מאז שאוקלהומה סיטי שדדה את הפרנצ'ייז שלה מסיאטל, היא שיחקה 18 פעמים מול וושינגטון וויזארדס והדומיננטיות שלה די בולטת, עם 13 ניצחונות מול חמישה הפסדים בלבד. הניצחון האחרון הגיע רק לפני חמישה ימים, 112:121 ביתי בזכות 46 נקודות של ראסל ווסטברוק וכעת ייערך הרימאץ' בבירה.
אלא שהרבה לפני שאלה היו הת'אנדר מול הוויזארדס, לוושינגטון הייתה יריבות יוצאת דופן עם הגלגול הקודם של המועדון, סיאטל סופרסוניקס. לקראת המשחק הלילה (2:00, ספורט 5 ו-HD), המדור "מפגש מהעבר" נזכר בשתי סדרות הגמר הרצופות של וושינגטון וסיאטל משלהי שנות ה-70'.
ככה זה נראה: צפו בתקציר משחק 7 של גמר 1978>>>
ב-1978 ה-NBA הייתה בבעיה. פורטלנד, אלופת העונה הקודמת, פתחה עם מאזן 10:50 ודיבורים על הקבוצה הטובה בתולדות המשחק, אבל אז ביל וולטון נפצע בצורה קשה, שגמרה לו את הקריירה ככוכב על והליגה איבדה את ההיילייט מספר 1 שלה. לכך אפשר להוסיף את הנפילה של בוסטון, שלראשונה מאז 1950 לא הצליחה להכניס אף שחקן לאחת משתי חמישיות העונה ובעיקר, את הבלגן על הפרקט, אשר בשיאו עמד האגרוף של קרמיט וושינגטון, שכמעט הרג את רודי טומג'אנוביץ'.
כמובן שלליגה לא חסרו כוכבים, זכר למפץ הגדול שנתיים קודם לכן, אז התחברה ה-NBA עם ה-ABA ומשכה ממנה את כל היהלומים הצעירים והקופצניים, אבל איכשהו, לסדרת הגמר הגיעו וושינגטון, אז עדיין הבולטס וסיאטל. עד כמה זו הייתה סדרת גמר מתסכלת עבור הצופה הנייטרלי? זו סדרת הגמר היחידה אי פעם מאז המעבר ל-82 משחקים בעונה בה שתי הקבוצות סיימו את העונה הסדירה עם פחות מ-50 ניצחונות. הבולטס לא חיברו כל העונה רצף של יותר מחמישה ניצחונות ולפלייאוף נכנסו בכושר רע אחרי שהפסידו חמישה מתשעת המשחקים האחרונים שלהם. הסוניקס פתחו עם 17 הפסדים ב-22 משחקים, פיטרו את המאמן בוב הופקינס (שהחליף בתחילת העונה את ביל ראסל) והביאו לסיבוב שני במועדון את לני ווילקינס. איכשהו, זה הספיק.
בעונה הסדירה וושינגטון ניצחה את סיאטל שלוש פעמים בארבעה משחקים ובפלייאוף היא עבר בסיבוב הראשון בסדרת הטוב מ-3 את אטלנטה עם 0:2 ולאחר מכן הפתיעה את סן אנטוניו החזקה עם 2:4 ואת המדורגת 1 פילדלפיה, עם עוד 2:4 מרשים. מהמעבר, סיאטל הגיע אחרי 1:2 על הלייקרס בסיבוב הראשון, 2:4 על פורטלנד המפורקת (שדורגה ראשונה) ו-2:4 על המדורגת 2 דנבר.
הסוניקס החזיקו ביתרון הביתיות ולקחו את המשחק הראשון בגמר אחרי קאמבק מופלא ממינוס 19 ברבע הרביעי. הם הפסידו בחוץ את משחק 2 וניצחו בוושינגטון את השלישי, אבל הבולטס, שלאורך כל הפלייאוף נאחזו במשפט "זה לא נגמר עד שהגברת הזקנה לא שרה", שכן איש לא האמין בהם, לקחו את משחק 4 בהארכה (משחק שהועבר לאצטדיון הפוטבול של העיר, שכן אולם הכדורסל היה תפוס לצורך תערוכה. עד כדי כך אף אחד לא האמין בקבוצות האלה).
