הטובים בעולם (Getty) (צילום: ספורט 5)
הטובים בעולם (Getty)|צילום: ספורט 5
sportFive1186082 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הגענו! לא נשאיר אתכם במתח. הבחירה הראשונה שלי בדראפט היא יאניס אנטטוקומפו על פני קווין דוראנט וניקולה יוקיץ' שנמצא איתם במדרגה, אבל טיפה (טיפה!) מאחור. וכמה שזה היה צמוד בין השניים האלה… כזכור, התרגיל הוא דראפט תיאורטי לעונה תיאורטית שמתחילה היום. ההגדרות האלה ישחקו תפקיד מהותי. אחרי התלבטויות אין קץ אני נוטה ללכת עם יאניס, אבל בואו ננסה להתיר את כל הקשרים שנוצרו לי במוח בעקבות התרגיל הזה.

2 - קווין דוראנט, ברוקלין נטס
למה הוא כאן - אם השאלה הייתה מי אני לוקח למשחק אחד הייתי הולך עם דוראנט. הוא סופרסטאר מדהים, אחד מהטובים בהיסטוריה, וכשהוא על המגרש הוא בשיאו. לא "עדיין בשיאו" כמו שאפשר לומר על שחקן שהולך ומזדקן לעיני המצלמות, אלא ממש בשיאו, כלומר טוב יותר מבעבר. הוא יעיל יותר מאי פעם - השחקן הכי טוב בהיסטוריה מחצי מרחק, גם בהיבט של השגת הזריקה וגם בהיבט של לקלוע אותה. העונה הוא קולע 54.3 אחוזים מחצי מרחק (זריקות מטווח שתי נקודות, ממרחק שלושה מטרים ומעלה). זה ליי-אפ בשבילו. ודוראנט יכול לעשות מיליון דברים אחרים אם לוקחים לו את האופציה הזו.

הוא גבוה מדי בשביל ששמירות כפולות יפריעו לו, והוא קורא את המשחק על אוטומט. אפשר לשים לידו כל סוג של כוכב או שחקן משלים, והנוכחות של דוראנט רק תעצים אותו. הוא שומר מגוון וטוב, שיכול להרים את האינטנסיביות שלו ברגעים החשובים, והוא ארוך וזריז מספיק בשביל לספק גם הגנה על הטבעת מהצד החלש. אין לו חולשות של ממש, והיתרונות שלו שמים אותו לצד הגדולים בהיסטוריה. בסדרה בין ברוקלין למילווקי - ששוחקה לפני פחות משנה - דוראנט היה טוב מאנטטוקומפו. זו לא הייתה שאלה בכלל. אז מה הוא עושה במקום השני?
למה הוא רק כאן - התשובה הקצרה היא חוסר הזמינות היחסי שלו. אלה הפציעות, והזהירות המוצדקת לגביהם, בגיל 33, זה פשוט יותר מדי בשביל שאוכל להתעלם. אחרי שהחמיץ את כל עונת 2019-20, דוראנט שיחק 80 משחקים בשתי העונות האחרונות. העונה למשל, ברוקלין זכתה לכמויות בלתי מבוטלות של בעיות גם בלי קשר לדוראנט, אבל ההיעדרויות שלו מנעו ממנה הבטחת מקום בין שש הגדולות. חשוב לי להבהיר, זה ניואנס מעצבן אבל אני מתעקש - זו לא אשמתו, אבל הוא גם לא היה זה שפתר את הבעיה הזו. לפני הפלייאוף צריך להגיע לשם.

sportFive1186080 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

1 - יאניס אנטטוקומפו, מילווקי באקס
למה הוא כאן - האליפות של הבאקס בעונה שעברה הייתה תלויה המון בנכונות של היווני לתת את הכדור לאחרים. ולא שזה היה אישיו של אגו - כי יאניס הוא הסופרסטאר הכי צנוע בהיסטוריה של העולם - אלא עניין של ניסוי וטעיה. הבאקס למדו איך להשתמש בביגמן המדהים שלהם, והוא מצדו פרח בתפקיד החדש שלו. זה קרה בהדרגה.
 
