חודש אחד מאחורינו בעונת 2014/15 של ה-NBA, אבל הרבה דברים הספיקו לקרות ולמשוך את תשומת הלב שלנו. אז מה למדנו בשבועות הראשונים של העונה?
למדנו ש... לא משנה אם זה בנס ציונה או בסולט לייק סיטי, דייויד בלאט אוהב שמפקפקים בו לפני שהוא מתחיל באמת את המסע לעבר האליפות. בשנה שעברה היו מי שקראו למאמן להתפטר ממכבי תל אביב אחרי הפסד לעולה החדשה, אבל זה נגמר עם שמפניה בכיכר רבין. גם הימים הראשונים שלו בהרפתקה בקליבלנד לא הלכה חלק, אלא שבארה"ב מגלים הרבה יותר סבלנות. הם מבינים שעם לברון ג'יימס, קווין לאב וקיירי ארווינג, זה רק עניין של זמן עד שהקבאלירס יתחילו לקרוע את הליגה.
למדנו ש... קובי בראיינט עדיין יודע לקלוע, חבר'ה. שנה וחצי של פציעות לא יגרמו לו לשכוח מה עושים עם הכדור ואיך שולחים אותו אל תוך החישוק. 26.4 נקודות יש לו בממוצע, יותר מכל שחקן אחר בליגה. אז נכון, כדי להגיע למספר הזה הוא הפך למחטיאן הגדול בכל הזמנים והלייקרס מביכים את עצמם עם המאזן הרע במערב. אבל היי, השיא של מייקל ג'ורדן כבר מעבר לפינה!
למדנו ש... לפציעות יש נטייה להתרכז בקבוצות מסויימות, ולהרוס להן את התוכניות. אוקלהומה סיטי הייתה אמורה לשייט בקלות לעוד הופעה בפלייאוף, אבל עכשיו המקום שלה בספק וכשיחזרו לכוח מלא עם דוראנט ו-ווסטברוק, הם יהיו חייבים לתת בליץ של ניצחונות. באינדיאנה נאבקים להסתדר במשחקים האחרונים בלי כל החמישייה הנהדרת מהשנים החולפות, כאשר מלבד פול ג'ורג' שאולי גמר את העונה, גם ג'ורג' היל עוד לא הופיע השנה ודייויד ווסט ערך בכורה רק הלילה. אם זה לא מספיק, קחו את הלייקרס - הם איבדו את נאש עוד לפני תחילת העונה כשנפצע מהרמת מזוודה, את הרוקי ג'וליוס רנדל ששבר את הרגל 3 רבעים וחצי לתוך העונה וכעת גם קזבייה הנרי קרע את גיד אכילס. רחמים.
למדנו ש... מלאנס סטיבנסון של הפייסרס, בשארלוט קיבלו רק את הדברים האלה:
למדנו ש... יחסית למחזור דראפט שלא הפסיקו לדבר עליו כעל הטוב ביותר מאז הדראפט של לברון, ווייד, כרמלו ובוש - הרוקיז פתחו בצורה מאכזבת למדי. כמובן שנדרש זמן להסתגלות וגם שניים מהשחקנים הכי מבטיחים פצועים לכל העונה (אמביד ורנדל), אבל כרגע רק אנרדו וויגינס (11.9 נק') וג'בארי פארקר (11.5 נק') קולעים בדאבל פיגרס. שניים מתוך שלושת השחקנים הבאים ברשימה, בויאן בוגדנוביץ' ונרלנס נואל, בכלל לא נבחרו בדראפט הזה. זה לא אומר כלום בנוגע לקריירות שיהיו לשחקנים הללו, אבל רק נציין שמלו וקינג ג'יימס קלעו יותר מ-20 נקודות בממוצע למשחק בעונת הרוקי.
למדנו ש... גם אם יוסטון הפכה תוך שנה מאחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה, להגנה הטובה ביותר, ג'יימס הארדן עדיין מסוגל לרגעים מביכים של חוסר אכפתיות פושע. אמנם האיש והזקן שיפר את החלק ההגנתי במשחק שלו, והרוקטס מרשים ליריבות לקלוע רק 92.2 נק' למשחק, אבל רק תראו את הקליפ הבא ותבינו מדוע אנשים רבים מתקשים לסמוך על הארדן:
למדנו ש... בעונתו השלישית, אנתוני דייויס הפך לאחד השחקנים הטובים בליגה. בלי סייגים, בלי ספקות, בלי סימני שאלה - הוא פשוט מפלצת. 24.6 נקודות, 11.2 ריבאונדים, 3.2 חסימות ו-2.1 חטיפות. אלה המספרים שלו בקבוצה שמועמדת לפלייאוף במערב הקשוח אך ורק בגללו. ובעונה בה לברון ג'יימס מתקשה להציג יכולת שיא, שקווין דוראנט פצוע וכוכבים נוספים מקשים להתעלות, לא מן הנמנע שנשמע את שמו של דייויס מקושר לתואר ה-MVP בקצב הזה.
