הלילה זה מתחיל. סדרת הגמר של ה-NBA תפגיש הלילה (בין חמישי לשישי) ב-04:00 בפעם השנייה ברציפות, את קליבלנד של לברון ג'יימס מול גולדן סטייט של סטף קרי. שתי הקבוצות הציגו העונה שיטות שונות, אלא שבפלייאוף הקאבס שינו גישה, התחילו לשחק דומה מאוד לווריירס והחלו להסתמך יותר על שלשות. מנגד, האלופה נאלצה גם מצידה לשנות מדי פעם את הגישה המוכרת שלה.
העובדה ששני הכוכבים של הקבוצות כמעט בלתי ניתנים לעצירה, כבר ידועה. אך זהות הזוכה בגמר לא תוכרע אך ורק על המאצ'-אפ ביניהם. לכל קבוצה יש את המהלך הבלתי עציר שלה: אצל הווריירס יש את הפיק-אנד-רול בין דריימונד גרין לקרי, שמשאיר את הקבוצה היריבה לתהות אם להביא עזרה על ה-MVP ולהשאיר את גרין לבד, או שמא להשאיר את קרי לבד על שומר יחיד.
המהלך הזה הפך ליותר ניתן לעצירה כאשר במהלך העונה סן אנטוניו ביצעה חילופים עם שחקנים אתלטים ששומרים טוב ויכולים לשמור גם על גרין וגם על קרי (במקרה שלה היו אלה קוואי לנארד ודני גרין). המגמה נמשכה גם בגמר המערב, כשהת'אנדר שעשו חילופים והפכו את 'הרכב המוות' ל'הרכב ההתאבדות'.
לקליבלנד יהיה הרבה יותר קשה לפעול נגד זה, מכיוון ששניים משחקני החמישייה שלה: קיירי אירווינג וקווין לאב, ידועים כשחקני הגנה לא מוצלחים במיוחד, בלשון המעטה, ובייחוד הם מתקשים בהגנת פיק-אנד-רול. על פי הסטטיסטיקה, כששניהם הם המגנים במהלך כזה בפלייאוף, היריבה קולעת ב-1.09 נקודות להתקפה. אם הנתונים האלו היו במהלך העונה הסדירה, זו הייתה ההגנה הגרועה בליגה.
היכולת החלשה של קליבלנד בפיק-אנד-רול כבר ידועה, ותדרוש מטיירון לו לשחק יותר עם מת'יו דלבדובה, שזכור מהשמירה הטובה על קרי מהשנה שעברה. אלא שזה עלול ליצור חיכוכים עם אירווינג, שעדיין נחשב לאחד הכוכבים, ופחות ישמח להיות מסופסל בגמר. דלבדובה, על פי הנתונים, הוא רכז יעיל מאירווינג בפיק-אנד-רול, אך קולע פחות טוב. בנוסף, קיירי ידוע כאחד מהשחקנים האיכותיים באחד על אחד, מה שצפוי ליצור בעיות בצד השני לווריירס, וכנראה שעליו יוצב קליי תומפסון בהגנה.
פירוש הדבר, שמי שיישמור על השחקן הטוב בעולם הוא ג'יי אר סמית'. מנגד, אימאן שאמפרט, שיעלה מהספסל, יכול לסייע מאוד בהגנה על הפיק-אנד-רול של גולדן סטייט, אך חלש מסמית' משמעותית בקליעה. אם בעמדת הגארד לקליבלנד יש אפשרות לחילופי הגנה-התקפה, הרי שבעמדות הגבוהים יהיה קשה יותר, זאת לאור העובדה שצ'אנינג פריי הינו גרסה חלשה יותר של קווין לאב - קלעי טוב משלוש ויעיל מאוד התקפית, אך חלש מאוד הגנתית.
לא רק לגולדן סטייט יש מהלך בלתי עציר. 'הורנס' או קרניים בעברית, הינו אחד הסטים הנפוצים בעולם הכדורסל. הוא מתחיל מרכז בראש הקשת, כששני הגבוהים בצידי קו העונשין, ושני הקלעים בפינות. מה שיוצר מעין קרניים היוצאות מהרכז, שמקנות לסט את שמו. ואם זה נשמע לכם מוכר, או לחילופין משהו צועק לכם בראש "דאבל אלבואו", אתם לא טועים. ההבדלים בין 'הורנס' ל-'דאבל אלבואו' מינוריים עד לא קיימים, ולא מעט פעמים התרגיל ב-'הורנס' מתחיל בפיק-אנד-רול עם אחד הגבוהים, וממשיך משם (או גם מסתיים שם).
לקליבלנד יש בפלייאוף גרסה לתרגיל הזה, הנקראת 'הורנס ראב', כשלברון ב-4, פריי ב-5 ולרוב ריצ'ארד ג'פרסון ב-3. בניגוד לסידור הרגיל, ג'פרסון ולברון בצידי קו העונשין, הקלעי ופריי בפינות, וזה חשוב. כי כמו התרגיל של גולדן סטייט, גם התרגיל של הקאבלירס משאיר את ההגנה בדילמות, מכיוון שלקליבלנד יש כמה אופציות.
