פי.ג׳יי טאקר אולי נחשב לשומר קשוח למדי, אבל גם הוא לא ראה את זה מגיע. רכז בגובה 2.10 מטר ועם מוטת ידיים של 2.20 מטר החל מולו התקפה, ואז ניער אותו בסבסוב זריז והעביר מכדרור מיד ימין לשמאל, דוהר לעבר הסל. שם המתין לו אלכס לן, 2.16 מטר, מוכן להתייצב ולחסום אותו. הרכז בלבל אותו ביורו-סטפ, ברח שמאלה וסיים בדאנק קליל. כל המהלך הזה קרה, סביר להניח, לפני שהספקתם להקליד את המילים ״יאניס אנטטוקומפו״.
ההיילייט הזה הצטרף לרשימה הולכת ומתארכת של דברים מפחידים שהיווני-ניגרי בן ה-21 מסוגל לעשות. כאלה שגרמו למאמן שלו ג'ייסון קיד להכריז השבוע שהחייזר הוא מעתה והלאה הרכז של הבאקס, החלטה שמגרה את דמיונם של אוהדי כדורסל מסביב לעולם - ונוטעת לא מעט פחדים ב-29 קבוצות אחרות.
את יאניס, בשלב זה ובהנחה שקליעה אבסולוטית ספק אם תהיה לו, עדיין יש דרך די ברורה לעצור: תנו לו מטר. 21 אחוז לשלוש עם 0.2 שלשות לערב, כך נראה, לא יפחידו אף אחד. אבל מה יקרה אם קיד יצליח להרכיב סביבו חמישייה עם קליעה מבחוץ? אם ינחית למשל הקיץ את ראיין אנדרסון? במקרה כזה, אנחנו עשויים לראות תקדים נוסף - חמישיית קלעים-חודרים שנבנית דווקא סביב יכולותיו של רכז, לא של סנטר כמו במקרים של הקבוצות אותן בנה סטן ואן גאנדי בדטרויט ובאורלנדו.
הבעיה העיקרית שנותרה לקיד, היא שההחלטה לשים את הכדור בידיים של הגריק-פריק, סותרת את שתי ההחלטות הגדולות ביותר שקיבל בשנתיים שלו כמאמן הבאקס.
יש פתק החלפה?
בטרייד דד-ליין של 2015, באחת העסקאות המורכבות בתולדות הליגה בהשתתפות חמש קבוצות, ויתר קיד על הרכז-סקורר ברנדון נייט והביא מפילדלפיה את רוקי העונה מייקל קרטר-וויליאמס. התקווה הייתה שגובהו וידיו הארוכות יתנו לבאקס יתרון על פני היריבות - תקווה שאכן התגשמה לאורך השבועות האחרונים של העונה הרגילה הקודמת. עם זאת, בעיניי הזכייה של MCW בתואר האישי הייתה ממילא מסומנת בכוכבית, ונבעה מחוסר אלטרנטיבות (רוב יוצאי המחזור סבלו מעונה רוויית פציעות או סתם מאכזבת) ומניפוח מספרים בדקות גארבג׳ טיים בקבוצה כושלת. במילווקי, הפגמים שהמספרים הללו הסתירו כבר נחשפו, עם חוסר היכולת שלו לקלוע מטווחים שעולים על שלושה מטרים, והנטייה לאיבוד כדורים ולאיבוד ביטחון.
למזלה של מילווקי, כשהיכולת שלו בפלייאוף איכזבה, היו לצדו וטרנים כמו ארסן איליאסובה, זאזה פאצ׳וליה או ג׳ארד דאדלי, שידעו להרים אותו לתצוגה עם טעם של עוד במשחק 5 מול שיקגו. שלושתם כבר לא שם, ובהיעדר היד מבחוץ שסיפקו, קרסו קרטר-וויליאמס והבאקס לעונה מאכזבת וחבולה. עם הפציעה האחרונה, עלה הרעיון של קיד לעשות עם יאניס את מה שזמם לעשות עם האיש שנבחר רבע שעה לפניו באותו דראפט. בניגוד לקרטר-וויליאמס, יאניס עושה הכל עם זרועות תמנוניות יותר, ראיית משחק לא פחות טובה, יותר מהירות, ויותר ביטחון ותעוזה שמזכירים לקיד את עצמו - וכל זאת כשהוא גבוה יותר ב-12 סנטימטר מ-MCW, וצעיר ממנו בשלוש שנים.
ההחלטה השנייה התקבלה בקיץ האחרון, כשמילווקי, קבוצה משוק קטן באזור לא אטרקטיבי, זכתה בגרג מונרו, אחד הגבוהים המבוקשים בשוק, בהעברה שהיתה אמורה לתת תקווה לכל המועדונים מסדר הגודל שלה. מונרו היה אמור לשמש, ואכן שימש, סקורר מסיבי בצבע. רק שחוסר היעילות שלו בקליעה מחצי מרחק ומעלה, וההגנה הבינונית ומטה, לא הסתדרו עם הקונספט של קבוצה שחמושה ברכז חודר ובמספר 4 - ג׳בארי פארקר - שבעצמו מעדיף לחיות קרוב לטבעת. התוצאה: מילווקי הפכה לקבוצה מוגבלת וקלה להכלה, ובעידן בו השלשה היא המלכה, החבורה של קיד זורקת הרבה פחות כאלה מכל קבוצה בליגה (האחוזים דווקא ממקמים אותה סביב הממוצע בליגה - אבל כריס מידלטון וג׳ריד ביילס הם היחידים שמהווים איום אמיתי, וכל היתר קלעו העונה שתי שלשות לערב ב-28 אחוז בלבד).
אם יצליחו במילווקי למצוא רוכש למונרו, לפתור את בעיית קרטר-וויליאמס ולצרף לצד מידלטון עוד 3-2 צלפים, הרי שיאניס יוביל בעונה הבאה את אחת הקבוצות היותר מפחידות בליגה. ״מה התקרה של יאניס כרכז?״, שאלו הבאקס השבוע בחשבון הטוויטר שלהם. הדבר היחיד שנחוץ כדי שכולנו נוכל לגלות, הוא הסרה של הקורות החוסמות כרגע את הדרך לתקרה. ואם לסמוך על המאמן שלהם, אחד שמבין משהו ברכזים ובקבלת החלטות, התשובה תגיע בקרוב, במהירות, עם יורו-סטפ, ותטביע על כולנו בפרצוף.
