sportFive831331 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

הראש של מרקוס סמארט היה עמוק בתוך הספסל של קליבלנד והראש של 18 אלף הצופים ב-TD גארדן בבוסטון כמעט הגיע לתקרת האולם מרוב התלהבות.

בזכות רבע שלישי חלומי, בוסטון הפכה פיגור 11 ליתרון 8, אבל זה היה רק 8 ובצד השני עוד עמד לברון ג'יימס, בערב מפלצתי/אופייני. מרקוס מוריס המותש מההגנה מול לברון החטיא עוד שלשה וג'ף גרין הוריד ריבאונד, עם אופציה להפוך את המשחק לצמוד עוד יותר ועם תשע דקות כמעט על השעון. הוא לא ראה את סמארט מגיע מאחורה.

במשחק 1, הגארד התזזיתי של בוסטון הוציא כדור מתוך הידיים של לברון. הפעם הוא התגנב מאחורי גרין, נתן מכה לכדור וקינח בזינוק שלא היה מבייש אף שוער כדורגל. הכדור חזר לבוסטון ועמו גם המומנטום, משם ועד לסיום ולעוד ניצחון, שמציב את הסלטיקס מרחק שני ניצחונות מהעפלה משוגעת לגמר ה-NBA.

סמארט הוא כמעט אף פעם לא מאלה ש"יוצאים לתקשורת" בסיום המשחק. הוא לא מספיק "סקסי". הוא לא הורפורד השקט והמנוסה ולא טייטום או בראון, הצעירים חסרי המנוח. אבל הפעם לא היה מנוס. מרקוס סמארט הוא המייצג הכי טוב נכון להיום של בוסטון, הנושכת והשורטת, זו שמתקדמת בפלייאוף ומפרקת יריבה אחרי יריבה למרות ששני השחקנים הכי מוכשרים שלה יושבים על הספסל, פצועים.

"אני הצעיר מבין ארבעה אחים, אז כל חיי נלחמתי על כל דבר. זה לא חדש לי", הוא אמר בחיוך בסיום ואכן, כשהוא על הפרקט הוא נלחם על כל דבר, ובכל דבר וכולם הולכים בעקבותיו, אחרי "האיש למשימות מיוחדות ולאירועים גדולים", כמו שבסלטיקס אוהבים לקרוא לו. "כל פעם שהם צריכים מהלך חשוב, מרקוס סמארט עושה אותו בשבילם", החמיא לברון.

זה לא רק הזינוק להציל את הכדור ההוא, למרות שהוא משחק עם שאריות של אצבע שבורה, שהובילה לניתוח ביד ימין רגע לפני הפלייאוף ולפספוס ארבעת המשחקים הראשונים מול מילווקי (מאז שהוא חזר, בוסטון במאזן 2:8 בפלייאוף הזה, אחרי 2:2 בלעדיו), זו גם ההתייצבות הבלתי מתפשרת מאחורי המנהיג הורפורד, אחרי העבירה המכוערת של ג'יי אר סמית' בדקות הסיום.

סמארט היה מוכן ללכת מכות עם סמית' על המגרש באותו רגע ובקושי הורחק מהמקום על ידי כמה מאנשי הסלטיקס. גם במסיבת העיתונאים הוא לא נרגע והאשים את הגארד של הקאבס בכך שהוא "תמיד מלוכלך, בעיקר נגדנו". תהיו בטוחים שגם במשחק 3 השניים הללו עוד ימצאו זה את זה על הפרקט ותהיו בטוחים שגם שם, סמארט לא יפחד מהאתגר.

לאורך כל העונה, ובעיקר בחודשים האחרונים, בכל פעם שעולה אופציה להביא עוד סופרסטאר לבוסטון באיזה טרייד (דייויס, קוואי וכו'), סמארט הוא אחד מאלה שמוזכרים כמי שיעזבו בתמורה. הוויכוח בבוסטון תמיד נע בינו לבין טרי רוז'יר. שני גארדים, שניהם פחות מוכשרים מקיירי אירווינג שאמור להוביל את הסלטיקס בעתיד, אבל שניהם מספקים פלייאוף שגורם לך לשנות את דעתך לגביהם בכל משחק, אם לא בכל מהלך.

סמארט כאמור, שוב היה הדבק והאנרגיה המוטרפת של בוסטון. הוא היה כמעט מושלם, עם 11 נקודות, 9 אסיסטים, 5 ריבאונדים, 4 חטיפות ו-0 איבודים. אבל רוז'יר, שנעצר על 8 נקודות בלבד במשחק 1, שוב הראה יכולות התקפיות שאף אחד לא ידע שקיימות בו עד לא מזמן. ההתפוצצות שלו ברבע השלישי, עם 14 נקודות, הניעה את כל המהפך הגדול של בוסטון ובאמת שלא ברור, כאשר יגיע הרגע לשלם לשניים הללו או להעביר אותם למקום אחר, איך דני איינג' יצליח לבחור.

בצד המפסיד, לברון ג'יימס, שהגיע למסיבת העיתונאים אחרי משחק 1 לבדו, התייצב הפעם עם קווין לאב. ואז החלו השאלות וכמובן, כולן היו ללברון. לאב רק ישב שם, ממחיש בצורה ברורה עד כדי כאב את ה"קבוצה של איש אחד" שקיימת בקליבלנד, זאת למרות משחק באמת טוב שלו.

בסופו של דבר, אחרי שלברון אמר שהוא לא יאבד שינה בלילה בגלל עוד הפסד, אלא רק אם אף אחד לא ישאל את לאב שאלה, אחד העיתונאים ניאות להציל את המצב, אבל אחרי עוד 48 דקות של לברון נגד העולם, כל הסיפור הזה נראה כמו פארודיה על הקאבס.

אם קליבלנד מפסידה ב-13 הפרש במשחק בו היא מובילה בחוץ בפער דו ספרתי, שולטת לחלוטין במחצית הראשונה ומקבלת מלברון טריפל דאבל כולל 42 נקודות, 21 מהן כבר ברבע הראשון, הרי שלא ברור מה עוד נשאר לסגנית האלופה לעשות. טיירון לו שוב נתקע, הפעם בלי חילוף ובלי פסק זמן כאשר הקאמבק של בוסטון התחולל ברבע השלישי ואחרי שבראד סטיבנס חזר מהמחצית עם התאמות מדויקות לשינויים שקליבלנד ביצעה לעומת המשחק הקודם (קורבר נעלם במחצית השנייה, לברון קלע "רק" 17 אחרי ההפסקה והיה במינוס 17 נקודות בדקות שלו על המגרש).

הפעם האחרונה בה קינג ג'יימס נקלע לפיגור 2:0 בסדרה במערב הייתה בדיוק לפני עשור, מול לא אחרת מאשר בוסטון. גם אז קליבלנד נכנסה לפלייאוף רק מהמקום הרביעי ואז, היא לא הצליחה לעצור את הסלטיקס, שהמשיכו לזכייה באליפות (מול קבוצה מקליפורניה בגמר). הרבה קווי דימיון ולמרות שהסדרה ממש לא גמורה וקליבלנד עדיין פייבוריטית לנצח את שני משחקי הבית שלה, אבל אם הסלטיקס יעשו בקיו ארנה את מה שעשו לפילדלפיה במשחק 3, חילופי השלטון במזרח יהיו קרובים מאי פעם.