למדנו ש... גם ב-NBA יש שחקנים שמסוגלים להחטיא ליי-אפ. אבל לא סתם ליי-אפ, אלא לבד במתפרצת, 2 שניות לסיום ההארכה במצב של שוויון. ברנדון נייט רשום על אחת הפדיחות הגדולות של השנים האחרונות, למרות שבסופו של דבר מילווקי ניצחה את המשחק הזה אחרי ההארכה השלישית.
למדנו ש... כבר עכשיו יש זוכה בתואר סל השנה, אבל הוא כמעט בוטל רטרואקטיבית. האלי-אופ לאחור של קורטני לי שסידר לממפיס ניצחון על הבאזר מול סקרמנטו הוא ניצוץ של גאונות. הקינגס הגישו בקשה רשמית לליגה לפסול את תוצאת המשחק, בטענה שהשעון הופעל באיחור וגם כך הכדור נגע בדרך ללי בשחקן הגנה. אבל הליגה דחתה את הדרישה אמש, ובינינו, טוב שסל כזה נהדר נשאר בעינו גם אם זה לא מצא חן בעיני סקרמנטו.
למדנו ש... הגמר השנה עשוי להפגיש את טורונטו וממפיס. כן כן, קראתם נכון. שתי קבוצות שמעולם לא היו במעמד הזה, אבל משחקות כדורסל קבוצתי נהדר, ולא צריכות שם גדול בסגל כדי לעשות את זה. מוקדם להתנבא ולחזות אם הן באמת מסוגלות לשחק בחודש יוני, אבל אל תופתעו אם זה יקרה. סטריינג'ר ת'ינגס האב האפנד.
למדנו ש... הנוכחות של פיל ג'קסון לא מהווה ערובה אוטומטית להצלחה. הפרויקט של הזן מאסטר, להשתית את התקפת המשולש באמצעות דרק פישר, נראית בשלב זה יותר כמו פנטזיה רחוקה. מסביב לכרמלו אנתוני יש סגל רע שבנוי בצורה לא מאוזנת, ואחרי שנתיים-שלוש בשולי הצמרת במזרח, בניו יורק מתרגלים בחזרה לאותם דשדוש ודכדוך שאיפיינו אותם בשנים שאחרי פטריק יואינג. לאן כל זה מוביל? לפיל הפתרונים.
למדנו ש... עמוק בפנים, וינס קרטר הוא בחור רגיש. רק תראו איך הוא הגיב כשבטורונטו הוא התקבל עם וידאו ממיטב ימיו כ"אייר קנדה":
למדנו ש... תמיד אפשר לרדת יותר נמוך. רק תשאלו את פילדלפיה. העובדה שיש בכלל אנשים שיושבים על כיסאות בתוך האולם של הסיקסרס במשחקים של הקבוצה, זה סוג של נס. ההסבר היחיד שאני מצליח להעלות על הדעת, הוא שאותם אנשים רוצים להתרברב שהם היו שם בשביל הקבוצה גם ברגעים הקשים, אם בעוד כמה שנים פילי תהפוך לקונטנדרית. כרגע הדבר היחיד שהיא מתחרה עליו זה תואר הקבוצה הגרועה בכל הזמנים. גם זה הישג.
למדנו ש... עומרי כספי הוא יותר מסתם שחקן קאץ'-אנד-שוט שניזון משאריות בהתקפה. בניגוד להצלחה המוקדמת שלו ביוסטון בעונה שעברה, הפעם נראה שלפתיחה הטובה שלו בסקרמנטו יש שורש חזק יותר בקרקע. כספי שיפר את הכדרור ואת יכולת החדירה לסל ורושם שיפור אדיר ביעילות שלו (לראשונה בקריירה עולה מעל ממוצע הליגה במדד ה-PER, שבודק את תרומת השחקן לפי דקות). אפילו אפשר לראות פה ושם שבקינגס מריצים מהלכים בשבילו.
ומה אתם למדתם בחודש הראשון של העונה? טקבקו את האבחנות שלכם.
