ לקשת כאשר בעונה ששיחק יותר מ-27 דקות דייק ב-41%? אולי המאמן שלו יתעורר כבר?!?
בעונה הבאה יפתח הסכר הכלכלי שיקפיץ משכורות וישדרג פיננסית כמעט את כל מי שישתייך לקבוצת NBA. כספי ראוי לשתות מהבאר הזאת, הוא הרוויח את זה ביושר עם משמעת עצמית ועבודה קשה, בהתמדה ובדבקות במטרה. נכון שבגילו הצעיר יחסית (28.5), מרבית קבוצות אירופה בפרט והעולם בכלל יקבלו אותו בזרועות פתוחות. אלה עשויות להציע לו חוזים אטרקטייבים, אבל אלה יגיעו לפיתחו גם בגיל 31,32. כרגע הדרייב שלו הוא להישאר ב-NBA ולהיות יותר מזנב לאריות, במקום שבו כל הנוצץ עוד אמור להיות מוזהב יותר.
די לראות את שפת הגוף ואת הפנים של דייויד בלאט, שלא לומר של גל מקל, שהיו שם וסולקו מהארץ המובטחת, כדי להבין שכספי יעשה הכל כדי להמשיך להיות נוכח על הבמות הכי גדולות שיש. מקצועית, עומרי יתקשה לשנות את תכונותיו. הוא ימשיך להיות הקלעי היעיל שהוא ממרחק, ימשיך לרוץ למתפרצות ולבלוט במגרש הפתוח, ולספק אנרגיות וטרוף מהספסל עם הרצון לגעת בכל כדור. עכשיו הוא פשוט צריך לבחור בקפידה יתרה עבור מי ישחק.
אחרי ששיחק כבר בקבוצת פלייאוף (יוסטון), בקבוצת תחתית מהחוף המזרחי (קליבלנד בתקופה בה לברון גלה במיאמי) ובקבוצת תחתית מהמערב (סקרמנטו), כספי כבר יודע מה טוב ומה לא טוב בשבילו. כל קבוצות המזרח שמגלות בו עניין עכשיו (ניו יורק ניקס, בוסטון, וושינגטון וטורונטו) הן קבוצות פלייאוף שבאות מערים ענקיות עם קהלים ושאיפות גדולות. העניין הוא שגם לקראת הצעד הבא והמתבקש בקריירה שלו, כספי שוב יצטרך להוכיח שהוא ראוי למעמד, לכבוד ולשכר אותם הוא כבר חשב שהשיג מזמן.
