שבע קבוצות כבר העפילו לחצאי הגמר האזוריים במזרח ובמערב והלילה (בין שבת לראשון), אחרי שסדרת חצי גמר אחת, בין טורונטו לפילדלפיה, כבר תצא לדרך, תיקבע העולה השמינית והאחרונה.
משחק 7 היחיד של הסיבוב הראשון, שהיה כמעט כולו חד צדדי (כל שבע המודחות האחרות גם יחד ניצחו שישה משחקים, שניים מהם איכשהו של הקליפרס מול הווריירס, ושניהם היו בחוץ!), יפגיש ב-5:00 שעון ישראל (שידור חי ב-SPORT5 ו-HD) בין דנבר לסן אנטוניו.
וכיוון שאולי לא מדובר בסדרה הכי סקסית (בארצות הברית היא הייתה "סדרת ה-NBATV". בכל שנה בסיבוב הראשון יש סדרה אחת שנשלחת לערוץ הנישה ולא משודרת מחוף לחוף), אבל בהחלט הייתה הסדרה הכי מרתקת של הסיבוב הפותח של הפלייאוף, הנה מה שעבר על כמה מהשמות המרכזיים בסדרה בשבועיים האחרונים, לקראת הקרב המכריע, למקרה שפספסתם ואתם רוצים להצטרף לפרק ההדחה.
ניקולה יוקיץ': הסיבה המרכזית לכך שדנבר נלחמה כל העונה בצמרת המערב וסיימה במקום השני הוא גם השחקן הטוב ביותר בסדרה עד כה. מתוך שמונה השחקנים שלוקחים בפלייאוף הזה לפחות 10 ריבאונדים בממוצע למשחק, רק אחד מוסר יותר מ-4.5 אסיסטים - יוקיץ', עם לא פחות מ-9.0! היחיד שקרוב כמוהו לממוצע טריפל דאבל בפלייאוף הנוכחי הוא כצפוי, ראסל ווסטברוק, שכבר יושב בבית.
הג'וקר קולע יותר מכל שחקן אחר בסדרה עד כה (23.5, לעומת 22.5 של דמאר דרוזן ו-20.7 של למרקוס אולדריג') ולספרס, שמצאו לא מעט פתרונות לדנבר לאורך ששת המשחקים הראשונים, אין שום פתרונות מול יוקיץ'. להיפך, בפלייאוף הראשון שלו, הוא פשוט עושה קציצות מכל מי שנשלח לשמור עליו ולמעט הופעה אנמית במשחק הראשון (שגם אותו סיים עם 14 ריבאונדים ו-14 אסיסטים), הוא הולך ומשתפר באופן עקבי כמעט ממשחק למשחק ונדמה שיש לו יותר ויותר פיתרונות. במשחק הקודם, למרות שדנבר הובסה לבסוף, הוא כבר היה חייתי במיוחד ואם ייתן הופעה דומה לו, בבית, הנאגטס ינצחו.
גרג פופוביץ': עוד לפני השחקנים שלו, זה קודם כל פופ, שלא התרגש מהדיבורים על השושלת שהתפרקה ועל כך שהספרס סופסוף יישארו מחוץ לפלייאוף. למאמן יש אינספור הישגים מבריקים לאורך הקריירה, אבל לנצח סדרה כמדורג 7, עם סגל כל כך בינוני, יהיה אחד הגדולים שלו.
הספרס, שלא במפתיע, באו מאוד מוכנים לסדרה ונראו הרבה יותר טוב מדנבר בשלושת המשחקים הראשונים, כאשר רבע אחרון מטורף של ג'מאל מארי במשחק 2 מנע מהם יתרון 0:2 אחרי שני משחקי חוץ, משהו שכנראה כבר היה מספיק להם כדי להעפיל. לאט לאט, הכישרון העדיף והעומק של הנאגטס התחילו להשפיע, אבל רגע לפני שדנבר השתלטה על הסדרה סופית, פופ שלף עוד אס.
הוא פתח את הרבע הרביעי של משחק 6 עם חמישייה שכללה את דריק ווייט, רודי גיי, יקוב פולטל, מרקו בלינלי ופטי מילס והחמישייה הזו חיסלה את המשחק תוך שלוש דקות והצילה לספרס את העונה. לפני אותן שלוש דקות, לחמישייה הזו היו חמש דקות משותפות בפלייאוף הזה ו-19 דקות משותפות במהלך העונה הסדירה.
