עונת 2005/6, על הקווים במכבי ת"א עומד פיני גרשון. את סגל הקבוצה מעטרים שחקנים כמו אנתוני פארקר, מייסאו באסטון בשיאו, ניקולה וויצ'יץ', טל בורשטיין ו-וויל סולומון.
למרות התנגדות נחרצת מצד ראשי הקבוצה, שיטת הפיינל-פור אושרה לפני פתיחת העונה והצהובים הגיעו לשני משחקים על התואר, הראשון מול נהריה.
גרשון, שידע אז מה יש לו בידיים, אמר לפני משחק חצי הגמר מול נהריה: "אנחנו מודעים לזה שאסור לעשות טעויות, במיוחד בחוקים של פיינל פור, שזה נוקאאוט וטעות יכולה לעלות לך ביוקר". רגוע לא?
למשחק הגמר באותה עונה הגיעה יחד עם מכבי הפועל ירושלים, שעשתה לא מעט צרות לצהובים, כאשר בהרכב שלהם כיכבו שחקנים כמו רוג'ר מייסון, ששייך היום לסן אנטוניו מה-NBA, מריו אוסטין, הוראס ג'נקינס ומאיר טפירו.
גם אז לא תקפו במכבי את השופטים לפני המשחק, לא התלוננו על השיטה, שנקבעה מראש, פשוט עלו רגועים ועשו את העבודה בלי בעיות. אחרי רבע וחצי צמודים, מכבי פתחה מבערים והשפילה את היריבה שלה עם 66:96 ענק בדרך לאליפות 46 במספר.
עברו מאז ארבע שנים, השיטה נותרה זהה וקבועה מראש, אבל הטון במכבי השתנה. דייויד פדרמן משתלח בשופטים בצורה חסרת תקדים, גרשון, שהספיק לחזור אחרי תקופה באולימפיאקוס, יוצא במסיבת העיתונאים החגיגית לקראת חצי הגמר נגד השיטה, המנהלת, הליגה ומה לא.
עם תקציב שנע בסביבות 20 מיליון דולר מגיעים הצהובים למשחק חצי גמר מול קבוצה שמורכבת בעיקר משלושה זרים טובים ועוד כמה לוחמים ישראלים, לא משהו שאמור לדגדג את האימפריה הצהובה. אבל משום מה דווקא מכבי משדרת כאילו היא הקוזאק הנגזל.
אם החבורה הנחמדה של אריק אלפסי מצליחה להוציא את האמוציות האלה ממכבי ת"א הגדולה, כנראה משהו טוב עובר על הליגה שלנו. סביר להניח ששחקניו של גרשון יטיילו לעבר הגמר, אבל כמות הזיעה שניגרה מפניהם לפני המשחק רק תעשה שירות טוב לאבנר קופל ותקשה עליהם לתפקד ברגעי האמת של הפיינל-פור.
