הכתבה הנוסטלגית והנפלאה של רועי גלדסטון שודרה בערוץ הספורט פחות משעה אחרי שמכבי תל אביב סיימה משחק בית נוראי עם ניצחון דחוק על שאלון הצרפתית. 25 שניות לסיום אותו משחק, כאשר לוח התוצאות סימן 67:77 לטובת הצהובים, היציעים כבר היו חצי ריקים. חלק ניכר מ"הקהל הטוב באירופה", כפי שבמכבי אוהבים לכנות אותו, כבר היה בדרך למכונית. אימפריה.
מפני שיבה תשב
שמעון מזרחי, כמו כל אוהב ספורט אמיתי, הסתכל על המראה הנוראי של קהל אוהדים שנוטש את הקבוצה שלו, והתעצבן. הוא הביט סביב וראה שלא מדובר בתופעה שמייצגת אזור מסוים, אלא בחיידק שדבק בכל יציעי היכל נוקיה המפואר. עיניו נעצרו על שתי ילדות בנות 14, נקרא להן רומי ואריאל (כי ככה קוראים להן). רומי ואריאל קמו ממקומן, שנמצא ממש מאחורי גבו של היו"ר, והחלו ללכת לכיוון היציאה. שמעון ההמום פנה אליהן וזעק בכאב: "למה אתן הולכות? המשחק עוד לא נגמר!". רומי ואריאל, שבוודאי אפשר לכנות אותן בנות טובים, פעלו כנגד החוק שלימד אותם השלט המפורסם באוטובוס, והחליטו ש"מפני שיבה תשב" – וחזרו מיד למקומן עד לסוף המשחק.
אגב אנשים לא ספורטיביים, הג'נטלמנים הנהדרים ששרו "אבא מת" ליתום לפני שבוע, והדפיסו חולצה שהורידה לזנות את שואת העם היהודי לפני חודש מגיעים להיכל הספורט הלאומי ביום ראשון הקרוב. כמובן שהג'נטלמנים האלה לא מעידים על כלל אוהדי הפועל תל אביב, אבל התחושה היא שמתוך אלף האדומים שיפקדו את שערי ההיכל בדרבי, לא מעט ייסחפו לתוך מעגל האלימות המילולית הזאת.
ג'ונגל אורבני
תגידו מה שתגידו על אוהדי הפועל, ואלוהים יודע כמה ארס נשפך עליהן בימים האחרונים, אבל אף אחד לא מטיל ספק בנאמנותם לקבוצה שלהם. או, אם לעשות פראפרזה על דבריו של שמעון אמסלם: אל תשכחו שאוהדי הפועל עשו רק טוב להפועל. במילים אחרות, קשה לדמיין את האדומים נוטשים את היציעים לפני סיום המשחק, דבר שאצל אוהדי מכבי הפך כבר לעניין שבשגרה.
רגע לפני סיום, חייבים להתייחס לדבריו של דיויד בלאט בסיום המשחק. המאמן שעמד על הקווים בלא מעט דרבים, כולל באוסישקין ז"ל, נשאל על השירים הבוטים של אוהדי הפועל והגיב: "מקומן של חיות הוא בג'ונגל ולא במגרש". אז אני, כאוהד כדורסל ואוהב חיות, לא אוהב את ההשוואה. חיות בג'ונגל מתנהגות בדיוק כמו שחיות בג'ונגל אמורות להתנהג. לעומת זאת - אוהדים ששרים שירי שואה במגרש כדורסל, לא מתנהגים כמו בני אדם.