השעון בלוס אנג'לס הראה 13:30. חמש שעות וחצי לפני המשחק של הלייקרס מול אוקלהומה סיטי והרחובות מחוץ ל״קריפטו.קום ארנה״ היו ריקים למדי. מעט האנשים שכן הסתובבו באיזור בין כל הפסלים של האגדות המקומיות - עצרו ליד זה של קארים עבדול ג׳באר והצטלמו איתו, מתוך ידיעה שבעוד רגע הוא כבר לא יהיה אותו דבר.
עבור כל מי שלא זכה לראות את קארים משחק - הוא היה בראש ובראשונה, לפני היותו טייס בסרט ״טיסה נעימה״ או שורה בשיר של אריק איינשטיין - מלך הסלים של ה-NBA. אחר כך היו עולות אסוציאציות של משקפיים, ״סקייהוק״ וכו׳. אבל הדבר הראשון שעלה לראש היה שיא הנקודות, בעיקר כי לימדו אותנו שהוא בלתי שביר. הבוקר (רביעי) התעוררנו למציאות חדשה בה סדרי עולם השתנו.
במציאות החדשה לקארים קוראים לברון ג׳יימס, כי הדורות הבאים יכירו את ״קינג ג׳יימס״ כשיאן הנקודות הנצחי שאי אפשר להתקרב אליו. ואנחנו נצטרך לספר להם את הסיפור של האגדה. אנחנו נצטרך לספר להם שהיינו וראינו - ב-7 בפברואר 2023.
לפני שנגיע לאירועים מדאון-טאון אל איי, ניגע בשורה התחתונה. לברון הגיע למשחק מול הת׳אנדר כשהוא צריך 36 נקודות ולאף אחד לא היה ספק שהוא מסוגל לעמוד ביעד. סימן השאלה היחיד היה האם הוא רוצה לעמוד ביעד במקום לחכות למפגש הפיקנטי יותר 48 שעות אחר נגד מילווקי (שתי הקבוצות היחידות של קארים). בן 38, בעונתו ה-20, עדיין עושה מה שבא לו. רק אל תיקחו אותו כמובן מאליו.
לברון הגיע להתמודדות בסימן שאלה (כרגיל, מבחינתו), אבל לכולם היה ברור שהוא ישחק. עוד לפני המשחק הוא נתן שלושה רמזים פשוטים לכך שהוא לא רק בא לשחק, אלא לשבור את השיא כבר היום. נתחיל עם הלבוש השחור הקלאסי איתו הוא נכנס לאולם, שתפס את העין של קייל קוזמה: ״הבגדים של לברון אומרים שהיום זה היום״. הבן אדם זכה איתו בטבעת, מי אנחנו שנתווכח?
אחר כך, במהלך החימום שגרם לכל הנוכחים באולם לא להוריד לשנייה את העיניים מלברון, התגלה כי הוא זורק לסל עם אוזניות שעליהן כתוב 38,388 - המספר המיועד. ואם זה לא מספיק, הוא עלה לשחק עם הסרט המפורסם על המצח. ״הו שיט לברון משחק עם הסרט, זה נגמר היום״, צייץ ג׳ייסון טייטום, וצדק.
לברון פתח ב״אטאק מוד״ אבל לא קלע ב-4:57 הדקות הראשונות, מה שגרם לאוהדים להרגיש שאולי הם קנו כרטיס למשחק הלא נכון. בכל פעם שלברון קיבל את הכדור (או לא קיבל, כמו במתפרצת שרוי האצ׳ימורה לא שלח לו אלי-אופ), הקהל דאג לספק אנרגיות שהרגישו כאילו מדובר בגמר צ׳מפיונס כשיש שער מכריע באוויר. השילוב של התמיכה מהיציעים ביחד עם שלל הסלבס, החברים והמשפחה שהגיעו - גרמו למחזיקי הכרטיסים למשחק מול הבאקס לאכול את עצמם. ואם תהיתם, המשחק נגד מילווקי היה בערך פי 5 יותר יקר.
לברון נכנס לקצב ועוד לפני אמצע הרבע השני הגיע ל-20 נקודות, מה שגרם לכל האווירה להשתנות ולאנשי התקשורת ביציע העיתונאים להתחיל לכתוב מהר יותר, כי ההיסטוריה מתקרבת במהירות של לברון כשהוא רץ קוסט-טו קוסט. לברון החליט שזה קורה, אז זה קורה.
