אם תעברו על האלופות השונות של ליגת ה-NBA לדורותיה, תראו שכמעט לכל אחת היה כוכב/סמל מובהק. הוא לאו דווקא זכה ב-MVP של הגמר (כמו סטף קרי בשלוש אליפויותיו הראשונות למשל), אבל לא היה ספק מי הפנים של המועדון. זה שהאוהדים מעריצים, קונים גופיות שלו וכרטיסים בשבילו, ורואים בו כגיבור שלהם.
אולי זה הטבע שלנו - הצורך להגדיר את החזק. אנחנו זקוקים להיררכיה הברורה שתגיד לנו מי מעל מי, זה מעסיק אותנו וכשלא ברור לנו מי מחזיק בכוח - משהו אצלנו מסתבך ומתערער. בוודאי כאנשי כדורסל שלא יודעים מה זה תיקו. ולכן לא ידענו בדיוק לעכל את צמד הכוכבים של בוסטון ג`ייסון טייטום וג`יילן בראון.
ברוב הצמדים בהיסטוריה יש כינור ראשון וכינור שני, באטמן ורובין, אבל לא בצמד הזה. במשך שנים ג`ייסון טייטום הוא זה שנחשב לאלפא, אך ביותר מדי מקרים (בין היתר בגמר 2022) בראון הוא זה שנראה השחקן הטוב יותר.
כששני כוכבים "נאבקים" בתואר ה-כוכב של הקבוצה יכול להיווצר מתח ובהמשך פיצוץ והפרדת כוחות, האגו מדבר וזה בסך הכל הגיוני. לא מעט אנשים ניסו לגרום לקרע בין כוכבי הסלטיקס, כולל מאמן דאלאס ג`ייסון קיד בגמר הנוכחי, אבל החבר`ה הללו הראו שהם עשויים מהחומר הנכון, שלא מתרגש מרעשי רקע.
בדקות הסיום של משחק מספר 5 נפל סופית האסימון בנוגע לטייטום ובראון ובשעה טובה עולם הכדורסל הצליח להשלים עם מה שהיה לו קשה במשך כמה שנים טובות. כשהאליפות כבר הייתה בכיס של הסלטיקס, JT נשלח לקו וזכה לקריאות "MVP!" מהאוהדים. זמן קצר אחר כך בראון מצא את עצמו על העונשין ושמע גם הוא "MVP!" מהיציעים. ושם, בנקודה הזו, משהו קרה.
שם אפשר היה להבין, בפעם הראשונה באמת, שלאף אחד לא אכפת או צריך להיות אכפת מי יותר טוב או יותר "סמל" - כי הם פשוט טובים ביחד. שניהם ה-MVP ושניהם סמל אחד משותף שמשקף את האלופה.
בראון נבחר ל-MVP (קיבל 7 מתוך 11 קולות) והדבר הראשון שהוא עשה ברגע הגדול בחייו על הבמה הכי יוקרתית של הענף היה לדבר על טייטום: "אני חולק את התואר עם האחים שלי והשותף שלי לפשע, ג`ייסון טייטום, שהיה איתי כל הדרך. זה שלנו ביחד".
טייטום ובראון הם הצמד השביעי אי פעם שזוכה באליפות עם 5/5/20 כ"א במשחק המכריע והשני בהיסטוריה אחרי קובי בראיינט ושאקיל אוניל עם 450+ נקודות כ"א בשלושה פלייאופים רצופים.
וכאן תנו לי לאמץ את דמיונכם ולשאול אתכם כמה רחוק קבוצה בינונית הייתה מגיעה עם אחד השחקנים הללו כאלפא שלה? האם מדובר בסופרסטארים סוחפים שמסוגלים לעשות את ההבדל לבדם? לעניות דעתי התשובה היא לא, ולכן אין בראון בלי טייטום ואין טייטום בלי בראון. היום הם צמד היסטורי שהפך את הביקורות לבדיחות ישנות, חרט את שמו בספרים של הסלטיקס ובהמשך ימצא את הגופיות שלו על תקרת ה-TD גארדן.
בראון נבחר שלישי בדראפט 2016, טייטום נבחר שלישי בדראפט 2017, ושניהם הגיעו לבוסטון הודות לטרייד ששלח את פול פירס וקווין גארנט לברוקלין. אי אפשר להמציא את זה, רק אפשר להודות לצמד הזה (שבסך הכל בן 27 ו-26 בהתאמה) על התזכורת - שלא חייבים לרדוף אחר פנים של מועדון, כי גם עם שתי פנים אפשר לרדוף אחר אליפות.
Jaylen Brown gets the finals MVP, and the first thing he does is he shout-outs his Celtics teammates and his partner in crime Jayson Tatum: pic.twitter.com/ozb1pi2hGu
— Tomek Kordylewski (@Timi_093) June 18, 2024
ואחרי שחילקנו את הפרחים לטייטום ובראון, זה הזמן לתת קרדיט לאיש שבלעדיו כלום לא היה קורה: ג`רו הולידיי. השחקן היחיד בהיסטוריה של ה-NBA שזכה באליפות בעונת הבכורה שלו בשני מועדונים שונים (מינימום 30 דקות למשחק בפלייאוף).
