הזמן שלו: מי יעצור את דמיאן לילארד?

הפציעה של יוסוף נורקיץ' והעובדה שהספסל של פורטלנד תורם רק 26.7 נקודות למשחק (הכי מעט בליגה), מובילים לעומס עצום על כתפיו של לילארד. בעולם מושלם, הוא לא היה צריך לקלוע כל כך הרבה על מנת לסחוף את הקבוצה שלו לניצחונות. "אני יודע שאני חייב להיות בשיא שלי אם אנחנו רוצים לעשות את קפיצת המדרגה שלנו", אמר אחרי שקלע 50 נקודות וחילק 13 אסיסטים מול אינדיאנה ביום ראשון שעבר בעוד העולם עסוק בלעכל את מותו הטרגי של קובי בראיינט, ביתו ג'יאנה בת ה-13 ושבעה אנשים נוספים בתאונת מסוק.

293 הנקודות שקלע בששת המשחקים האחרונים מהווים את סך הנקודות השלישי בכל הזמנים בטווח הזה בעשרים השנים האחרונות. באופן מצמרר, הוא נצמד ללא אחר מהבלאק ממבה שצלף 293 נקודות בשישה משחקים אי שם בין ה-15 ל-25 במרץ 2007. ביום שישי האחרון הגיעו דיים והטריילבלייזרס שלו לפגוש את הלייקרס, ששיחקו לראשונה מאז אותה תאונה טראגית. לילארד עשה את שלו ובצניעות הוביל את פורטלנד לניצחון 119:127 כשהוא צולף 48 נקודות בערב סנטימנטלי בו הוא מראה שוב שלפחות על הפרקט, אין לו סנטימנטים לאף אחד.

במאמר ל"פליירס טריביון", שיתף מה המשמעות של העיר והמועדון שבחר אותו במקום ה-6 בדראפט 2012 עבורו. "לעולם לא אפנה עורף לעיר הזאת. אני לא רוצה את זה קל. אני נשאב למאבק הזה. כשהגעתי לכאן לא ניצחנו סדרת פלייאוף משנת 2000. היו פה כל כך הרבה פציעות טרגיות של שחקנים כמו ברנדון רוי וגרג אודן והפרנצ'ייז התקשה לצאת מהדימוי הזה. גם בעבר היו לך כוכבים ענקיים כמו קלייד דרקסלר וביל וולטון שבחרו לא סיים את הקריירות שלהם בתור בלייזרס. אני לא אהיה כזה. אני אשאר פה לסחוב את המטען. אני אביא טבעת לעיר הזאת או שאתרסק בזמן שאני מנסה".

אחיו, יוסטון לילארד, סיפר שערב אחד הוא קיבל הודעה מאחיו בה משפט אחד: "זה נגמר עבור כולם".
זה כתב בתגובה: "על מה אתה מדבר?"
דמיאן השיב: "אני סיימתי להשתעשע איתם", בצירוף אמוג'י של סמיילי אדום כועס.
יוסטון סיפר כי הוא יכול היה לדמיין את הפרצוף של אחיו באותו רגע. "זה היה ככה מאז שהיינו ילדים. הוא קר כקרח כשהוא מחליט שהוא רוצה משהו. הוא נכנס למצב של גירית הדבש (הגירית נחשבת ליצור אמיץ, שאינו חושש להתעמת גם עם חיות גדולות ממנה בהרבה. מתוך: ויקיפדיה). הוא הולך על כל הקופה".
באותה שיחה, שיתף דמיאן את אחיו שהוא שומע את כל הרחשים סביבו: "אני יודע שהם חושבים שאני כאן בשביל החוזה הגדול. ושלא אכפת לי אם ננצח.... אחי, אתה באמת לא מבין. אף אחד לא מבין. אני לא אפנה את הגב שלי לעיר הזאת, כי העיר הזאת הפכה לי לבית מהיום הראשון".