הסוניקס התקרבו לאליפות ראשונה בתולדותיהם עם ניצחון ביתי דרמטי במשחק 5, אבל הובסו בחוץ במשחק 6 והסדרה חזרה אליהם הביתה, למשחק מכריע. עד לסל של קיירי אירווינג, שהביא לקליבלנד אליפות באורקל ארינה, זה היה משחק 7 האחרון בסדרת גמר בו ניצחה קבוצה החוץ. מיץ' קופצ'ק, לימים ה-GM של הלייקרס, רשם מהלך גדול של סל ועבירה במאני טיים ו-ווס אנסלד, השחקן הכי קרוב לכוכב שאפשר היה למצוא בסדרה הזו לצד אלווין הייז, זכה ב-MVP, למרות שסיים עם 9 נקודות בלבד בממוצע למשחק (ו-11.7 ריבאונדים). העיר וושינגטון חגגה אליפות אחרי 36 שנה.
שנה חלפה והמצב השתפר קלות. לארי בירד כבר היה מוכן להיכנס לליגה, מג'יק ג'ונסון סומן כבחירה 1 בדראפט המתקרב ושתי הפיינליסטיות של העונה שעברה נראו הרבה יותר טוב הפעם. האלופה וושינגטון סיימה עם 54 ניצחונות, סיאטל עם 52 ושתיהן נכנסו לפלייאוף מהמקום הראשון בחטיבות שלהן.
הפעם, כל קבוצה ניצחה פעמיים בעונה הסדירה את היריבה שלה. בפלייאוף, הבולטס ניצחו את אטלנטה 3:4 אחרי שכמעט שמטו יתרון 1:3 ועברו בשבעה משחקים גם את סן אנטוניו ומלך הסלים גרווין. סיאטל הביסה 1:4 את הלייקרס וניצחה 3:4 את פיניקס, אך את משחק 1 בגמר הפסידה, הפעם בלי יתרון הביתיות, אחרי שלארי רייט סחט עבירה מפוקפקת מדניס ג'ונסון עם שנייה על השעון ועצר קאמבק של 18 נקודות שהסוניקס ביצעו ברבע האחרון.
בוושינגטון כבר החלו לחלום על טבעת שנייה ברציפות, אך סיאטל השתלטה על הסדרה. היא ניצחה בחוץ את משחק 2 ובבית את משחק 3 ב-10 הפרש בכל פעם ואז לקחה בבית גם את משחק 4 אחרי דרמה גדולה והארכה, שהסתיימה ב-112:114 עם 36 נקודות של גאס וויליאמס ו-32 של ג'ונסון עליו השלום, שגם סיפק את החסימה המכריעה, ארבע שניות לסיום. בוושינגטון עוד קיוו להציל את המצב ופתחו את משחק 5 הביתי עם 19:30 בסוף הרבע הראשון, אבל סיאטל כבר הייתה על הגל ועם מהפך ברבע האחרון, ניצחה 93:97.
זו הייתה האליפות הראשונה בתולדות הסופרסוניקס והראשונה של העיר סיאטל מאז הזכייה של המטרופוליטנס ב-NHL ב-1917. מאז שתי סדרות הגמר הללו, שנודעו בשם "הסדרות של ג'ורג' וושינגטון" (שכן הבולטס הגיעו מהעיר וושינגטון והסוניקס ממדינת וושינגטון), שני המועדונים דעכו ופינו את מקומם לכוחות החדשים-ישנים בליגה: בוסטון של לארי, הלייקרס של מג'יק, פילי של ד"ר ג'יי וכו'. הסוניקס חזרו פעם אחת לגמר (והפסידו לג'ורדן) ועברו ל-OKC, הבולטס/וויזארדס עדיין מחכים.