זה מתחיל עם בידוד פשוט ללברון:
במידה ומביאים עזרה ללברון, קליבלנד עונים על פי השחקן שממנו מגיעה העזרה. זה יכול להיות חיתוך של ג'פרסון לסל:
וזה יכול כמובן להיות עם שלשה של פריי שמחכה על הקשת:
המהלך הזה נתקל בשחקני הגנה לא רעים, ובכמה מאמנים שדווקא נחשבים כמאמני הגנה טובים כגון מייק בודנהולזר, סטן ואן גנדי ודוויין קייסי. האחרון דווקא הצליח למצוא פתרון זמני במשחק 4, אז קייל לאורי שבר אחורה כדי למנוע חדירה של ג'פרסון, ואז חזר כדי להפריע לפיאנד-רול בצד השני. זה הלחיץ את לו, אך הקאבס חזרו לתרגיל הזה בהצלחה יתרה גם בהמשך הסדרה:
פתרון נוסף שטורונטו מצאה לתרגיל היה זה: פה קורי ג'וזף עובר מתחת לחסימה של לברון, מאלץ את דלבדובה לבצע מהלך, לאחר מכן יש חילוף המסבך את הרכז האוסטרלי ועד שהם מספיקים לנצל את העובדה שג'וזף שומר על לברון, לא נשאר זמן על השעון:
עד כמה התרגיל הזה יעיל? מספיק כדי להפוך את ההרכב של: מת'יו דלבדובה, אימאן שאמפרט, ריצ'רד ג'פרסון, לברון ג'יימס וצ'אנינג פריי, להרכב הכי יעיל התקפית של קליבלנד בפלייאוף הזה. זה לא בגלל שההרכבים עם קיירי ולאב רעים, פשוט זה ההרכב שמריץ את ה'הורנס ראב' ביעילות מירבית. מול טורונטו, שיחסית התמודדה עם התרגיל הזה, ההרכב הזה של לברון וארבעת המחליפים שיחק 33 דקות, במהלכן סיפק יעילות התקפית של 1.399 נקודות להתקפה. למעשה, זוהי החמישייה היעילה ביותר בפלייאוף הזה ששיחקה יותר מ-15 דקות.
איך הווריירס יסתדרו עם זה? הם ללא ספק יצטרכו למצוא פתרון, וללא ספק ישמחו לשמוע שהוא מגיע ליעילותו הקטלנית עם הרכב הספסל. אך זה מעלה נקודה בעייתית נוספת עבור הווריירס - אנחנו זוכרים שלגולדן סטייט יש ספסל עמוק. הספסל שלהם יצטרך להיות חזק כנגד הרכב המחץ של קליבלנד מהספסל. כמו הווריירס, כך גם הקאבס משמרים יכולת התקפית גבוהה כשיורדים המחליפים.
נקודה נוספת שנגענו בה מעט קודם היא על מי קרי ואירווינג ישמרו? הם הרי לא יכולים לשמור אחד על השני, כי כל אחד מהם טוב מדי התקפית. אז על מי הם כן? כי לא בטוח שאירווינג על תומפסון זה מאצ'-אפ שקליבלנד יהיו מרוצים ממנו, כמו קרי על סמית'. כמו שראינו בסדרת גמר המערב, קליי תומפסון יכול להפוך בעצמו למשנה משחק. ואולי, הפתרון הוא שדווקא קיירי כן ישמור על קרי?
הנקודה המכריעה האחרונה היא שאלת קצב המשחק. שתי הקבוצות פורחות התקפית ומשחקות טוב יותר ככל שקצב המשחק מהיר יותר. אלא שגם כאן יש אבל. מול הת'אנדר, שגם היא קבוצה שרצה ומכתיבה משחק מהיר, סטיב קר נאלץ להאט את הקצב במשחקים האחרונים. קליבלנד, על פי הנתונים, הינה קבוצת התקפת המעבר היעילה בליגה. גם קליבלנד מאטה את הקצב לפעמים, על מנת לייצר התקפות מסודרות המסייעות לשחקנים כמו קווין לאב להשתלב טוב יותר במשחק. שתי הקבוצות יעילות מאוד במשחק מהיר, ומסתדרות מעולה במשחק מסודר ומהיר פחות. מי מהן תצליח להכתיב את הקצב שטוב יותר עבורה, זוהי גם שאלה חשובה.
אין ספק ששני המאמנים כבר ימצאו את התשובות לשאלות הללו, ובסופו של דבר לא מעט מהשאלות נענות בתשובה של השחקנים הטובים יותר על המגרש כרגע. סדרת הגמר השנה מרווחת יותר מבשנים קודמות, מה שיאפשר יותר מנוחה לשחקנים בין לבין, והעייפות תהיה גורם משמעותי פחות מבעבר. האם גם זה יהיה שיקול? מה שבטוח הוא, שצפויה לנו סדרת גמר שללא ספק תכנס להיסטוריה.