בלי דרוזן, בלי אולדריג', אפילו בלי ברין פורבס, מי זוכר בכלל את דז'ונטה מארי הפצוע או את דביס ברטנס שדי הועלם בסדרה הזו (מ-21.5 דקות ו-8.0 נקודות בעונה הסדירה ל-15.8 ו-3.2 בפלייאוף עד כה). אבל לפופ לא אכפת. יש לו פיתרון לכל דבר ותהיו בטוחים שיש לו לפחות עוד הפתעה אחת למייק מאלון, שמדבר עליו בעיניים מלאות הערצה לפני ואחרי כל מפגש. גם אם יודח, פופ הוציא העונה מים מהסלע בסן אנטוניו.
ג'מאל מארי: בניגוד ליוקיץ', עבור השחקן השני הכי מוכשר של דנבר מדובר בבכורה לא ממש יציבה בפלייאוף, למרות שהממוצעים מראים דימיון כמעט מוחלט (למעט בריבאונד) בין מספרי העונה הסדירה למספרי ששת משחקי הפוסטסיזן עד כה.
ב-11 מתוך 12 הרבעים הראשונים של הסדרה, מארי קלע 26 נקודות. ברבע הנותר, הוא קלע עוד 21. למזלו ולמזלה של דנבר, זה היה הרבע האחרון של משחק 2, כאשר בפיגור 1:0 בסדרה ו-19 נקודות במשחק, הוא לפתע התפוצץ והשאיר את הנאגטס בחיים.
דנבר שלטה לחלוטין בשני המשחקים הבאים, 4 ו-5. זה קרה בזכות השיפור של מארי וגם להיפך, מארי עצמו השתפר כי דנבר מצאה פיתרונות והמשחק הקבוצתי שאיפיין אותה לאורך העונה חזר. אם בשלושת המשחקים הראשונים גם יחד היו לגארד שישה אסיסטים בלבד, הרי שבמשחק 4 הוא מספר לשישה נוספים, במשחק 5 לשבעה ואפילו בתבוסה במשחק 6 (שהיה צמוד במשך שלושה רבעים), לעוד שישה.
גם הכדורים החלו לצלול ואחרי שפתח את הסדרה עם 18 מ-46 בשלושת המשחקים הראשונים, הוא קולע 24 מ-48 בשלושת האחרונים. לא שיפור קיצוני, אבל בין הנקודות (23 במשחק 4, 24 במשחק 5) לאסיסטים, זה בדיוק הפער שעזר לדנבר לחזור מפיגור ולעלות ל-2:3 בסדרה הזו באמצע השבוע.
יוקיץ' כנראה ימשיך בשלו, גם אם פופ יימצא את הדרך לעצור אותו קצת, אבל מארי הוא הברומטר האמיתי ויכול מאוד להיות שסן אנטוניו תתמקד בו ותשלח את יוקיץ' לנסות לנצח אותה לבד. זה יהיה מבחן ענק עבור מארי.
דריק ווייט: שלא במפתיע, שניים מהכוכבים הכי יציבים וצפויים בליגה, דרוזן ואולדריג', עושים בפלייאוף פחות או יותר בדיוק את מה שעשו בעונה הסדירה מבחינת מספרים. אם בכל זאת נתמקד לרגע בדרוזן, הרי שעבורו משחק 7 הזה יכול להיות רגע גאולה. אחרי כל סבל הפלייאוף שעבר במזרח עם לברון, קינג ג'יימס הלך מערבה ודרוזן, שלא מרצונו, נשלח אחריו. ועכשיו לברון בבית ודרוזן יכול לספק את ה-רגע שלו.
אבל אם אתם מחפשים את הסיפור הגדול של הסדרה הזו, תמצאו אותו אצל דריק ווייט, עם 36 הנקודות המשוגעות שלו במשחק 3 וה-8 במשחק 4. הפלייאוף הוא עולם של התאמות, בתוך המשחק ובעיקר, בין המשחקים. כמו שמארי סידר לדנבר ניצחון שכנראה לא הגיע לה, גם עבר גם ווייט עבור הספרס וכך הגענו עד הלום.
את שלוש העונות הראשונות שלו בקולג' העביר ווייט במכללת קולורדו-קולורדו ספרינגס הקטנה מדיוויזן 2, לפני שהשתדרג לקולורדו מדיוויז'ן 1 ולבסוף השתחל למקום ה-29 בסיבוב הראשון. אבל ווייט הוא רק מקרה המבחן כאן. זה לא חייב להיות הוא. את שלו הוא כבר עשה בסדרה הזו ובשעה שסן אנטוניו יודעת כמעט בוודאות שהיא תקבל את ה-40 עד 45 נקודות שלה מדרוזן ואולדריג', היא זקוקה להתעלות יוצאת דופן של שחקן אחד נוסף כדי לנצח בדנבר. לא חסרים מועמדים.
