מקום 14,237: ג'יי אר סמית' (זינוק שיא מ-23,602)
שאוט אאוט לאיש והאגדה, שלראשונה מזה חודש קלע 5 פעמים מהשדה, גם אם האריך את הרצף שלו ל-10 משחקים עם פחות מ-40% (הלילה 36). ג'יי אר הגיע, רבותיי, אפשר לסגור את הסדרה. קליבלנד ב-7.
שווה אזכור: אנדרה איגודלה כמובן לא ישחזר את הזכייה מ-2015, אבל ב-22 דקות ראשונות מזה שבועיים וחצי שמר את לברון מצוין לפרקים וחתם עם דאנק גדול בדקות האחרונות (קרדיט גם להגנה המביכה של קליבלנד). טוב שחזרת, איגי.
מקום 5: קליי תומפסון (ירד מ-4)
אחרי הופעה נהדרת עם קרסול פגוע במשחק 2, קליי לא מצא את הזריקה שלו הלילה וסיים עם 4 מ-11 מהשדה ו-10 נקודות. רוב ההחטאות שלו היו בזריקות טובות, שהיו מובילות לתבוסה נוספת אם היו נכנסות. מלבד הקליעה, תומפסון שוב סיפק הגנה מצוינת וסיים עם 14+, הפלוס/מינוס השני בטיבו אחרי קווין דוראנט, יחד עם אנדרה איגודלה. גם כשהידית לא שם, מאמץ בלתי פוסק למשך 41 דקות. "דוראנט נתן לסטף ולי ערב חופשי", אמר בסיום, ויש תחושה שזה לא ימשיך במשחק 4. שלושה מצטיינים שונים היו לנו בינתיים, האם כעת יגיע תורו של תומפסון להתפוצץ?
מקום 4: דריימונד גרין (5)
מתישהו צריך לבדוק לעומק איך יכול להיות שגרין שורד משחקים שלמים בלי הרחקה, כשכבר ברבע הראשון הוא סופג טכנית וראוי לפחות לאחת נוספת. בניגוד למשחק הראשון, הלילה היו אלה דריימונד וטריסטן תומפסון לבד בהתגוששויות, וכשאלו שככו הפורוורד הקולני חזר למה שהוא יודע לעשות. ההחלטה של קליבלנד להביא שמירה כפולה בחסימות מחזירה את גרין שנתיים אחורה, כשרוב היריבות היו מנסות ללחוץ את סטף או קליי ובכך גילו לעולם את יכולות המסירה הנפלאות של גרין. 9 אסיסטים כנגד 2 איבודים בלבד היו לו הלילה, רמת ריכוז מרשימה ביחס אליו ובהתחשב ביתרון המבטיח שהווריירס הגיעו איתו ל-Q.
מקום 3: לברון ג'יימס (2)
עוד טריפל דאבל של הגדול מכולם, אבל המספרים לא מספרים הכל. גם הם לא מחמיאים באופן אבסולוטי - 33 נקודות ב-28 זריקות, כולל 1 מ-6 משלוש - אבל יותר מדי פוזשנים התקפיים שג'יימס החליט לנוח בהם, כנראה כי בהגנה אין לו את הפריבלגיה הזאת יותר מול דוראנט, או פשוט היה פאסיבי מדי במשחק שהוא בגדר משחק הדחה מבחינה מעשית. בוודאי כשבצד השני KD נהנה שוב מהופעת שיא על המגרש שלו. היכונו למשחק הבית האחרון של לברון על הפרקט הזה, אולי האחרון במדים של הקאבס.
אלה הם חייו של קלע, משיא שלשות ל-3 מ-16 מהשדה. ללא ספק, הופעה רעה של מי שהיה הפייבוריט הברור ל-MVP אחרי שני המשחקים באוקלנד, ויצטרך לפחות להשתוות לדוראנט במשחק הרביעי כדי לזכות בתואר בפעם הראשונה. ועדיין, בגלל שכבר ביססנו שסטף הוא יותר מקלע, צריך לתת את הקרדיט על הרבע האחרון שלו, עם 7 נקודות חשובות ואסיסט בשלוש הדקות האחרונות (6 במשחק כולו), שקצת המתיקו את התצוגה החמוצה. לפחות המרוץ הזה צמוד.
אם משחק 6 בגמר המערב כבר צריך להיות רשום כ"משחק קליי", כנראה שהשלישי בסדרת הגמר שייך לדוראנט. בהתחשב במעמד, הסקור הצמוד והעובדה שאף אחד מחבריו לא הופיע בצד ההתקפי, זה כנראה המשחק הכי גדול של KD בקריירה. 43 נקודות ב-23 זריקות בלבד, 13 ריבאונדים, 7 אסיסטים, ובכלל לא כופה את עצמו, בניגוד לאותם משחקים מתסכלים מול יוסטון (וגם הראשון מול קליבלנד). אותה שלשה אלמותית, שהעלתה ל-100:106, כמובן עשתה לכולנו דז'ה וו מרגע זהה לפני שנה, כשהעלה את הווריירס ליתרון בדקה האחרונה על אותו מגרש, בדרך ל-0:3. אם יככב גם במשחק הקלוזאאוט, כנראה שנקבל עוד דז'ה וו בחלוקת הפסלון ע"ש ביל ראסל.
שאוט אאוט לאיש והאגדה, שלראשונה מזה חודש קלע 5 פעמים מהשדה, גם אם האריך את הרצף שלו ל-10 משחקים עם פחות מ-40% (הלילה 36). ג'יי אר הגיע, רבותיי, אפשר לסגור את הסדרה. קליבלנד ב-7.