פחות משמונה דקות לסיום הרבע השלישי לברון הוריד את הפער מקארים לשמונה - עם שלשה שנייה ברציפות על קנריץ׳ וויליאמס (האיש שהרוויח כסף בזמן שראה היסטוריה מהזווית הטובה בעולם) שהרעידה את האולם. המומנטום דיבר וכשנותרו פחות מ-11 שניות לרבע קיבלנו סצנה מסרט: כמעט 20,000 טלפונים באוויר שרק רוצים מזכרת מערב היסטורי. לברון, פייד-אוויי א-לה קובי בראיינט, קנריץ׳ וויליאמס מולו, רק רשת.
ואז משהו השתחרר. לברון, שניסה להישאר אדיש לשיא וטען שהוא מעולם לא חשב עליו או כיוון לשם, הניף את ידיו באוויר, הסתכל למעלה ונתן לאמוציות להשתלט עליו. כשכל עולם הכדורסל מסתכל עליו בהערכה ולעיני שלל מעריצים שהגיעו בהמוניהם מכל העולם עם גופיות שלו בתיכון/קליבלנד/מיאמי/לייקרס - הילד מאקרון בא לביקור בהווה והדמעות החלו לזלוג.
בדיוק כמו בשיא השלשות של סטף קרי במדיסון סקוור גארדן אשתקד - המשחק נעצר והסגן הטרי העביר את הכתר ליורש. מצד אחד נשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן מברך על המסכים, מצד שני לברון מתקשה למצוא את המילים ומוציא קללה בשידור חי (״פאק מאן, תודה לכם״) ובאמצע חבל דק שמנסה לאזן בין המציאות להכרת המציאות.
זה היה הרגע של לברון ג׳יימס לשכוח מהצרות ומאכזבת קיירי ארווינג, ליהנות מהטייטל האישי הכי יוקרתי שאפשר לחלום עליו ולעכל שאף אחד בהיסטוריה לא עשה יותר ממנו את הפעולה הפשוטה שלשמה התכנסנו - לקלוע לסל.
עוד נדבר בזמן הקרוב על הבלאגן אצל הלייקרס, שעם ההפסד 133:130 לת׳אנדר ירדו למאזן 30:25 במקום ה-13 במערב, אבל הלילה זה היה הלילה של לברון שגרם למשחק להרגיש שולי לחלוטין. עד כמה שולי? עד עכשיו הלייקרס לא פרסמו ברשתות החברתיות שלהם את תוצאת הסיום של ההתמודדות.
ייתכן שהמשחק הזה, שנחתם בטעם מר מבחינתו של לברון,הוא בכלל משל לקריירה שלו. התסריט הסופי לא בהכרח מושלם, לאנשים יהיה המון מה להגיד, אבל בסוף בסוף - אין ברירה אלא להריע לאגדה שהייתה באמת.
מילה על סוגיית ה-GOAT. לפני כמה שנים אמרתי שלברון צריך לעקוף את קארים, לשחק עם/נגד ברוני וחשוב מכל - לזכות לפחות בטבעת חמישית כדי להשאיר מאחוריו את מייקל ג׳ורדן ולשים סוף לדיון. ׳וי׳ אחד מאחורינו. עד שגם השניים האחרים יקרו, אם יקרו - נישאר עם הוויכוחים, הם חלק מהכיף.
מלבד הסל ההיסטורי, אזכור מהערב הזה את הרגע בו יצאתי מחדר העיתונאים למסדרון וראיתי מולי את קארים עבדול ג׳באר נכנס לאולם. הלכתי אחריו כמה שניות עד שהוא הגיע לחדר VIP, והתמקדתי בסווצ׳רט הנהדר שלו עליו היה כתוב: ״אבולוציה של מצוינות״. אני לא בטוח מה השלב הבא באבולוציית המצוינות של הכדורסל ומי יעמוד מאחוריה, אבל אני בספק שהיא תספיק כדי שבעתיד נראה מישהו שובר את שיא הנקודות של לברון ג׳יימס, שנקבע אי שם בפברואר 2023.
היסטוריה. pic.twitter.com/4NY5ymxsf3
— Yoav Modai (@Yoav_Modai) February 8, 2023
