לכאורה, הסדרה בין קליבלנד לדטרויט הייתה אמורה להיות צפויה, ללא מאצ'-אפ בעייתי עבור לברון ג'יימס וחבריו. מקום ראשון נגד מקום שמיני במזרח, אחרי הכל. אלא שדווקא דטרויט יכולה להיות הקבוצה שהכי תאתגר את את הקאבס בדרך לגמר.
לקליבלנד, כמו שראינו גם בשנה שעברה, יש חיסרון בולט - הגנת הפיק-אנד-רול. קיירי איירווינג וקווין לאב מתקשים מאוד ומספקים ליריבות נקודות קלות מדי. בדטרויט, הנשק העיקרי הוא הפיק-אנד-רול בין רג'י ג'קסון לאנדרה דראמונד, אחד מהיעילים בליגה. הנשק של האחת הוא החיסרון של השניה, וכאן הבעיה של הקאבס.
כצעד ראשון, טיירון לו הקפיץ לחמישייה את טריסטן תומפסון. שומר טוב, גם בפיק-אנד-רול וריבאונדר יעיל שיכול לחסל את היתרון של דראמונד. נדמה היה שתומפסון יוצב על דראמונד וקווין לאב ישמור את טוביאס האריס, עמדה מספר 4 בפיסטונס - אלא שגם שם יש בעיה כי האריס יעיל בפיק-אנד-רול גם כגבוה וגם כמוביל את כדור, ובנוסף, קיירי, שחלש בצד ההגנתי, לא יכול לשמור את רג'י ג'קסון.
אז מה עשו בקליבלנד? השאירו את לאב על דראמונד באחד על אחד בפוסט ואחרי חילוף או חדירה של רג'י ג'קסון לצבע סגרו את דראמונד בדאבל-טים. גם אם הוא היה הרחק מהכדור, ורק שלא ימסרו לו. בנוסף, לברון קיבל משימת חיסול: לשמור על טוביאס האריס, גם אחרי שהכדור מגיע אליו, אבל גם לסגור לו נתיבים כדי שמראש לא יקבל אותו.
בגדול, תוכנית המשחק הזו עבדה טוב - אך קלעי השלשות של דטרויט נשארו פנויים וסיימו את החצי הראשון עם 10 מ-16 מחוץ לקשת. זאת לא הייתה אמורה להיות סיבה לדאגה מכיוון שדטרויט סיימה את העונה הסדירה מקום עם 34.5 אחוז מהשלוש, אלא שה-10 מ-16 כנראה הלחיצו את לו, ששינה גישה ברבע השלישי, צמצם את יעילות השלשות של דטרויט, אך פתח את הצבע לדראמונד. ברבע אחרון, לו הבין שלא יפסיד לשלשות של רג'י בולוק, חזר חלקית לסגנון ההתחלתי ואילץ את הפיסטונס לעבוד בבידודים או בריצה מהירה, סגנון בו קליבלנד פשוט טובה יותר.
זה מפגש ראשון בלבד, והתהפוכות ההגנתיות של טיירון לו הן רק חלק ממה שהיה בפתיחת הסדרה בין קליבלנד לדטרויט, אך יהיה מעניין לראות אם וכאשר המאמן יהיה אמיץ וייתן לדטרויט להמשיך לזרוק, מה יהיה הפתרון של סטן ואן גנדי.
