דייויד בלאט יתחיל הלילה את סדרת חצי גמר המזרח נגד שיקגו בולס כשהוא ללא שני שחקני מפתח - קווין לאב שסיים את העונה בגלל פציעה, וג'יי אר סמית' שהורחק משני משחקים.
מגזין ה-NBA היוקרתי, INSIDE STUFF, ליווה את בלאט בצמד משחקי החוץ בבוסטון, הקבוצה אותה אהד בילדותו, והביא את סיפורו האישי של המאמן שנולד בעיירה קטנה 30 ק"מ מבוסטון, אימן בכל העולם, הלך בעקבות החלום הישראלי שלו ולבסוף סגר מעגל באימון אחת הקבוצות הטובות בליגה הטובה בעולם. המגזין הפגיש אותו עם מאמנו בתיכון, וחבריו הטובים מהעיירה פרמינגהאם שם בלט המאמן הישראלי מהרגע שנגע בכדור.
"אחרי הרבה הרבה שנים זה נחמד לחזור הביתה", סיפר בלאט: "אני לא מנסה לחשוב עכשיו על הילדות, אלא על מה שנעשה בפלייאוף הזה. גדלתי בפרמינגהאם מסצ'וסטס, בשכונה בה גדלתי ילדים שיחקו בקביעות עם כדור בין אם זה כדורסל, כדורגל או בייסבול בחצר האחורית. באופן ברור, חלק גדול מהאהבות שלי היו ספורט אתלטי".
פיט סאבאס (חבר ילדות של בלאט) מספר על דייויד הילד: "פגשתי אותו לראשונה בכיתה ג', היינו כמו אחים. בילינו הרבה יחד, הלכנו יחד לבית הספר וכמובן גם שיחקנו יחד. מההתחלה דייויד היה ממש טוב, הוא היה צריך לשחק עם הבחורים הגדולים מכיוון שהוא היה יותר טוב מכולנו".
גארי ברנסון, הצלע השלישית של חבורת הילדות מוסיף, תוך שהוא יושב על הפרקט בגארדן: "יאללה תזיז אותם דייויד". "שיחקנו יחד בכל יום בערך מגיל 6 עד שסיימנו את הקולג'. אנחנו אוהדים שרופים של הסלטיקס אבל חבר שלנו מאמן את הקאבס", הוא מסביר לחבר שלידו. "החברות בינינו החלה בגיל צעיר ולעולם לא נגמרה. גם כשהוא היה מעבר לים והסתובב בכל העולם תמיד הוא היה בקשר, זה משהו שלא ניתן להפריד".
המגזין הביא לגארדן גם את מאמנו הראשון של בלאט בתיכון, פיל מורסי: "אני שמח שהייתה לי ההזדמנות לאמן אותו. כשהוא הגיע לנקודת הזמן הזו, כמאמן קבוצה ב-NBA, מבחינתי זו נקודת השיא של קריירת האימון שלי. הגשמה של ממש".
בסיום המשחק כשבלאט רגוע ונושם לרווחה אחרי הסוויפ בגארדן הוא פונה לעבר היציע ופוגש את חבריו ומאמנו. "מה קורה אנשים?". המאמן, מורסי: "כשנכנסנו אחרי המשחק ודיברנו עם האנשים במסגרות השונות שהכירו את דייויד, מבחינתם הוא היה דייויד "הישן". מנקודת המבט שלנו הוא לא השתנה". גארי ברנסון (חבר של בלאט): "אני עדיין לא מאמין, זה סוריאליסטי בעיניי אבל שום דבר מזה לא מפתיע אותי. תמיד הייתה לו את היכולת לקבץ אנשים יחד".
בלאט: "זה מצחיק. אני נכנס ושני החברים הכי טובים שלי יושבים מולי ואני עומד על הקווים. אני שואל את עצמי 'מה לעזאזל קורה כאן? איך זה קרה?' החיים לפעמים מובילים אותך בדרכים שונות אבל הדבר הכי יפה הוא האנשים שהתחלתי איתם הם האנשים שנשארתי איתם וזה אומר הרבה".
