כשקבוצת כדורסל מובילה בהפרש גדול ומקבלת את הכדור להתקפה אחרונה, נהוג להקפיץ את הכדור עד שריקת הסיום. ניסיון לקלוע סל תמיד נחשב לאקט של השפלה. מכבי תל אביב תמיד מבקשת לדרוס את היריבה, ותמיד מנסה להשיג עוד נקודות – אפילו בהפרש עצום. שונאי מכבי שונאים אותה בדיוק בגלל תכונה זו, אוהדי מכבי מעריצים אותה בדיוק בגלל אותה סיבה.
כשקבוצת כדורסל מפגרת בהפרש גדול ומקבלת את הכדור להתקפה אחרונה, נהוג לנסות לקלוע סל של כבוד. יובל נעימי בחר אתמול, ב-41 הפרש, להקפיץ את הכדור עד שריקת הסיום במקום לנסות להוריד את ההפרש מתחת לקו המשפיל של הארבעים. הייתי מכניס כאן עקיצה על יובל נעימי או לפחות על אבא שלו, אבל מה לעשות שדווקא השחקן שהוביל את המהלך שמגדיר הכי טוב את הלוזריות של הקבוצה שלו – הוא דווקא השחקן הכי ווינר היום בהפועל ירושלים.
המון דברים סימבוליים התרחשו במשחק הזה. האדישות במהלך האחרון של נעימי, שהציגה את "האלטרנטיבה" של מכבי כאוסף של סמרטוטים, הייתה רק אחת מהן. הזריקה החופשית לחלוטין לשלוש של שחורציאניטיס, אפילו אם לא נכנסה, היא עוד רגע כזה.
יש אנשים שלא ראויים להיקרא אוהדי מכבי
אבל יותר מההתעוררות של מצ'באן, השלשה החותמת של שארפ או הטריפל-דאבל המדהים של פרקינס, העובדה הכי בולטת במשחק הייתה שמכבי תל אביב המשיכה שבועיים של תצוגות חלשות בעוד משחק בינוני בהילוך ראשון (עם כמה רגעי ריצה נקודתיים) – וזה הספיק להשפלת המקום השני.
ככה נראית הליגה של קופל – מושפלת, כפויה ובעיקר מיותרת. למעשה, בשביל שמכבי לא תסיים את הליגה במקום הראשון היא צריכה להפסיד את כל המשחקים שנותרו עד סוף העונה. ובעצם, מה משנה המקום הראשון אם ממילא בסוף הליגה מוכרעת בשיטת הפיינל פור המגוחכת?
תאהבו אותה או תשנאו אותה – קשה שלא להעריך קבוצה שממשיכה לשחק עד הסוף גם במשחק חסר חשיבות לחלוטין. זו בדיוק הסיבה שההפסד ברומא היה כואב כל כך למכביסטים אמיתיים שלא מאמינים שיש "משחקים שמותר להפסיד". זו גם הסיבה שעשרות האנשים שממהרים לחניה לפני שריקת הסיום במשחקים ביד אליהו לא ראויים להיקרא "אוהדי מכבי".
געגועים לאוסישקין
המשחק הזה אולי יעשה קצת טוב לביטחון של הצהובים לקראת סדרת ההצלבה מול ויטוריה, אבל "משחק העונה" של הכדורסל הישראלי ממש לא הוסיף כבוד לענף. קל להאשים את אבנר קופל בחוסר העניין בליגה הסדירה (בעיקר בגלל שהוא באמת אשם במצב), אבל גם לקבוצות עצמן יש אחריות.
שחקנים שלובשים את הגופיה האדומה של הפועל ירושלים ביד אליהו צריכים לבוא עם מחייבות כפולה לסמל, להיסטוריה ובעיקר לקהל, שהמשיך לעודד גם ב-40 הפרש. מותר להפסיד לקבוצה עדיפה, אבל אסור לאבד את הכבוד כפי שעשו האדומים אתמול. זה דבר אחד שמכבי אשדוד נראית ככה בהיכל, זה דבר אחר לגמרי שהפועל ירושלים נראית ככה.
ההרגשה הכללית היא שהפועל תל אביב, שצפויה להצטרף לליגה של "הגדולות" בשנה הבאה, לא תרשה לעצמה להיראות ככה. אולי זאת סתם משאלת לב של מישהו שאוהב כדורסל, אבל קשה לי להאמין שהחבורה מאוסישקין תעמוד ותקפיץ כדור עד שהשעון ייגמר כשלוח התוצאות יראה 41 הפרש.
טעון בירור
10 נקודות, 10 ריבאונדים ו-11 אסיסטים. כנראה שמישהו "רצה שפרקינס יעשה טריפל דאבל". האם דני קליין כבר פנה למשטרה שתפתח בחקירת האירוע?
>> אהבתם? התעצבנתם? הלכתם לפני הסוף ויש לכם תירוץ טוב? כתבו לסלונים