אך למרות הכול, הייתה בי הערכה לעבר המפואר של הקבוצה הזו: לימים בהם הונהגה בידי אברהם פלדה והגיע פעמיים בשנות ה-80 לחצי-גמר גביע קוראץ', להצלחה הגדולה תחת שאול איזנברג שהייתה שווה גביע ועונות יפות בצמרת וכמובן בזמן הקצוב של ולדימיר גוסינסקי שהביא מכל הבא ליד והעניק ימים יפים לאדומים.
לא הייתה בי שמחה על נפילתה של הפועל. אין עוררין כי הכדורסל הישראלי זקוק להפועל ת"א חזקה, אך לא להפועל אוסישקין ת"א על שלל מה שהיא מייצגת. זו קבוצה שנבנתה במחאה, התעצמה במחאה ולא השתחררה מהתנהגותית מחתרתית ומחליאה.
>> "הייל היטלר" ביציע: איך הורים ישלחו את הילדים שלהם לכדורסל?
בתחילת הדרך זו הייתה השנאה היוקדת לשאול איזנברג שליכדה חבורת אנשים שרשמו את הפועל אוסישקין בליגה הנמוכה ביותר. התקשורת בחרה להתעסק ברעיון הרומנטי של מועדון אוהדים המממן את קבוצתו – בפועל התעלמו מההסתה נגד שאול איזנברג. על מה ולמה שנאו את שאול? הוא הרס את הפועל? בולשיט, הפועל הרסה אותו וגזלה ממנו את כל רכושו וממונו. ניתן להתווכח על הכישרון הניהולי של איזנברג, אבל לא על טוהר כוונותיו ואהבתו הכנה לקבוצה.
כשנעלם איזנברג מהפריים, מכבי תל אביב ואנשיה הפכו להיות מושא השנאה המטורפת וחוצת הגבולות של האוהדים האדומים. הכתובת הייתה מזמן על הקיר, בכל משחק – אותם שירים, אותן נאצות, אותן קללות בדיוק. מצמרר, מחריד, מעצבן – אבל קיים ביג טיים. והתקשורת? שותקת.
הרוב מכתים את הקומץ
החיבור הדביק לעברה הרחוק של הקבוצה – מתסיס ומקומם. מעניין מאוד אם האוהדים המגיעים מיפו, בת-ים ואזורים פריפריאליים מודעים לקשר הגורדי החסותי המחודש שמנסה הפועל ת"א לקשור עם מפלגת האם שלה – אותה מפלגה שהתאכזרה לכל מי שלא נשא את הפנקס בצבע הידוע והסכים להיות חלק ממכונת ההסתדרות המושחתת והבולשביקית שתקעה את ישראל עד שנת 1977.
אפרופו ישראל, שלא תעצבנו את האוסישקינאים עם המדינה שהם חיים בה: הם הרי "מייצגים את הפועל ולא את ישראל", כאילו הם חיים בתוך בועה ויישות נפרדת שאין לה קשר למדינתנו. זה מסביר את השימוש התכוף והנפשע במושגי השואה, את הרוע ואת הרעל השטני הנודף משיריהם ואשר חותר – הלכה למעשה – תחת המדינה, סמליה ורוחה.
במקום להישאר קבוצת כדורסל ובמסגרת הכדורסל, מחפשת הפועל להיות משהו אחר: מפלצתי, פוליטי, שונה במובן השלילי שלו. בבית"ר ירושלים הקומץ מכתים ציבור אוהדים שלם ואילו נראה שבהפועל אוסישקין – מרבית האוהדים מכתימים ציבור אוהדים קטן לצערי, שהוא למופת. אני מכיר מספר לא מבוטל של אוהדי הפועל שהם אנשים נפלאים עם דרך ארץ, אישיות וסלידה מהתנהגות הגרעין הקשה והרחב ששולט ביציעי בית מכבי בראשון-לציון.
על ראשי הקבוצה הזו לקבל החלטה: האם הם נשארים להיות הפועל אוסישקין המחתרתית ומעוררת החלחלה או שהם בוחרים לחזור ולהיות הפועל ת"א – קבוצה מרכזית וחשובה בכדורסל הישראלי, שפויה, מייצגת את מדינתה, נורמטיבית ונטולת כל סממן אנרכיסטי, עם אפס סובלנות למתפרעים ואגרוף ברזל שיונף לעבר האלימות המילולית והפיזית.
אם זו תמשיך להיות הפועל אוסישקין, הלוואי ותיענש בחומרה, תישטף אל תוך צינורות הליגה השנייה ועמה כל הנדוניה המעופשת שהביאה.
ואפרופו הניצחון בדרבי, שוב יצא לארז האדלשטיין: בראיון שהעניק לתקשורת, הוא שיבח את בר טימור ובייחוד את זה ש"יש לו סוכן חכם". הייתי שמח לדעת אם הסוכן החכם הוא אולי במקרה גם הסוכן של אדלשטיין? האם לאורך כל הקריירה של אדלשטיין אחוז מכריע של השחקנים שבחר לקחת הם מאותו סוכן חכם? והאם הוא יכול לספר לבר טימור איזה שחקן ישראלי מרכזי הגיע רחוק מאוד תחת אותו סוכן חכם?
בכל מקרה ולדעתי האישית והמקצועית, אחרי שראיתי את בר טימור – מדובר בכישלון ממדרגה ראשונה שהשחקן הנפלא הזה תקוע בקבוצה שנאבקת על הישארות בליגת העל, במקום לגרוף משכורות נאות בחו"ל (יש לו דרכון אירופי) או לככב בהפועל ירושלים או מכבי ת"א. אולי עם סוכן חכם זה או אחר, הוא ימצה את הפוטנציאל המקצועי והכלכלי שלו.
>> "הייל היטלר" ביציע: איך הורים ישלחו את הילדים שלהם לכדורסל?