נס הפיו פיו

זה כמעט לא משנה את מי אתה אוהד בערב כזה. קשה שלא לחוש חמלה כלפי רן בן שמעון, קשה שלא לרחם על הקהל האדום – ובלתי אפשרי שלא להוריד את הכובע בפני ערן זהבי. הכוכב הצהוב כבש את השער השמיני שלו במשחקי דרבי תל אביבים (שישה במכבי, שניים בהפועל) ובכך הוא השתווה לשייע פייגנבוים ואבי נמני. עם קצב של שישה שערים בחמישה דרבים בצהוב, השיא של שייע גלזר, 11 שערים, נראה פתאום מעבר לפינה.

בין שני שלטים

בואו נדבר רגע על שני דברים שלא דיברו עליהם אתמול במהדורת חדשות הספורט או ביציע העיתונות. נתחיל רגע מדרבי הכדורסל: במהדורה דיברו על המשחק החד-צדדי, סיפרו בהרחבה על שתי לחיצות היד בין גיא פניני לארז אדלשטיין, שידרו את הקטע המשעשע של דיוויד בלאט מתעצבן על הדרך בה תיקבע העונה אלופת ישראל ואפילו הראו וידיאו משעשע למדי של שמעון מזרחי מתעצבן על אוהדי מכבי תל אביב ביציע שהניפו שלטי מחאה נגד מנהלת הליגה. דבר אחד שלא דיברו עליו במהדורה הוא על מה ולמה מחו אוהדי הכדורסל, ולא פחות חשוב – לא ציינו את מספר הצופים הזעום שהיה בהיכל הספורט ביד אליהו.

רק תארו לעצמכם אילו מטעמים היו עושים בחדשות הספורט במידה ואיזו קבוצה של אוהדים הייתה משתמשת במונחים שקשורים לשואת העם היהודי במהלך משחק ידידות בליגה השנייה בהולנד. אז למה כשזה קורה בזירה המרכזית של הספורט שלנו אנחנו זוכים לשתיקה רועמת כל כך?

להבדיל, חשוב גם להתייחס לשלטים שנתלו ביציעי נוקיה – שחלקם צונזרו פיזית על ידי יו"ר המועדון הצהוב, שמעון מזרחי. השלטים נפרסו ברחבי האולם עם תכנים כמו: "כדורסל זו אהבה – ואהבה עושים בלילה", "מנהלת הכסף", "בוקר הכדורסל של ישראל" והנוסחה המנצחת: "רייטינג<אוהדים". רק ביום שישי האחרון פרסמתי כאן מאמר על השעה הביזיונית של משחק הדרבי בכדורסל, ונראה שלא טעיתי – כמה אלפי מנויים של מכבי תל אביב בחרו שלא להטריח את עצמם להיכל בעקבות השעה המוקדמת (18:15), והפיכת המשחק למופע החימום למשחק הכדורגל בטוח שלא גרמה לאנשים לצאת מוקדם מהעבודה ולהגיע לנוקיה. אם המטרה של מנהלת הליגה הייתה לגרום למשחק הכי חם שיש לכדורסל הישראלי להציע להפוך לאירוע חסר חשיבות ועניין – אז מזל טוב, המטרה הושגה בהצלחה.

המסע אל החניה

עם שריקת הסיום בהיכל נוקיה עשיתי את הדרך במהירות אל רכבי, שחנה באחת מסמטאות יד אליהו. התנועה זרמה חלק, ונראה שאפילו אם הייתי עם קטנוע לא הייתי מצליח להגיע יותר מהר לבלומפילד. קצת פחות משעה למשחק, התחלתי לחפש חניה. האמת, אלמלא השער הדרמטי של ערן זהבי בסיום, הרגע הכי מרגש מהערב הזה יכול היה להיות הרגע בו מצאתי חניה באחת מהסמטאות היפואיות שמחוץ לשער 5.

חבל שהאנשים הטובים (והטובים פחות) שאחראים על הספורט שלנו מעדיפים לקדם אינטרסים של רייטינג וכסף על חשבון האוהדים הפשוטים – אתם יודעים, אלה שבאים למגרש כמה שעות לפני המשחק ופורסים דגלים ענקיים שרואים בטלוויזיה כדי שהשדר יגיד "איזו אווירה מופלאה יש פה". תקשיבו לאנשים האלה, תפעלו למענם – כי בלעדיהם לא תהיה אווירה מופלאה, ולא יהיה גם רייטינג.