יאניס קיבל דקות גם כרכז אצל ג'ייסון קיד, ולאט לאט ראינו איך מייק בודנהולצר, שהחליף את קיד, מבין איך הכי חכם לתת לכוכב שלו לתקוף. קואץ' באד דחף אותו לתפקידים המסורתיים יותר של ביגמנים - לחסום, להתגלגל, או לקבל בידוד במיד-פוסט, כשהצד פנוי. לא עוד ניסיונות לפרוץ חומה של שלושה שחקנים ממרכז המגרש, אלא פינוי שטחים בצדדים שיתנו לו בהירות לגבי התגובות של הגנה לחדירות שלו.

זה לא הופך את אנטטוקומפו לביגמן מסורתי אגב, כי הוא עדיין מכדרר וחודר נהדר, עדיין מוביל מתפרצות, ועדיין מסוגל להתחיל מהלכים מחוץ לקשת כמו שחקן חוץ. אבל היתרונות שלו מועצמים בעמדות ובמצבים האלה, כי ביגמנים רגילים פשוט לא מסוגלים להתמודד עם הניידות, הכוח והאתלטיות שלו. ואל תטעו לגביו כמו ג'יימס הארדן - יאניס הוא אחד מהשחקנים הכי מוכשרים פיזית שראה המשחק הזה.

אנטטוקומפו מצדו גם המשיך והשתפר - עקומת הלמידה שלו כל כך מרשימה וייחודית שהיא משהו שצריך ללמוד בשיעורי גיאומטריה. מצפלון מתנדנד בגובה 2.06 מ' הוא צמח למפלצת בגובה 2.11 מ' עם שרירים שחצבו משיש. הוא שיפץ ועיבד סט הכישורים שלו וחזר עם משהו חדש בכל עונה. בגיל 27 הוא משחק את הכדורסל הטוב בקריירה שלו, וזה אחרי שכבר צבר שני תארי MVP, שחקן ההגנה של העונה, ותואר MVP של הגמר, בין היתר.

אנטטוקומפו הוא לא לוקה, יוקיץ' או דוראנט מבחינת היכולת שלו ליצור לעצמו ולאחרים, ועוד ניגע בזה לעומק. אבל הוא גם לא רחוק מהם, גם אם הוא ניגש לזה אחרת. והוא מתעלה על כולם בכל שאר האספקטים של המשחק.

יאניס מסוגל להעניש קבוצות בכל מיני צורות, מה שהופך אותו לאידאלי לצד כוכבים אחרים. הליגה משופעת בכישרון, והמשחק משוחק ברמה הכי גבוהה בהיסטוריה (אני גם חובב נוסטלגיה, אבל אין ויכוח בעניין). ההנחה שלי היא שכדי שקבוצה תיקח אליפות, היא צריכה לפחות עוד כוכב אחד לצד הכוכב הראשי שלה. כוכבים, גם משניים, אוהבים את הכדור ביד שלהם. שלושת השחקנים בפסגה יכולים לשחק לצד כל מיני סוגים של כוכבים, ויאניס הוא הדוגמה המושלמת.

הוא אמנם לא קלעי טוב מבחוץ (ונגיע לזה), אבל הוא מסוגל לשחק בכל מיני תפקידים ללא הכדור, והוא הפך לחוסם אימתני בפיקנ'רול. הוא אוסף את כל נקודות הזבל סביב הטבעת מהחטאות, והוא פשוט דומיננטי מדי בשביל לשכוח ממנו כשהכדור אצל מישהו אחר. אנטטוקומפו מגיע לזריקות צבע יותר מכל שחקן אחר,  9.3 זריקות למשחק העונה מתוך 5 פיט (152 ס"מ) שסביב הסל, אותן הוא קולע ב-74.4 אחוזים מדהימים. אם זה ניסיון דאנק או ליי-אפ - עדיף שיאניס יהיה הזורק. אין דומיננטי ממנו בצבע. ההגנה שלו רק הופכת אותו ליותר אטרקטיבי.