שווה אזכור: אנדרה איגודלה כמובן לא ישחזר את הזכייה מ-2015, אבל ב-22 דקות ראשונות מזה שבועיים וחצי שמר את לברון מצוין לפרקים וחתם עם דאנק גדול בדקות האחרונות (קרדיט גם להגנה המביכה של קליבלנד). טוב שחזרת, איגי.
מקום 5: קליי תומפסון (ירד מ-4)
אחרי הופעה נהדרת עם קרסול פגוע במשחק 2, קליי לא מצא את הזריקה שלו הלילה וסיים עם 4 מ-11 מהשדה ו-10 נקודות. רוב ההחטאות שלו היו בזריקות טובות, שהיו מובילות לתבוסה נוספת אם היו נכנסות. מלבד הקליעה, תומפסון שוב סיפק הגנה מצוינת וסיים עם 14+, הפלוס/מינוס השני בטיבו אחרי קווין דוראנט, יחד עם אנדרה איגודלה. גם כשהידית לא שם, מאמץ בלתי פוסק למשך 41 דקות. "דוראנט נתן לסטף ולי ערב חופשי", אמר בסיום, ויש תחושה שזה לא ימשיך במשחק 4. שלושה מצטיינים שונים היו לנו בינתיים, האם כעת יגיע תורו של תומפסון להתפוצץ?
Iggy getting fancy, finding Klay for pic.twitter.com/ICAjXLQF8L
— SportsCenter (@SportsCenter) June 7, 2018
מקום 4: דריימונד גרין (5)
מתישהו צריך לבדוק לעומק איך יכול להיות שגרין שורד משחקים שלמים בלי הרחקה, כשכבר ברבע הראשון הוא סופג טכנית וראוי לפחות לאחת נוספת. בניגוד למשחק הראשון, הלילה היו אלה דריימונד וטריסטן תומפסון לבד בהתגוששויות, וכשאלו שככו הפורוורד הקולני חזר למה שהוא יודע לעשות. ההחלטה של קליבלנד להביא שמירה כפולה בחסימות מחזירה את גרין שנתיים אחורה, כשרוב היריבות היו מנסות ללחוץ את סטף או קליי ובכך גילו לעולם את יכולות המסירה הנפלאות של גרין. 9 אסיסטים כנגד 2 איבודים בלבד היו לו הלילה, רמת ריכוז מרשימה ביחס אליו ובהתחשב ביתרון המבטיח שהווריירס הגיעו איתו ל-Q.
מקום 3: לברון ג'יימס (2)
עוד טריפל דאבל של הגדול מכולם, אבל המספרים לא מספרים הכל. גם הם לא מחמיאים באופן אבסולוטי - 33 נקודות ב-28 זריקות, כולל 1 מ-6 משלוש - אבל יותר מדי פוזשנים התקפיים שג'יימס החליט לנוח בהם, כנראה כי בהגנה אין לו את הפריבלגיה הזאת יותר מול דוראנט, או פשוט היה פאסיבי מדי במשחק שהוא בגדר משחק הדחה מבחינה מעשית. בוודאי כשבצד השני KD נהנה שוב מהופעת שיא על המגרש שלו. היכונו למשחק הבית האחרון של לברון על הפרקט הזה, אולי האחרון במדים של הקאבס.
מקום 2: סטף קרי (1)LeBron Jamespic.twitter.com/MNOY3RhvRY
— Ribaund Dergi (@RibaundDergi) June 7, 2018
אלה הם חייו של קלע, משיא שלשות ל-3 מ-16 מהשדה. ללא ספק, הופעה רעה של מי שהיה הפייבוריט הברור ל-MVP אחרי שני המשחקים באוקלנד, ויצטרך לפחות להשתוות לדוראנט במשחק הרביעי כדי לזכות בתואר בפעם הראשונה. ועדיין, בגלל שכבר ביססנו שסטף הוא יותר מקלע, צריך לתת את הקרדיט על הרבע האחרון שלו, עם 7 נקודות חשובות ואסיסט בשלוש הדקות האחרונות (6 במשחק כולו), שקצת המתיקו את התצוגה החמוצה. לפחות המרוץ הזה צמוד.
מקום 1: קווין דוראנט (3)Warriors' Stephen Curry in Game 3
— Ben Golliver (@BenGolliver) June 7, 2018
-- 3-16 shooting (worst FG% in playoff career)
-- 1-10 on threes (worst 3P% in playoff career)
-- 7 of his 11 points & an assist in final 3 minutes to help seal win pic.twitter.com/1GN44vwThE
אם משחק 6 בגמר המערב כבר צריך להיות רשום כ"משחק קליי", כנראה שהשלישי בסדרת הגמר שייך לדוראנט. בהתחשב במעמד, הסקור הצמוד והעובדה שאף אחד מחבריו לא הופיע בצד ההתקפי, זה כנראה המשחק הכי גדול של KD בקריירה. 43 נקודות ב-23 זריקות בלבד, 13 ריבאונדים, 7 אסיסטים, ובכלל לא כופה את עצמו, בניגוד לאותם משחקים מתסכלים מול יוסטון (וגם הראשון מול קליבלנד). אותה שלשה אלמותית, שהעלתה ל-100:106, כמובן עשתה לכולנו דז'ה וו מרגע זהה לפני שנה, כשהעלה את הווריירס ליתרון בדקה האחרונה על אותו מגרש, בדרך ל-0:3. אם יככב גם במשחק הקלוזאאוט, כנראה שנקבל עוד דז'ה וו בחלוקת הפסלון ע"ש ביל ראסל.
