ניצחון חוץ מהטופ של השושלת. קרי (צילום: Vaughn Ridley/Getty Images (צילום: ספורט 5)
ניצחון חוץ מהטופ של השושלת. קרי (צילום: Vaughn Ridley/Getty Images)|צילום: ספורט 5

24 שנים פחות ארבעה ימים חלפו מאז שרודי טומג'אנוביץ' התייצב מול המיקרופונים, רגע אחרי הסוויפ על שאק ואורלנדו בסדרת הגמר. גביע לארי אובריאן השני ברציפות של יוסטון המתין להנפה. "יש לי רק דבר אחד להגיד לאלה שלא האמינו בנו - אף פעם אל תמעיטו בערכו של לב של אלוף", ירה רודי טי את מה שתהפוך לאחת הקלישאות הקלישאתיות בכל הזמנים, אבל גם אחת המבריקות שבהן.

לא סתם, כמעט רבע מאה לאחר מכן, היא עדיין הדרך המתאימה ביותר לסכם משחק בסדרת הגמר של ה-NBA. כמה פשוט, ככה נכון.

כי את משחק 5 של הסדרה, על כל מיליארד התהפוכות שקרו בו, אפשר לפרק ולהסביר ולנתח עד שיתחיל משחק 6, אבל בסופו של דבר, בשורה הכי תחתונה שלו, המשחק הזה הוכרע כי לגולדן סטייט יש שניים מהקילרים הכי איכותיים ומנוסים שאי פעם דרכו על מגרש כדורסל, שניים עם קרח בעורקים וכוונת בין האצבעות, שני אלופים, שני אחים. הספלאש בראדרס.

כי זהו. זה כבר היה גמור. קוואי עשה את ההתפרצות המופרעת שלו והעלה לפלוס שש, שלוש דקות לסיום. הקהל בטורונטו יצא מדעתו ואחת השושלות הגדולות בתולדות הליגה הגיעה לסיומה. או שמא...

תכף נגיע לדברים שאפשרו את הקאמבק הלא הגיוני שעשו קליי וסטף, אבל בואו קודם כל ננסה ליהנות מהחוויה. כי הרי מה השניים האלה שומעים כבר שלוש שנים? שבלי דוראנט הם לא היו פה. שברגע ש-KD יעזוב הכל ייגמר והם לא ישלטו בליגה יותר. שהם לא מספיק טובים בשביל לפרק את ה-NBA בעצמם.

אז קליי צלף אחת, וסטף אחת, ואז קליי עוד אחת ועד שלא יוכח אחרת, השניים האלה מסוגלים לעשות הכל, גם בלי דוראנט. בדברי הימים, כשנבוא לסכם את הניצחונות הגדולים ביותר של הקבוצה הזו שהעמידו הווריירס, משחק 5 בטורונטו יעמוד בטופ 3 של הרשימה לצד משחק 6 באוקלהומה סיטי ומשחק 3 בקליבלנד בגמר 2017. שלושה ניצחונות חוץ של כדורסל עילאי ויכולת התעלות שהיא הרבה מעבר למה שהאדם הממוצע מסוגל להבין.

וכמובן, בבוקר שאחרי כולם ידברו על פסק הזמן מהגיהנום שלקח ניק נרס, שלוש דקות לסיום ורגע אחרי שנדמה היה שקוואי מוציא לגולדן סטייט את שאריות הנשמה התשיעית שלה.

למה לקח? כנראה שיש לכך כמה תשובות. קוואי היה מותש לגמרי. כל המשחק הוא בקושי החזיק מעמד ובעיקר אחרי שתי הדקות המשוגעות הללו ונרס הרגיש שהוא חייב לתת לו מנוחה. חוץ מזה, מאמני NBA, ברובם, די מקובעים ואם נרס, שבסך הכל מספק פלייאוף בכורה חלומי, החליט דקה קודם לכן שהוא צריך פסק זמן, הסיכוי שיעשה התאמה וישנה זאת לא בהכרח גבוה.

כך או כך, אין ספק שהמומנטום נעצר לגמרי. מרגע פסק הזמן ועד לסיום, טורונטו לא הצליחה להכניס את הכדור לטבעת. שתי הנקודות היחידות שלו בשלוש הדקות האחרונות הגיעו מחסימה לא חוקית. הטיים אאוט הזה פשוט כיבה את האנרגיות שהיו באולם באותם רגעים, גם עבור השחקנים וגם עבור הקהל. נרס רק בתחילת דרכו, מאמן "רוקי" כמו שהאמריקאים אוהבים לומר והוא עוד ילמד מהטעויות האלה, אבל זו יכולה להיות טעות שהוא יתקשה לשכוח.

מצד שני, צריך גם שיהיה מי שינצל אותה. טיים אאוט מיותר או לא, בסופו של דבר עמדו בצד היריב שני חבר'ה שהכריעו את המשחק והם הסיפור, לא נרס ולצערו, גם לא קוואי, שהיה כל כך קרוב לתהילה ולא בטוח שיש לו אנרגיות לעוד קרב, אולי אפילו שניים.

וכמובן, דוראנט. כל דבר שלא ייכתב פה יעשה עוול ל-KD ולמצב האכזרי אליו נקלע. לפי דרישתו, לפי עצת רופאי הקבוצה, לפי התחנונים של סטיב קר ובוב מאיירס - אף פעם לא נדע מי החליט סופית שהוא חוזר, אבל אחרי רבע וקצת התברר שזה היה ממש, ממש מוקדם מדי.

בעוד שלושה שבועות ייצא לדרך השוק החופשי שכולם כל כך חיכו לו. קבוצות בנו עונה שלמה ויותר על האפשרות שדוראנט יגיע אליהן וישנה את פניהן. עכשיו הכל תלוי בבדיקת MRI. קרע באכילס, שנה בחוץ ובגיל 32 פלוס, מי יודע איזה KD יחזור.

אפשר רק להתפלל שלא מדובר במשהו חמור כל כך, אבל מעבר לדוראנט עצמו, יש כאן עוד השלכות. כל השחקנים בליגה, בעיקר הכוכבים, מביטים כל הזמן זה לעבר זה ובפעם הבאה שאחד מהם לא יהיה כשיר, הוא יעכב את החזרה שלו עד שיהיה בטוח לחלוטין, גם אם הקבוצה במצב קריטי.

בדיוק כמו שההחלטה שדוראנט אמור לקחת בשוק החופשי (אולי הוא בסוף יישאר עם הווריירס עכשיו?) הייתה אמורה לשנות את הליגה, כך גם הפציעה שלו יכולה לעשות את אותו הדבר.