יסלחו לי רודי גובר, דריימונד גרין וג'ואל אמביד, בהגנה אין שחקן שאני רוצה יותר מאנטטוקומפו במשחק פלייאוף. הוא יכול למלא המון תפקידים בצורה מעולה: הגנה על כוכבים בכל עמדה כמעט, חילופים, וגם הגנה על הטבעת. קריאת המשחק שלו נהדרת והמנוע שלו לא עוצר לרגע. וזה כישרון בפני עצמו - יאניס לא נח.

הכי גבוה שאפשר להיות (Getty) (צילום: ספורט 5)
הכי גבוה שאפשר להיות (Getty)|צילום: ספורט 5

במן תמונת תשליל ללברון, כשאנטטוקומפו על המגרש הוא לא רואה בעיניים. כל התקפה היא קודם כל מתפרצת, וכל פוזשן הגנתי הוא על החיים ועל המוות. אפשר לבוא בטענות ליעילות של הגישה הזו בטווח הארוך (ע"ע לברון), אבל חייבים להאריך את הנכונות של שחקן במעמד שלו להתנהל ככה. וזה משליך על כל הקבוצה. קבוצה של יאניס תמצה את הפוטנציאל שלה, וזה לא משהו שאפשר להגיד על קבוצה של דוראנט. זו לא ביקורת על דוראנט - שכבר דיברנו בשבחו באלמנטים האלה של החיים כמקצוען - זה פשוט אדג' שיש ליאניס כי הוא עד כדי כך ייחודי.

למה הוא רק כאן - כי אין מקום גבוה יותר. אבל בואו נדבר על הסיבות שגרמו לי להתלבט. זה כל כך מוזר, שלא לומר מעט צבוע, לחפור על החשיבות של שחקנים שהם יוצרים מרכזיים של ההתקפה, ואז לסיים בטופ עם שחקן שזה לא מה שמגדיר את המשחק שלו. היווני מנצל את זה שהוא לא צריך את הכדור ביד בשביל להעצים את האחרים ולתת להתקפה אוויר. הוא משקיע את האנרגיות שלו בהגנה ובריבאונד בשני הצדדים, ומקבל המון הזדמנויות גם ככה כפינישר, עם יוסג'-רייט מנופח של 34.9 אחוזים.

עד ממש לאחרונה הייתה לו בעיה רצינית מקו העונשין. הוא קולע ב-72.2 אחוזים סבירים בעליל העונה, ואני רוצה להאמין שהבעיות שם מאחוריו. אבל אפשר להשאיר מקום לאפשרות שלא, כי בכל פלייאוף האחוזים שלו יורדים לעומת העונה הרגילה, אפילו שאת הפלייאוף הקודם הוא סיים עם 17 מ-19 במשחק האחרון. נראה.

הקליעה הבעייתית מבחוץ גם היא פחות בעייתית מבעבר. זה לא שהוא הפך לדירק נוביצקי בקיץ אחד, אבל הוא קולע טוב יותר, ובעיקר בוחר את הזריקות שלו טוב יותר. הוא הפסיק לרדוף אחרי זה. כשאתה כל כך רגיל להיות במגמת שיפור, זה הגיוני לנסות להילחם בחולשות שלך ככה, אבל יאניס הרפה קצת. וזה חשוב.

סיכום
התרגיל הזה עזר לי מאוד להבין מה אני חושב על המשחק המודרני, ואני מבין שחלק מהשמות והמיקומים כאן היו פחות צפויים מאחרים. ניסיתי להביע את ההיגיון שהנחה כל בחירה, ואני מקווה שלפחות יצאתי עקבי, גם אם שונה לעיתים. בגדול הדירוג לא חורג מאוד מאחרים כמותו, שנעשו על ידי דמויות מוכרות וחכמות ממני, אז אם טעיתי, לפחות אני בחברה טובה.

המאבק בפסגה תפס אותי לא מוכן. חשבתי שזה אצל דוראנט בכיס, אבל ככל שחשבתי על זה יותר והתייעצתי, היה ברור לי שהתואר שייך ליאניס, לפחות בקונטקסט של התרגיל הזה, גם אם לא בקונטקסט של פוזשן בודד, משחק או סדרה.

כרגיל, התגובות וההיענות שלכם הם המטרה האמיתית של כל זה, אז תודה. הדיון הזה הוא חלק ממה שכיף במעקב אחרי הליגה הנהדרת הזו.