הולידיי, שנבחר שישה מקומות לפני עומרי כספי בדראפט 2009, ביסס את מעמדו כאחד הווינרים הגדולים אי פעם. ב-2021 הוא היה החלק החסר בפאזל של מילווקי בדרך לטבעת, השנה הוא התגלה כחלק החסר בפאזל של בוסטון ופתאום הרכז שהתבזבז שנים בפילדלפיה ובניו אורלינס נראה כמו הול אוף פיימר עתידי.
במשחק 4 הולידיי רשם את מדד הפלוס מינוס הנמוך בהיסטוריה של סדרות הגמר, 38-, ובמשחק 5 הוא דאג לקלוע את 6 הנקודות הראשונות של הסלטיקס, כשהסל השלישי שלו הגיע לאחר חטיפה לקיירי ארווינג שהדליקה את הקהל. הבחור הזה מביא לשולחן הגנה ואת כל הדברים הקטנים שמנצחים משחקים - ברמה הכי גבוהה שיש. מאסטר.
כמה שבועות לפני פתיחת העונה בראד סטיבנס הנחית את הולידיי (שעבר בטרייד משולש לפורטלנד) תמורת השחקן השישי של העונה מלקולם ברוגדון, רוברט וויליאמס ושתי בחירות סיבוב ראשון. הבאקס ויתרו על הרכז האדיר כדי לצרף את דמיאן לילארד, ובגמר הזה הם הבינו סופית שהם ויתרו על זהב.
בניגוד למרכוס סמארט, שראוי לשבחים על החלק שלו בריצה של בוסטון בשנים האחרונות, להולידיי אי אפשר שלא להתחבר. גם השונאים הגדולים ביותר של הסלטיקס יסתכלו עליו, על הצניעות שלו, ובמקום להקניט אותו ייצא להם: "איזה שחקן".
איזה ווינר היסטורי.
What a sequence from Jrue Holiday, been great on both ends. pic.twitter.com/u2pPCvx86x
— Steve Jones Jr. (@stevejones20) June 18, 2024
מילה ללוקה דונצ`יץ`: בדרך כלל צריך להיכשל במשהו לפני שאתה מצליח בו, הכל בסדר. ציפינו לקבל קפיצת מדרגה מדונצ`יץ` בגיל 25 וכך היה - עם שיאים בלי פוסקים, לילה אחד בלתי נשכח של 73 נקודות באטלנטה, אפילו הגנה משופרת ולקינוח גמר NBA ראשון. הוא כבר לא יסיים עם מאזן מושלם בגמרים כמו מייקל ג`ורדן, אבל זה היה הפסד חשוב להמשך הקריירה שלו.
לוקה למד שכדי למצות את הפוטנציאל הבלתי נגמר שלו הוא חייב להיות שומר סולידי, כזה שלכל הפחות הוא לא חוליה חלשה שהיריבה מחפשת התקפה אחר התקפה. הוא גם למד שקיירי ארווינג הוא אופציה נהדרת לצדו (כל עוד המשחק מחוץ ל-TD גארדן) ושלראשונה בקריירה האמריקאית שלו יש לו בסיס אמיתי לרוץ איתו.
כנראה שהתקרה של המאבס תיקבע על פי השיפור של דרק לייבלי, לו יש ארבעה חודשים להשתפר בכל האספקטים, בין היתר גם בקליעה משלוש, ולהפוך לסנטר פותח שמשנה קבוצה.
בכל קיץ בשנים האחרונות אמרנו שהעונה הבאה צריכה להיות עונת ה-MVP הראשונה של לוקה, אז נגיד את זה גם הפעם ונקווה בשבילו שניקולה יוקיץ` יוריד קצת הילוך בעונה הסדירה וישמור לפלייאוף. ואם פתאום יגיע איזשהו אנתוני אדוורדס שיקלקל את התוכניות לשני האירופאים - נתחיל לדבר על שיתוף פעולה מתבקש ביניהם, אבל את השיח הזה נשמור לעונה הבאה.
Luka Doncic this season:
— StatMuse (@statmuse) June 18, 2024
— 34/9/10
— Led NBA in scoring
— First 33/9/9 season ever
— Top 3 in points, assists and threes
— Most 30-PT triple-doubles since MVP Russ
— 73-point game
— Led Mavs to the Finals
He`s only 25. pic.twitter.com/n2rLChbMjp
טופ 10 הפייבוריטיות לאליפות בעונת 2024/25
זה הזמן לצלם מסך ולצחוק עליי בעוד שנה, אבל מסורת זו מסורת (לפרוטוקול - בעונה שעברה בוסטון הייתה אצלי שנייה). הנה:
10. לוס אנג`לס לייקרס
9. מיאמי
8. פילדלפיה
7. אוקלהומה סיטי
6. מילווקי
5. מינסוטה
4. ניו יורק ניקס
3. דאלאס
2. דנבר
1. בוסטון
תודה לכל מי שקרא, עקב וצפה לאורך כל העונה המהנה הזו, ניפגש ב-2024/25 ועוד קודם לכן בברקליס סנטר, עם הבחירה השנייה של וושינגטון בדראפט. הליגה שלנו בידיים טובות.
