בחירת דראפט היא אחד מאבני היסוד החשובים, אם לא החשוב ביותר, בבניית קבוצת NBA. על כך אין עוררין. אולם במקרים רבים, לבחור בדראפט זה הימור. לא חסרים מקרים של שחקנים שהיו פלופים, ושל שחקנים שהגיעו משום מקום והפתיעו. רק נזכיר שלפני סטף קרי נבחר אחד בשם ג'וני פלין.
אחרי שני מחזורי רוקיז שהיו מאכזבים למדי - בין אם מחזור 2013 של אנתוני בנט שנבחר ראשון (ובמקום ה-15, נבחר יאניס אנטטקומפו) ובין אם מחזור 2014 שהסתכם באנדרו וויגינס ואסופת שחקני ספסל - הגיע מחזור 2015. כבר בעונתם הראשונה, השחקנים שנבחרו בדראפט האחרון מראים עומק ויכולות מרשימות, החל מהבחירות הראשונות, ועד הבחירות באמצע הסיבוב הראשון, שם יש שחקנים שכבר תורמים לקבוצתם. זה היה אמור להיות הדראפט של ג'אליל אוקאפור, אבל לקראת סוף העונה יש עוד כמה גבוהים מרשימים, בין אם מיילס טרנר מאינדיאנה, או קריסטפס פורזינגיס מהניקס. מעל כולם, דווקא מי שנבחר בבחירה הראשונה הוא בסופו של דבר ההפתעה הגדולה: קארל-אנתוני טאונס.
לפני הדראפט, טאונס נחשב שחקן טוב, והיה בסגל האולימפי של נבחרת הרפובליקה הדומיניקנית כבר בגיל 16, אלא שהיו עדיין סימני שאלה לגבי יכולותיו. העניין העיקרי לגביו היה שהוא עושה הכל טוב, ולא עושה שום דבר מצוין. אוקאפור נחשב טוב יותר בפוסט, פרנק קמינסקי נחשב קלעי טוב יותר ושחקן בוגר יותר, ואת ווילי קולי-סטיין סימנו כשומר טוב יותר. אבל פליפ סונדרס ראה בו משהו, האמין בו וצירף בבחירה הראשונה את החלק שכנראה יהיה החשוב ביותר בפרוייקט של מינסוטה.
היום כבר ניתן לראות שטאונס מתחרה ביכולת ההגנתית בקולי-סטיין (על כך בהמשך), בקליעה ובבגרות הוא טוב כמו קמינסקי, ובהחלט נותן פייט מרשים לאוקאפור המאכזב מבחינת יכולת בצבע. למראית עין נראה שפורזינגיס הוא הבולט במחזור הרוקיז הזה, אלא שהלטבי נהנה מתשומת הלב שמגיעה כשחקן ניו יורק. במינסוטה הרחוקה והקרה, טאונס מציג יכולת מרשימה יותר. כמה נערים בני 19 בגובה 2.13 מטר כבר קולעים ככה?
הקליעה והיכולות של טאונס לא רק הפכו אותו לרוקי הטוב והיעיל במחזור הזה, הוא כבר נותן פייט לרוקיז בסדר גודל אחר, מהעבר. אתר "בסקטבול רפרנס" מדרג את מדד היעילות של שחקנים בהווה ובעבר, וטאונס תופס מקום בצמרת.
Karl-Anthony Towns continues to prove he is on a Hall of Fame career path. pic.twitter.com/oQXlHTDhHB
— Jim Petersen (@JimPeteHoops) February 11, 2016
מאז הציוץ הזה הוא האט מעט, וכרגע הוא עומד "רק" על 22.9 דירוג יעילות. את הטבלה המלאה ניתן לראות כאן ואז אפשר להבין באיזו חברה טובה הוא נמצא. קבלו השוואה לכמה מאותם נציגים בחברה הטובה הזו בעונת הרוקי שלהם:
קארל-אנתוני טאונס
פר 36 דק': 20.7 נק', 54.8% מהשדה, 11.7 ריב', 2.1 אס' ו-1.9 חס'
טים דאנקן
פר 36 דק': 19.4 נק’, 54.9% מהשדה, 11 ריב’, 2.5 אס' ו-2.3 חס'
לברון ג’יימס
פר 36 דק': 19.1 נק’, 40.1% מהשדה, 5 ריב’, 5.4 אס' ו-0.7 חס’
אנתוני דייויס
פר 36 דק': 16.9 נק’, 51.6% מהשדה, 10.2 ריב’, 1.2 אס' ו-2.2 חס’
שאקיל אוניל
פר 36 דק': 22.2 נק’, 56.2% מהשדה, 13.2 ריב’, 1.8 אס' ו-3.4 חס’
דייויד רובינסון
פר 36 דק’: 24.3 נק’, 53.1% מהשדה, 12 ריב’, 2 אס' ו-3.9 חס'
יש לציין דבר חשוב: טאונס הגיע לליגה בגיל 19. רובינסון ודאנקן הגיעו לליגה בגיל 22, אוניל בגיל 20. כדי להשוות לשחקן שהיה דומה ומרשים כמוהו בגיל 19, צריך להרחיק עד... למנטור שלו במינסוטה, קווין גארנט. טאונס נותן תצוגה מרשימה בהשוואה לגבוהים שהגיעו מוכנים ובוגרים ממנו. אפשר רק לנחש מה יעשה ואיפה יהיה טאונס בגיל 21 או 22.
גם מבחינה הגנתית טאונס משתפר. אמנם יש שחקנים שחוסמים אך הם "מהמרים", ומכיוון שקופצים יותר מדי לחסימות מוותרים על עמדה בהגנה. טאונס גם היה כך בהתחלה, אך הוא לומד ומשתפר. על פי אתר "ניילון קלקולוס" הוא אחד הגבוהים היעילים בהגנה על הטבעת.
הסטטיסטיקות, ביחד עם העובדה שצריך להרחיק עד לימי ילדותו בשביל למצוא שחקן שהיה יעיל במידה דומה, מאפשרות לנו לסכם בעובדה שטאונס רושם עונת רוקי בסדר גודל מרשים מבחינה היסטורית. למעשה, אנחנו עדים להיסטוריה בהתהוות. אפשר לנתח את זה סטטיסטית מכל הכיוונים, ואפשר פשוט לשבת, לצפות וליהנות.
